פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
ענת, בתוך
בשיעור הראשון של התואר השני דהקונסטרוקטיביזם - ראיתי אותה: דיבור מתפנק ועיניים שגל חדש צרפתי והפאלטה של הוגה הקיץ משמשים בהן בערבוביה ושפתיים כמו אוניות נושאות דבש והאוברול שרציתי דרך הפתח הזה איפה שהמותן להכניס ידיים ולשים עליה, אוברול שתמיד אמרה שמעולם לא לבשה ושהכל הדמיון שלי, שתמיד הייתה רזה ככה, עשר קילו יותר רק בדמיון שלי, והאוברול.
היה לנו הכל: מוזיקה, מילים, תיזמון מזוין, תקשורת רעה ומשיכה רעה שבעתיים
ענת הייתה מנשקת ואני הייתי עוצם עיניים ונאנח
ופעם אחת על המרפסת שלה עירומה וממשית הרמתי אותה, אני, בידיים, בעמידה
זו הייתה הפעם הראשונה אף על פי שהיא אומרת שזו לא שהכל השיכחה שלי
ובבוקר היא שמה בשבילי תשמע תשמע את פיירו הליצן ומשכה רגליים דקות ויפות מתחת לסנטר למה דווקא זה? לא יודעת תשמע
הייתי שם על ענת אצבע והיא הייתה נדלקת ומתחילה לנשק הייתי עוצם עיניים ונאנח
עד שהתחלתי להרגיש והייתי אומר לה "ענת - - אולי אנחנו?"
לא אהבה. שם עליה אצבע ונדלקת וקוראת אותי ונושכת שפה אבל לא אהבה:
ובאתי והלכתי ונסעתי וחזרתי והיו אחרות - לא כמוה - עד שהתחלתי להרגיש חזק ואמרתי לה "ענת? ענת? אולי אנחנו?"
וכבר ראיתי איך ידיים שהתפתלה סביבן כמו משוגעת לומדות לעשות קוקיות
לא אהבה אותי: "איך אפשר לאהוב מישהו שלא היית איתו באמת זו זילות"? איך אפשר להסביר שידעתי כשראיתי כמה שימחה יש בכפות הרגליים שלה כשפתחה לי פעם אחת עם טייטס שחור קצר ורצה להביא לי לשתות
מי יאמין לזה?
לא אהבה. לא אותי.
ובתוך הזיין הדהקונסטרוקטיבי נמוג קלסתר פנים כמו כיתוב על ארגזים תחת הניילון המתלפף סביבם, להדק ולהגן בטרם משלוח ובתוך המזדיינת מפונקת הדיבור לב מפורר מתאבק כמו האגוזים שאמא שלי הייתה כותשת בתוך שקית שלא יתפזר - והלילה אגודל יילך על לחי, למחות על הכאב ואנחנו - לשתות - בואי, בואי, בואי, |
תגובות (73)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני בנאדם צבעוני, מה אפשר לעשות (:
[סחטיין על תשומת הלב לפרטים]
יש בשיר הזה יותר צבעים מאשר בקרן אור שיוצאת מפריזמה...
ואני בכלל רק רציתי לכתוב לך תגובה אדומה
(מחוייכת)
על רקע כחול.
זה הכל.
אין לי הרבה מה לומר על התגובה הזאת, נסיכה, חוץ מזה שהיא סוג של מהממת. תודה.
באתי לקרוא שוב על הקצף הלבן והמים פיזרו אותי לכאן.
העיניים שרואות דרך קרטוני חלב ואוניות סוכר,
שכותשות אגוזים בידיים של אמא,
שלוחשות בין מדפי ספרים וחריצי בד,
שמפזרות את החושך ומוסרות רגש חם,
מילים שעוברות אל הלב,
כמו בגלים, גם כאן.
כתוב בנשימה ארוכה, כאילו שלא עצרת, נתת לנו ללכת איתך,
קצת להתבלבל בין המילים ולנסות לנחש אהבה.
ללחוש לה יחד איתך, לרצות שתשוב אליך,
לעצום עיניים ולהרגיש איך זה להיות אתה באותם רגעים.
די עם הכאב.
די עם הגעגוע.
בוא נקצר !!!
התשובה היא : כן !!!!!
(אחרי הגעגוע בא החיבוק )
מירה
אני לא יודע אם המשאלה הזאת מציאותית, אבל ילדותית היא בטח לא. בכל אופן זה יותר שיר מדיבור ביוגרפי, אז נניח לדברים כפי שהם.... תודה ושמחתי שבאת.
קראתי ונעצבתי.
ואז עלתה בי משאלה ילדותית
שאולי יום אחד היא פתאום תבין
שהפסידה מישהו מאד מאד שווה
ואולי היא תיפתח ותיתן עוד צ'אנס
ואז אולי יצליח לכם?
כפי שכבר אמרתי, מרוגשת בעוצמה.
מקווה שאתה אוהב כמו שאתה כותב.
מקווה שתהיה נאהב כמו שאתה מייחל.
בול!
תשובתך הניחה את דעתי. לגמרי.
אם זאת האלפית שלך, אתה כנראה הר געש.לה - ולך - אני אומר, בכנות מוחלטת - עוד לא הבאתי לידי ביטוי אלפית מהאהבה שיש לי לתת, ועוד לא קיבלתי אפילו רבע מהאהבה שאני צריך, וחוויתי רק מעט מזעיר, רק טיפונת, מהקסם הזה, שאני כל כך רוצה את כולו.
מי שאוהב - מי שתאהב אותי, תאמיני לי, לא יהיה לה במה לקנא.
אישה קנאית (כל עוד לא מדובר בסרטים וסצינות על בסיס קבוע, שאז זה לא יכול לעבוד) היא אישה איכפתית: אם יש משהו אחד שאני לא יכול לסבול בנשים זו אדישות - או גרוע מזה - אטימות. עם רגש תמיד אפשר לעבוד. בלי רגש זה כלום, זה מת.
והחום והכיפיות שלך, שרונצ'וק. תודה מותק.אני תוהה איך מי שבסוף תאהב אותך, תתמודד עם כל עברך המפואר שהתקיים והתקיים והתקיים בלעדיה, ומה עוד יהיה לה לחדש לך ברגש ובגוף.
ואני אומרת את כל זה כי אני קנאית תופת.
המילים שלך ...
מעולה!
ותודה למקפיצה.
תודה ענת
הגעתי בגלל השם שבכותרת
ואז קראתי
פעמיים
זה נגע בפנים
הזכרת לי למה חסרו לי התגובות שלך. תודה ילדת מחמדים.
תודה 4X. ענת2 לא תהיה, ולא צריכה להיות: הבנאדם מייחל לנקי ולשליו.
אני אוהבת כשאתה כותב
ואני מרגישה את הכל כאילו הייתי שם בעצמי.
מעולה.
אאוצ'
ישר לבטן
מקווה שענת2 מעריכה את היש .
בעדינות, אני מקווה. וגם תודה.
לגמרי בוקס בבטן
אני חושבת שאני מתחילה להרגיש....
אתה מתאר התאהבות שברובה היא פנטזיה
ובהרבה מקרים זה כך.
פנטזיה שמלבישים על האובייקט הנאהב, שחושבים שהקרין בעיתוי ובמיקום המתאים,
בדיוק את מה שחשבת שאתה צריך.
אויש, אל תתחסד לי...
מחזור מחזור מחזור מחזור.....
TMI
הביטחון שלך מעורר השראה, לי (: תודה.
עצוב, אבל מוכר.
לא תמיד אפשר להבין מה שקורה אצל אנשים אבל אני בטוחה שתבוא ענת משודרגת
שששש....את מגלה את כל הסודות שלי (:
תודה כפרה, איך שהתגעגעתי אליכם
תשמע...לא ידעתי שיש לך את זה...
אני מכירה אותך מספיק שנים ולא הכרתי את הצד הזה.
אתה לא מפסיק להפתיע.
בסוף זה ייתיישב בול
הרבה שימחה, באמת (לעזאזל).
תודה לימי-סאן (יפנית? (:).
כמה שימחה יש בכפות הרגליים שלה
וכמה יופי מהפנט בכתיבתך
(:
תודהמירבי מותק.
אאוץ'...
ובאמת איך אפשר שלא..
שלא לאהוב אותך,
את כולך..?
מוחא כפיים לתגובה הזאת, יפעתי ((:
מעולה.
ברור. הדובר קורא לכל המזדיינות המתפנקות באשר הן, ללא הבדל דת, גזע או מין.
בחיי, יש אנשים שאין להם מושג בשירה...
זה לא לה שהדובר קורא לבוא בשיר, אלא למזדיינת מפונקת הדיבור (או זה לפחות לא ברור למי) וזה הבדל משמעותי - -
תודה גם פה, השוכנת על הר איידה.
תודה תודה, הרבנית המקסימה חירות הנפש (:
כמה כאב כתוב כאן בשפה המדהימה שלך.
למה אתה קורא לה לבוא אם היא לא אוהבת?
געגועים זו מחלה שקשה להרפא ממנה,
רק בעזרת אהבה חדשה.
היא תבוא כשלא תקרא לה.
חיבוק.
חבר יקר, קודם כל הרשה לי לומר שאתה כותב מקסים להפליא!!!
מאחלת לך בכל לבי שתמצא במהרה את שאהבה נפשך,
שתרגיש בית.
(גם) אלה החיים, כנראה. תודה יפעתי.
מאד עצוב
קצת פילוסופי מידי בשביל לב מחורר, אבל מסכים, בכל הפינות הסטואיות (המעטות מאוד) שלי.
כן, כן כן כן.
די, נו...
זה קורה לפעמים שמישהו לא אוהב כמו שאתה אוהב.
זה בכלל לא מפריע לך להיות אדם אוהב יותר
כי אהבת גם אותה ועכשיו יש לך שיר אהבה.
לא עצוב בכלל, אני חושבת.
אהבה זה תמיד טוב.
כמה שתפור על השיר הזה להיות שיר של כאב של אחרי.
(מועקה, אנחה)
תודה על החיבוק החם, פסיפלורה, זה עבר והורגש מאוד (: תודה.
איך היא לא באה....איך?
נשבעת לך היא לא נורמלית...
איאיאי, אפילו.
חשבתי על זה, אבל זה בא לי כל כך ביחד שלא מצאתי כח להפריד.תודה על כל החום הזה, ססקיוש, והכנות.
כושלאמאמאשלך בואי, אפילו.
לא הבנתי כלום, חוץ מזה שיש לך דרך מפותלת מאוד להביע אמפתיה
תודה, תודה כפרה עלייך
הנה, אפשר. מה נעשה? יום אחד זה יישב בול.
קצת עצוב, כן. אנחנו נתגבר -
המממממממממממממממממ. כמעט יכול להבין אותך.
אייי...
האפילוג אחרי הקו, אחרי שכבר אמרת את מה שאמרת, מצריך שאיפה חדשה של אויר אחרי שדאגת שהקורא שלך יחנק.
אני עוד לא בטוחה, אבל יתכן שהייתי מוותרת על וידוא ההריגה הזה.
מעט הוא לפעמים הרבה.
חוצמזה, הראש קודח והלב רותח. אבל זה רגיל.תודה מאמי.
האקזיסטנטציאליזם הבלתי נסבל של האקטיביזם
שנופל בין רציונאליזם להרואיזם של הרגע
ומכאן הדרך לדהקונסטרוקטיביזם קצרה.
באסה!
אוי אלון,
איך אפשר שלא לאהוב אותך?
בחיי שזה עצוב.
הנה אני רואה שהמצמוץ שלך מתוזמן יופי (:
הספר בקושי מתקדם כי השירים שלא מפסיקים לקפוץ לי לראש קצת מפריעים, ועם העבודה, והחיים...אבל יהיה, יהיה, וגם לא עוד הרבה מידי זמן.
תודה אורוש.
תודה יודעת, התקבל במנוד ראש מחוייך (על לב מכווצ'ץ' קמעא אבל לא נורא (:)
רק טוב יוצא ממך, אחותה (: תודה ונשיקות למכביר.
לא יודע מה להגיד... תודה.
אחחח.
ממצמצים לרגע ואתה צץ עם פוסט קורע לב. לא יאומן הקצב שלך, ומתי כבר ספר וכל זה!
קבל שיר
נו...לא יכלתי שלא..לעצום עיניים ולהאנח.
יופי יופי :)