0
| כול שעה נשימה הינה העשן חודר לחדר הסגור מילים מתקבצות מעצמם מארג שלם של כוכבים. אהבה זכה ותמה רושפת במשך הבשר הרגש פולש מעצמו אני ניכנע לעצמי בלבד. החנק רוחש בדעת הינה אני מאבד הכרה אור בוהק מבעד לסדקים אש פורצת בכאב. פולקה צוענית תמה שוברת צלחות בלבן החדר מסתחרר מאליו אני לא סופר יותר. |