כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    לא התאפקתי

    0 תגובות   יום שני, 9/2/09, 12:33

    לא יכולתי להתאפק. ידעתי שנעמי  בספר  מחברת המילים הקשות  היא בת של חיליק, שבערב אחד, מחוץ לכל הקשר, בהיותו החתיך הישראלי האולטימטיבי, השכיב את לונה במחסן, ותוך דקות, לפני שהיא הבינה מה קורה, הוא כבר היה בפנים, וכבר היה בחוץ, וזהו. והיא נישאת אחר כך לניסים, ואינה אוהבת אותו, ומתקשה לנהל איתו זוגיות נעימה ותומכת, וכל הזמן ברור לה שהבת היא של חיליק. והיה לי ברור שיום אחד חיליק יבוא, ולונה תגיד לו זו הבת שלך, הנה, קח על הידיים ותן נשיקה. זו הילדה שעשית לי שם בצופים בלילה, לפני שלקחת אותי הביתה. לא היתה לי סבלנות לחכות שזה יגיע. הייתי מוכרחה לבדוק מתי ואיך. הסצנה היתה כתובה לי כבר בראש, רק למצוא אותה בין הדפים. ודפדפתי ודפדפתי וקדימה ולאחור, ולסוף הרומאן , ובאמצע, ובסוף פתאום זה תפס את עיני. רחל, חברה של לונה, אומרת ללונה שחיליק התגרש (הידד! הינה הוא מתפנה אליה) ושהוא עקר, הוא לא יכול להוליד ילדים, יש להם ילד מאומץ אחד וזהו. איזו אכזבה. איזו עוגמת נפש. ברור לי למה המחברת "גמרה איתו חשבון" , גבר כזה לא מגיע לו שיהיו לו ילדים, שיהיה לו המשך. אבל לי, הקוראה הרומנטית, מה יהיה עלי? עכשיו אני אמשיך לקרוא את הספר כבוייה למחצה. אוףףףףףףףףף
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין