הגיגית
\"לאן אני הולכת מכאן?\" שאלה אליס.
\"לאן את רוצה להגיע ?\" , ענה החתול.
\"אני לא יודעת לאן\" ,אמרה אליס
\"אם כך, זה לא משנה איזו דרך תקחי\" , ענה החתול.
פוסטים פופולאריים
-
לגור איתו
24/6/08 | 746 צפיות
-
צירוף מקרים מוזר, אני עדיין בשוק!
14/9/07 | 1149 צפיות
-
לא טוב היות האדם לבדו?
4/10/07 | 1384 צפיות
-
צרצר מצרצר צרצורו שר-לילה טוב..
18/8/07 | 1543 צפיות
-
ראש השנה שלך
2/9/07 | 1866 צפיות
-
מכתב עדות
1/8/07 | 943 צפיות
פוסטים אחרונים
- מפוטרת מפוטרת מפוטרת 17/11/08
- לא יוצא לי מהראש 27/10/08
- לגור איתו 24/6/08
- היום יומולדת. 14/5/08
- רק רציתי לעדכן שהחיים שלי אחלה 17/3/08
- אחת לכמה זמן 15/12/07
מישהו שר את זה קודם ..
לאחרונה למדתי להתוודע לעולם העשיר שנמצא כאן בין עמודי ה-WEB. כל מיני אנשים שכותבים את מה שיש להם להגיד ומוציאים את הדברים הכי כמוסים לעולם הוירטואלי הרחב. תמיד רציתי לכתוב. בין כל החלומות היה גם אחד קטן ונסתר להיות סופרת . כשהייתי בת עשרים התחלתי לכתוב . והפסקתי. אולי זה היה קצת יומרני מצידי להתחיל מרומן אפי רחב יריעה ועב כרס. אולי הייתי צריכה להתחיל מחמשיר. בכל אופן, כתבתי פרק וקצת מ"סיפור האהבה הגדול של כל הזמנים" והפסקתי כשהבנתי שאין לי מושג מה זו אהבה ובטח שלא איך כותבים אותה. הייתי אז בת עשרים. תכננתי מתישהו לחזור לזה אחרי שאתבגר קצת והדפים עדיין יושבים לי במגירה, מצהיבים, עם הטקסט הילדותי והלא- בשל ההוא. היום אני קצת חוששת שמא הרווקות התל-אביבית הוציאה ממני את הנאיביות. אולי לעולם לא אוכל לכתוב על אהבה כמו בספרים? אולי אף פעם לא אחווה כזו? יש שירים שנכתבו כל כך יפה, שנדמה שמי שכתב אותם ידע לאהוב אחרת. אני מעריצה את האנשים שיודעים לצייר במילים ערגה, תשוקה, געגוע.
|
תגובות אחרונות
-
יריב גוטליב
בתגובה על ראש השנה שלך
-
ריקודי בטן
בתגובה על צירוף מקרים מוזר, אני עדיין בשוק!
-
mitzi _g
בתגובה על מפוטרת מפוטרת מפוטרת
-
ארטישוק ירושלמי
בתגובה על לגור איתו
-
איריס ב.נ.
בתגובה על פורים
-
being.me
בתגובה על היום יומולדת.
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
א-מ-ן.
וכמו שנאמר: "בקרוב אצלי"
האמת יעל...
שככל שמבינים יותר.. יודעים פחות..
ובעניין הזה של אהבה וסערת רגשות שבועטת בך רגשות מבפנים,
זה מתחיל להראות כאילו זה משתייך לקבוצת תמימות מסויימת
שגוועת באוויר ימיינו..
מי יתן ותמצאי אהבה שתתן לך את הכוח לכתוב.
לא זוכר מי זה היה שאמר שאנשים שמאוהבים בטקסטים שלהם לעולם לא יהיו מוכשרים כמו אלה שאף פעם לא מרוצים ותמיד חושבים שמה שהם כתבו גרוע.
רוב הסיכוי שמה שמצהיב לך במגירה ואת לא כל כך מבסוטה ממנו הרבה יותר מעניין מהמון דברים שאנשים מפרסמים.
לדעתי (זהירות קלישאה!), את צריכה לזרום עם זה ולפרסם מה שיש לך. לא משנה אם זה חצי אפוי, מדמם או מפרפר לך בצלחת.
בהצלחה
זה יהיה מעניין לראות אותך כותבת.
כיתבי כאילו אפאחד לא קורא.
הדברים הכי מעניינים יוצאים ככה.
ברוכה הבאה
זה המקום בשבילך
איזה חלק הוא עניין של החלטה, אלרז? למצוא אהבה או לכתוב ?
אני מאמין שזה עניין של החלטה, ולדבוק בהחלטה.
ואולי הרווקות התל אביבית המתחספסת דווקא מעצימה ומחדדת? ואולי הערגה מבעבעת אך עדיין לא רותחת? ואולי די להתעסק באהבה ולהתחיל לעסוק במרכיביה הפשוטים פשוטים... תשוקה, חיבה, דאגה, קנאה, רוגז, חשש, פיות ונסיכים....?
למה לא סתם לשבת איפשהו, עם קפה לא ממש טעים ולהתלונן יחד?
למה לא לגעת במקרה ולחזור לכתה י'?
או סתם רצון לדחוס 40 מילים במקום שיש אוויר רק ל-8?
כולם כל כך כותבים.... מתי נותר לנו זמן לחיות בכלל?
אכן העיר הגדולה הורגת כל שמץ של תמימות...
(היי, אבל תמיד אפשר לחזור לגור בכפר!)
כל שאומר ייתגמד אל מול הפירגון המשפחתי המקסים הזה (בעילום שם כמובן...).
מה זה ההספדים האלה פתאום באמצע החיים ? נשכו אותך חזק מידי בראש שהיית קטנה ?
הגיגי החיים של החברים המוכשרים פה בקפה באמת ראויים להערצה, יש פה טאלנטים מדהימים, אין ספק. כל אחד יודע לעשות את זה בדרכו שלו ותמיד יהיה מי שייתחבר למנגינה ויהיה מי שפחות. אבל אף אחד, אף אחד, לא ייכתוב כמוך. כמו שאת יודעת. זה מתחיל בקצת אומץ ונגמר במשהו שרק הולך ומשתפר. מה עוצר אותך מלהיות שם ? :-) אם לא תכתבי, מי ידע שאת מוכשרת ?
יאללה לחלץ ש(ר)ירים ולעבודה. ממני, השני שירוץ לקנות את הספר שלך.
(יש מבצע לועדי עובדים ?)
אויש, את כזו יפה וכזו מוכשרת, שאני בטוחה שתמצאי אותה הרבה לפני שבאמת תגיעי לשלב הרהורי הכפירה והחרטה.
ועכשיו אני מציעה לך להרים את עצמך ולעשות לך טוב. כי רק מי שמכיר אותך יודע שהרבה לפני שהחזקת את כל קופות הגמל של אלטשולר בכיס הקטן, עוד הרבה לפני שניהלת צוות של מיליארד שקל ו-20 עובדים, הרבה לפני שהיית רווקה תל אביבית סקפטית, את היית ונשארת (לטובת כל הנוגעים בדבר, ובמקרה הזה בך...) אחת מהממת, עם עיני תכלת מפילות, חוש הומור הורס ומיליארד כשרונות, כולל כתיבת ספר.
והרבה לפני, מזמן, קודם, פעם, היית החבילה הקטנה שנשכתי בראש כשהביאו אותך הביתה, הילדה היפה שכולם אהבו, האחות הקטנה שאבוי למי שיתעסק איתה.
ממני (בעילום שם),
הראשונה שתרוץ לקנות את הספר שלך.