אתמול, בדרך לחווה, נזכרה בתי בתקופה בה היו לה סיוטים. היא הזכירה לי איך באחד הימים סיפרה לי בבעתה שחלמה שכל החדר שלה מלא בלטאות, ואני מצדי ניסיתי להזכיר לה שהיא מאוד אוהבת בעלי-חיים, וכשהיה לנו חוג של חיות במשפחתון שלה, היא היתה היחידה שנורא אהבה כל חיה, דוחה ככל שתהיה. הכברתי-עשות והבאתי לה אנציקלופדיה וביחד ישבנו וקראנו על הלטאות החביבות.

מאוחר יותר באותו יום היא ניסתה להבין מדוע ההסבר שלי לא עזר לה, וקלטה שבעצם בחלום אלו היו תולעים, ולא לטאות, אבל כבר לא היה לה נעים להגיד לי כי כל כך השקעתי באזעקת ארגעה ללטאות...