"היי מותק, שנים שלא דיברנו אבל אני לא יכולה לדבר עכשיו אני ממש ממהרת" , "מה קרה"? טל שואלת." בואי נראה,יש לי 40 דקות לצבע על השיער, רבע שעה לשעווה –מפשעה שחי ורגליים, רבע שעה מסכת פירות טרופיים לפנים, וחצי שעה אמבטייה עם שמנים ארומטיים. כל זה כדי להרגיש סקסית הערב לקראת הפגישה. הפגישה בה' הידיעה. חודש שלם אני מחכה לה כבר"."פגישה?, עם מי?" "מה זאת אומרת עם מי? אני הולכת לפגוש את אלון סוף סוף!""רק עכשיו?, לא נפגשת איתו כבר לפני חודש". "אוי ממי" , אני אומרת, "הלוואי, אבל רק לפני חודש הכרנו, אני חושבת שאז הוא עוד היה תלוי על שרידיו של קשר שהתפרק ועכשיו הבחור מוכן"."הבנתי, טוב אז אין מצב לסי קפה אני מניחה". "אין" אני אומרת."ואיך נראה לך בינתיים?" "אוףףףף, הוא כזה חמוד שבא לי לאכול אותו, יש לנו ממש אותו ראש, אנחנו מצחיקים אחד את השנייה, אוהבים אותה מוזיקה ואפילו יוצאות לנו מילים בטלפתיה"."מיה אני ממש מצטערת, אבל נשמעת כמו ילדה בת 15". "קודם כל, 15 זו כבר נערה, ודבר שני, סוף סוף אני מרגישה ככה, הכי כיף בעולם"."טוב, אני לא אפריע לך, תהני ותתקשרי לספר איך היה". 20:55 וכולי מלאת פרפרים בבטן עולים ויורדים, מתפרשים לצדדים. כמה זמן לא הרגשתי ככה, איזה תחושה ממלאת זאת.עוד 10 דקות, רבע שעה ואני מחזיקה את הפלאפון ביד, מחכה לסימן שהוא כבר כאן.מסתכלת במראה, בודקת אפילו שהריסים עומדים כמו שצריך ושיואוו... הודעה.. מממממממ אלון..."אני פה". יכולתי להרגיש מעט מבוכה בהודעה אפילו שאלו רק שתי מילים, או אולי זאת בעצם אני.הירידה במעלית נראתה לי כמו שנה, מחשבות צצות בלי הרף, מה הוא יחשוב עליי, אם הוא אלרגי לבושם שלי, ושלא התאפרתי יותר מידי והעיקר.... להיות אני, שלא יחשוב שכל מה שהיה ביננו באינטרנט היה סתם ולא אמיתי ומלאכותי ווירטואלי.מסתבר הדלת של המעלית כבר נפתחה ואפילו הספיקה להיסגר.טוב די, את מגזימה אני אומרת לעצמי, יצאתי עם גב זקוף וראש מורם וחיוך ענקי על הפנים.יושב באוטו.. לא יוצא..אוקי, הבחור מאופק אני חושבת לעצמי ומחייכת, אני מתקרבת לאוטו לאט תחילה רק מציצה מהחלון הוא מוריד אותו וככל שהוא יורד למטה החיוך של שנינו רק נפרש יותר לצדדים, סוג של תחושת הקלה, ומהר מאוד מצאתי את עצמי יושבת בתוך האוטו ומתחבקת איתו. |