| הדרך הבאה להזין את עצמנו במשתה היא על ידי ספיגה של יופי. כרגיל, קודם כל עלינו לרשום רשימה של דברים שאחנו מוצאים יפים לעין ויפים לאוזן: - חתולים – אין לי ספק שזה הדבר המושלם ביותר שנעשה עלי אדמות.
- פרחים (בנאלי אבל עובד).
- נוף הררי.
- כל מיני בניינים משנות ה-20 של המאה ה-20 (למשל הקרל מרקס הוף בוינה).
- הסרט קאוס ועוד כמה שאני לא זוכרת כרגע.
- המוסיקה של באך, של הילדגרד פון בינגן, רקויאם של מוצרט, רקויאם של פורה, של ורדי, גלוריה של פוצי'ני ...
- שירים של אלטון ג'ון, יוריטמיקס, סטיבי וונדר, רוד סטיוארט, נינה סימון ...
- ציוצים, קריאות והמיות
- גרבונים צבעוניים
- שרטוטים שלי (קצת אגוצנטרי, אני יודעת)
- מנזרים בעין כרם
- איזבל אדג'ני, ג'ון הרט, שפרה קורנפלד ...
- הציורים של אחותי
- שטיחים ארוגים
- כנסיות גותיות
- פרוג'ה, סיאנה, סאן ג'מיניאנו, איזולה בלה, אפילו ג'נובה ...
- קיבל קולג' באוקספורד (וגם מוזיאון הטבע שם)
אחרי שהכנו רשימה עלינו להכניס ממנה אלמנטים לחיים שלנו. לא רק לראות ולשמוע אותם, אלא להביט ולהקשיב. כאן ההבדל מפינוק סתם. כשאני שמה דיסק של סטיבי וונדר בזמן שאני מנקה זה סתם פינוק. כשאני מקשיבה בתשומת לב להילדגרד פון בינגן זה יכול להפוך למשתה. דרך אגב, אולי למישהו מכם יש מקרן שיקופיות ישן למכירה? יש לי טונות של שיקופיות שהייתי שמחה להביט בהם. אני מתגעגעת לקרן האור החזק ממקרן שיקופיות אמיתי (לא ברקו) שבזכותה רואים את האבק נוצץ. חוץ מזה, לשיקופיות איכות קורנת שלא קיימת במחשב. |