'האימא של' הביאה אלינו הביתה כרוב ניצנים במסווה של עזרה לזו שהתחתנה אני לא יודעת למה היא לא יכלה פשוט להגיד לי בפנים שהיא שונאת אותי.
*
קיר אחד של הבית זז, כאילו 13:42 בצהרי יום ראשון זה זמן בו קירות שטויחו לא מזמן זזים. זה אפילו לא היה מרשים, התפוררות אבנים או התמוטטות של גבס שהייתי יכולה לעשות בהם שימוש כאנלוגיה, לא. הוא פשוט זז אחורה, שני צעדים. לא הייתי שמה לב, האמת. אלמלא הייתי יוצאת מחדר העבודה בתירוץ שאני צמאה כשלמעשה נזקקתי בדחיפות לקרח עבור הבלוטה שצמחה לי על הראש הבוגדני שנרדם באמצע לימודיו וצנח כמו אבן על השולחן – או, הנה. פה הייתי דוחפת את האנלוגיה. אבל הקירות האגואיסטיים שבבית בו אני גרה, הם, ובכן, אגואיסטיים. ולכן, הם זזים בלי הדרמה. מהווים השראה של הזין שלי.
*
ד"ר בסרגליק: "תראי, אנחנו יכולות להתקשר לקו החם או לשירותי הרווחה..." היד שלי עצרה מחיפושיה אחרי הכרטיס המגנטי. היא הסתכלה בריכוז אלמותי בנקודה מעורפלת מעבר לכתף ימין שלי. ד"ר בסרגליק: "העיקר שתנוחי יומיים – שלושה. זעזוע מוח קל זה לא עניין של מה בכך. אני רושמת לך אופטלגין נוזלי".
*
אופטלגין נוזלי = כרוב ניצנים = מחוז של רשע.
*
בבית, הכלבה שלי הפכה את המרחב החדש שהתפנה לזולה בשביל עצמה. לקחה את השמיכה מהספה, התיישבה על ארגז של קרמבו והסתכלה טלוויזיה. זה לא היה נראה לי לעניין. לא שאני חושבת שלהתיישב על קרמבו זה רעיון רע, אבל אני בעניין שילקקו לי את התחת ולא להיפך, וחוץ מזה שהיא ראתה ערוץ 8. כאילו, מילא הפלצנות, אבל את גם מפליצה? הרגתי אותה וקברתי אותה מתחת לבלטות של השירותים. מהקרמבואים הכנתי מרק מיסו.
*
הבעיה עם מרחב חדש שנוצר בחיים שלך זה שאתה ישר מרגיש שאתה צריך למלא אותו במשהו.
בהתחלה, היה מגניב. אחר כך, שמתי שם אגרטל גבוה עם פרחים, שהיה רעיון מעפן בגלל שאני לא בת 60. בהמשך, שיניתי לצלוחית עם עוגיות, שאיתמר אכל. עמדה למחשב, אבל לא היה שם חשמל. תנור חימום, שצבר אבק. וגם המשכתי לחטוף מכות ברגליים, כי הרצפה המשיכה לעלות בכל מיני מקומות וזה לא היה א-לה-מפלסים-סטייל, אלא סתם מגדלי רצפות בלי טעם וריח. ואני אוהבת ריח. וטעם. אני לא פריגידית, אוקי?.
*
תופעות הלוואי של אופטלגין: בחילה או גירוי בקיבה, שוק אנפילקטי - תופעה של רגישות יתר המתבטאת בזיעה קרה, סחרחורת, קוצר נשימה, בחילה, או דופק מהיר, לויקופניה, טרומבוציטופניה -המתבטאת בעליה בנטייה לדמומים, כאבי ראש מתמשכים, הפרעה זמנית בתפקודי כליות או תגובה אלרגית בעור כגון פריחה או שלפוחיות ריריות.
*
בסוף, הגיע הסוף. ניגשתי למבחן, עברתי רופאה, ניתקתי קשרים עם 'האימא של', החלטתי שבפעם הבאה שיתפנה לי מקום בחיים אני לא ארוץ להעמיס בו דברים. שיש לי מקום לקצת מקום, לפעמים.
|