כותרות TheMarker >
    ';

    עולם אחר הוא אפשרי !

    תשאירו את הציניות בחוץ (מי שמסוגל) אני באמת אכתוב כאן על דברים שנראים לי חשובים. חברה וסביבה, מאבקים ואלטרנטיבות ...
    והרבה שמחה (אם לא ברור מה זה קשור, קיראו את הפוסט הראשון)

    הבוקר שאחרי בחירות 2009: לנצח את חוסר האונים הפוליטי

    4 תגובות   יום שני, 9/2/09, 22:12

    מבט על המציאות הפוליטית בישראל מדגים כיצד ישראלי ממוצע חווה בשנים האחרונות חוויה דומה מאד להתעללות מתמשכת. כדי להציל את ישראל הדמוקרטית יש למגר את האסון של חוסר האונים הפוליטי הנרכש: בפוליטיקה של חיי היום-יום ע”י התארגנויות אזרחים שלהם תשתית ערכית משותפת.

    פורסם לראשונה באתר "עבודה שחורה" 

    גרעון דמוקרטי מוגדר בספרי מדע המדינה כפער בין האפשרויות להשפעה על ניהול המדינה הניתנות לאזרחים במסגרת ההסדרים הפורמאליים שלה לבין מימוש השפעה זו בפועל. אחוז אלו שאינם בוחרים להצביע בבחירות והרוב המוחלט שמתעלם מהאפשרות שמקנים לו ההסדרים הפורמאליים שלנו- להתפקד ולקחת חלק פעיל בחייה של מפלגה פוליטית, הם גילויים של גרעון דמוקרטי. מבט מהיר בנתונים (נסו למשל כאן ) מראה לנו שהגרעון הדמוקרטי הולך ומעמיק בישראל משנה לשנה.

    הפרמטר המרכזי הגורם, לתפיסתי, להעמקת הגרעון הדמוקרטי עד כדי סיכון לקיומה של השיטה עצמה הוא חוסר אונים פוליטי נרכש. חוסר אונים נרכש הוא תופעה פסיכולוגית מוכרת בה אדם הסובל לאורך זמן מחוויות קשות שאין לו שליטה (או שליטה נתפסת) על התרחשותן או מניעתן מפתח סוג ייחודי של דיכאון - רפיון וקהות חושים הנובעות מלמידה שהוא אכן חסר ישע, ומתפשטים גם לתחומי חיים בהם היה יכול לתפקד ולהצליח. בעיה זו מוכרת בקרב קורבנות אלימות והתעללות מינית , בעיקר כאשר היו קורבנות באופן מתמשך.

    מבט על המציאות הפוליטית בישראל יכול להראות בקלות כיצד ישראלי ממוצע- קשיש נטול פנסיה או עובדת מנוצלת, חייל מילואים או אזרח ה”משרת” כמטרה נעה בעורף, חווים בשנים (אולי עשורים) האחרונים חוויה שבמישור הפוליטי דומה מאד להתעללות מתמשכת. הניסיון החוזר לקרוא למושיע, לנסות משהו חדש או למחות, מסתיים מערכת בחירות אחר השנייה באותו הרכב ממשלה פחות או יותר, כשהצבעת המחאה הבולטת מתאחדת מיד לאחר הבחירות עם מושא המחאה.

    השחיתות האישית של פוליטיקאים, כפי שהגיעה לשפלים חסרי תקדים בממשלת קדימה האחרונה, מוסיפה נדבך נוסף של ניכור של השלטון בעיני הציבור, למרות שיש לראות בעבירות שחיתות של ממש רק קצה קרחון של שיטה רקובה בה משרתים הנבחרים שלנו אינטרסים צרים של מעטים בעלי ממון והשפעה, כשהאיש ברחוב אומר “כולם גנבים” הוא יודע שהכוונה לא רק למעטפות במזומן.

    כוחו הגובר של השוק ה”חופשי” ושלטון התאגידים ומשפחות ההון בנתחים הולכים וגדלים של חיי הכלכלה, החברה ואף התרבות. הסתלקות מאחריות ואוזלת היד של הרשויות והשפעתם הגוברת והבולטת של כוחות גלובליים יוצרים תפיסת מציאות (שלעיתים אינה רחוקה מהאמת) של חוסר תוחלת בהשתתפות הפוליטית כדרך להשפיע על המציאות בישראל.

    אולם חוסר האונים הפוליטי הנרכש מתחיל עוד קרוב יותר אל האדם עצמו. בלמידה המתמדת כי כוחו להשפיע על חייו מוגבל ביותר, אם קיים בכלל, ברוב תחומי החיים. כללי השוק האכזריים בשדה העבודה, לצד כלי דיכוי ברבריים ברמות הנמוכות ומנגנוני שליטה הולכים ומשתכללים ברמות הגבוהות שלו. השתלטות של גורמי שוק על המרחב הציבורי הקרוב והרחוק, והשתעבדות לרבות הצריכה משאירים לאדם של תחילת שנות האלפיים הרבה פחות חופש ממשי ושליטה על חייו משמוכרים לנו בהוליווד.

    המשמרות הכפולות של עובד הקבלן תחת מעסיק עריץ שמכיר רק שתי שיטות לעבוד (הדרך שלי או הדרך המהירה שלך לאבטלה) ושעות העבודה המטורפות של מהנדסת התוכנה (כי משיקים את המוצר במאי…) מצטברות למרבית זמן חייהם אותו מבלים העובדים מחוץ למשטר הדמוקרטי, ויותר ויותר נדמה כאילו אנו משאירים את חליפת זכויותינו כאזרחים (ובמקרים קיצוניים- כבני אדם) ליד שעון הנוכחות.

    אנטנה סלולארי שמופיעה מול חלונך על גג גן הילדים הקרוב או מסך טלוויזיה ענק המאיר את כל הצומת בפרסומות מרצדות גם להם תפקיד ביצירת מרחב של חוסר אונים פוליטי נרכש.

    את האסון של חוסר האונים הפוליטי הנרכש יש להתחיל ולמגר, אם כך, בפוליטיקה של חיי היום יום. בדמוקרטיזציה של עולם העבודה- כפי שזו מתאפשרת בארגון עובדים דמוקרטי, ובפעולתן של קהילות דמוקרטיות לנהל את המרחב שלהן ולבלום את הפלישה של השוק לכל רובדי המרחב הציבורי. המשימה היא קשה, אולם הבשורה המשמחת היא שאנשים נפלאים מכל רובדי החברה הישראלית כבר נרתמו לה.

    חברות סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה ומלצרים, עובדי ניקיון ומטפלות בגיל הרך מתארגנים כולם לעמוד על זכויותיהם במסגרות הדמוקרטיות של כוח לעובדים, וועדי פעולה שכונתיים וקהילות מתארגנות להיאבק על דמות השכונה והעיר שלהן עם או בלי הנחייה ועזרה של ארגוני הסביבה, קבוצות עולים, אמהות ובעלי צרכים מיוחדים מתארגנות לעמוד על זכויותיהן. זה קורה בכל מקום ועכשיו- דמוקרטיה של חיי היום יום צומחת דווקא היכן שהנעל לוחצת.

    אך התעוררות זו לא תוכל לייצר שינוי ממדרגה גבוהה יותר ללא רשת קשרים סולידארית ועמוד שדרה ערכי. התעוררות דמוקרטית עממית רחבה יכולה להיות התשתית לכוח הפוליטי שיציל את החברה שלנו, אבל יכולה גם להסתיים באלפי אדוות חסרות עוצמה אמיתית במאבקונים סקטוריאליים חסרי התמדה. תנועה סוציאל דמוקרטית רחבה צריכה לפתח תקשורת וסולידאריות, תשתית ערכית משותפת, ובסיס רחב להזדהות בין כל אותם כוחות מקומיים.

     

    בכוחו של השילוב של דמוקרטיה בחיי היום יום בהתארגנויות עובדים וקהילות, עם חזון פוליטי רחב יכולה לצמוח “מלמטה” שדרה חדשה של מנהיגות- ניתן לנצח את חוסר האונים הפוליטי הנרכש!

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/4/09 18:19:

      הדרך היחידה להשיג מנהיגות אותנטית היא להיעשות למנהיגות אותנטית- כן, מלמטה- את ואת ואתה...
        23/3/09 12:21:


      מאוד מתחברת למה שכתבת. (נגמרו הכוכבים - אחזור לככב)

       

      אבל השאלה הגדולה - איך עושים את זה. כולם עסוקים בעצמם ואין זכר למנהיגות אוטנטית!

        14/2/09 21:04:


      שי היקר,

      הלמטה הזה הוא בהחלט אתגר. אך קודם יש לשים דגש גדול על למידה איך אנשים משכבות שונות מבינים את המציאות. כדי לך לקרוא את ספרה של הסוציולוגית מישל לאמונט the dignity of the working man על מנת להבין שנראטיב הדופקים אותכם הוא בעייתי מאוד גם אם נכון עובדתית. הוא לא צפוי להיקלט.

      אתה מוזמן גם להציץ פה:

      http://www.notes.co.il/yariv/53041.asp

       

        10/2/09 06:56:

      שלום שי,

       

      אני חושב שבאופן עקרוני אתה צודק מאוד. המערכת הפוליטת הנוכחית שלנו היא נכה, במובן זה, שהחברה האזרחית והמגזר השלישי הם חלשים מאוד. חולשתם גורמת (או שמא נגרמת) לכך שהמערכת הפוליטת הממוסדת נוטה להתעלם מהם, ובמקרה הטוב היא קולטת לתוכה מפלגה שמייצגת רעיון מעין זה (ר"צ ומפ"ם של יאיר צבן בשעתו, התנועה הירוקה מימד כיום). הניסיון מראה, לעניות דעתי על יותר נזק מתועלת לרעיונות שבשם מתמודדות תנועות אלה לכנסת. מרגע שעניין, כמו למשל זכויות אזרח הופך לצבוע בצבע פוליטי מסוים, הפכו זכויות האזרח לעניין סקטוריאלי. זה לא נכון ציבורית: עניינית זכויות אדם, זכויות אזרח, הסביבה, חינוך ועוד כיוצא באלו נושאים שייכים לכולם, ימין ושמאל כאחת. קיומן של תנועות חוץ פרלמנטריות גדולות שיעסקו בנושאים אלו תוך כדי וויתור על הזירה הפרלמנטרית היה תורם להם תרומה של ממש.

      גם השימוש התכוף במערכת המשפט מוביל לכל היותר לנצחונות פירוס. מי שעומד ממול, הוא בהרבה מקרים חכם מספיק כדי למצוא את הפרצה בחוק. מעבר לכך, דיונים משפטיים הם עניין למומחים. בהגדרה הם מדירים את האוכלוסיה הכללית שאיננה בקיאה בעניינים אלה.

      בקצרה, אני חושב שבאמת הגיעה העת לפעילות אזרחית אמיתית.

      זה אתגר לא קטן, הלא כן?

       

      כל טוב,

       

      מיקי

      ארכיון

      פרופיל

      שי-כהן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין