0
| דמדומי שקיעה בצהוב אני נמס אל בין גלי התדר כתבניות סתרים בענני השמים לוחשות לי שירים של אהבה. עבים בלבן מעטרים ברקיע כחול נוף ציורי ילדים של נצח אדוות כסופות של רגש כבוי עיניי זולגות מעינות של מים. חומות הארץ קורסות אל עצמן געש הזמן רוטן אותותיו סדקים דקים בתבנית הדעת נושקים אל קו הנהר שנישכח. דגים אפורים של משך חוצים את מסך ההכרה שוליים צורבים למגע האור אד הרוח הגדולה. |