כאמור בפוסט הקודם, לפני כשבועיים, בשעת ערב מאוחרת, נכנס לחדרי איתן.

איתן הוא שותף צעיר במשרד. נחשב לכישרון גדול בתחום ההתמחות שלו (עסקאות) ומנהל מערכת יחסים מאוד זורמת ופתוחה עם עורכי דין שכירים ועם מתמחים (דבר שאינו טריוויאלי בכלל במשרדים מסחריים גדולים).

איתן הוא חבר טוב ואנו נוהגים להתייעץ בעניינים מקצועיים, כמו גם בעניינים אישיים.

בכל זאת, כשאיתן נכנס באותו היום למשרד הוא נראה נבוך למדי והיה לי ברור שהשחה קצת כבדה עליו. אחרי סמול טוק של כמה משפטים (" נו איך הולך עם תיק זה וזה וכו'), איתן שאל אותי עד מתי אני צפוי להישאר במשרד. אמרתי לו שיש לי דד ליין ולכן אני אעבוד כנראה עד אמצע הלילה. 

איתן סיפר לי שהוא ונעמי אמורים להישאר את הלילה ביחד, כי הם עובדים על עסקה בינלאומית וצריכה להיות שיחת ועידה עם לקוח אמריקאי במהלך הלילה.

ואז הוא הפתיע אותי: "תגיד, אכפת לך להיכנס איתנו לשיחה. נעשה את זה מהחדר שלך אם זה נוח לך".

הבקשה הפתיעה אותי, שכן תחום ההתמחות שלי הוא הגבלים עסקיים והעסקה לא עוררה שום בעיה בהיבט שלי.  איתן ראה שאני מופתע והסביר לי שהוא חושש להישאר לבד עם נעמי במשרד. מתברר שנעמי מצפה להישאר במשרד אחרי ההתמחות, אבל איתן דווקא מתכוון להמליץ על מתמחה אחר. לך תדע, אמר איתן, מה עובר לה בראש ומה יעבור לה בראש אם וכאשר תגלה שהמלצתי לא להשאיר אותה במשרד. 

שאלתי אותו מה קרה שפתאום הוא חושש להישאר עם מתמחה, אחרי שבמשך שנים אנחנו נמצאים בסיטואציות דומות עם מתמחות.

"קרא את הכרעת הדין בפרשת רמון ותבין. אם היא תגיד שתקפתי אותה או הטרדתי אותה, אין לי שום סיכוי לצאת מזה. ועוד מתמחה יפה כמוה. חבל לי על הזמן".

באותו לילה נכנסתי לשיחת הועידה עם איתן. הסברנו לנעמי המופתעת, שבכל זאת יכול להתעורר נושא הגבלי ולכן אני מצטרף לשיחה.

למחרת קראתי את הכרעת הדין של רמון. איתן צדק.

הכרעת הדין פשוט התעלמה לגמרי מכל הראיות שלא התיישבו עם גרסת המתלוננת, בטענה שאי אפשר לצפות להתנהגות הגיונית ממי שהותקפה מינית. זו קביעה מאוד קשה מבחינת הנאשם, כי בדרך כלל במילה מול מילה הדרך היחידה להתמודד עם האשמה היא להראות שהנסיבות שאופפות את האירוע אינן מתיישבות עם גרסת המאשים. למשל, לומר שזה לא הגיוני שאחרי התקיפה המותקף המשיך לשמור על יחסים טובים והדוקים עם המתקיף ורצה בקרבתו.

ברגע שאתה אומר שלא משנה שהתנהגות המתלוננת לא מתיישבת עם התלונה שלה, בעצם הדרך הכמעט יחידה להיחלץ מהאשמה כזו היא לחלץ הודאה מהתלוננת שהיא בדתה את התלונה. 

בשיחה שעשינו עם עוד כמה עורכי דין במשרד עלתה המסקנה הברורה, שברגע שאתה יוצר מצב שבו רק אתה והיא בחדר - אתה בעצם שם את גורלך בידיים שלך. הכל תלוי עכשיו ברמת ההגינות שלה. תרצה - אתה מחוסל. 

לכן, הדבר הנכון וההגיוני הוא למנוע מלכתחילה חשיפה פוטנציאלית לטענות כאלה. הדרך - לעבוד מראש רק עם מתמחים גברים (בתיאוריה גם כאן יכולה להיות טענה להטרדה מינית) ולהימנע לחלוטין ממצב שבו שאתה נשאר עם מתמחה לבד במשרד. תמיד צריכים להיות עוד אנשים. ממש כמו בקופת חולים.

איתן מממש בפועל את המדיניות הזו בימים האחרונים. אתם בטח תגידו שהוא מגזים. ייתכן.

וייתכן שהוא רק מקדים את זמנו, שכולנו ננהג בעתיד כמוהו ושנביט בעוד כמה שנים לאחור ולא נבין איך עבדנו פעם אחרת.

אני אצטער אם כך יקרה. עולם הנחלק לנשים ולגברים הוא עולם משעמם. .