פוסט קצר לקראת הבחירות. אני אדומה בנשמה! גדלתי בבית סוציאליסטי, וסבי וסבתי מצד אמי, היו סוציאליסטים "עוד באירופה", גדלתי בבית של ציונים נלהבים, שומרי זכויות אדם ושומרי זכויות עובדים. להורים שלי ולסבים שלי היה פנקס אדום, אני לעומתם גדלתי בתנועת הנוער "הנוער העובד ולומד" וסוציאליזם הוזרם אט אט לעורקיי והפך אותי לאדם חושב, ער לסביבתו ולזולתו, אוהב האדם והארץ הקטנה והיחידה שלנו.
זאת צדקת הדרך שלי, בזה אני מאמינה, ויתרה מכך, אני מאמינה לפרלמנטרים שעובדים בכנסת ומחוקקים חוקים למען האזרח הפשוט, למען העובדים, שהמדינה תדאג יותר לאזרחיה, שמשרתים בצבא ומשלמים מס הכנסה. כאחת שגרה בצור יגאל הנושקת לאזור המשולש "טייבה-טירה-קלנסואה" דו-קיום הוא אחד הדברים שצריך לחזק כדי שנמשיך לחיות כאן יחדיו בהרמוניה, איש איש תחת גפנו ותחת תאנתו.זה נראה אידילי ואוטופי, אבל אני מאמינה שאנשים יכולים לחולל שינוי.
בבואי לקלפי אני עדיין מתלבטת: האם להצביע למר"צ ולו בגלל ניצן הורוביץ שמקדם אג'נדה של שמירה על איכות הסביבה ואני מאמינה שיהיו לו הכוחות לשינוי חוק כדי שנוכל כולנו לחיות בסביבה יותר ידידותית ופחות מזוהמת.
או שאני מצביעה למפלגת העבודה, בגלל שלי יחימוביץ, הפרלמנטארית העסוקה, שהוכיחה שבאמצעות שינוי חוקים אפשר לשמור על עובדי הקבלן ולדאוג לזכויותיהם, ולדאוג לקופאיות שיוכלו לשבת בעבודתן, לוחמת לזכויות מעמד האישה, יו"ר הועדה לזכויות הילד וועוד... אז לשני האנשים הללו אני מוכנה לתת את הקול שלי.מחר מאחורי הפרגוד – יסתיים חשבון הנפש. |