לפני שנתיים החלטתי ליצור מעין חלון

מקרמיקה עם מסגרות והתכתי

 זכוכית צבעונית כדי לקבל אפקט של ויטראז

כמו בכנסיות בחו"ל.

כשהבאתי את היצירה למועדון לקשיש שם

אני מתנדב פרצה אחת הקשישות בבכי.

לשאלתי השיבה שזה ממש כמו החלון בבית הכנסת

שהיה בעיירה שלה ושהיא ממש זוכרת.

הוספתי מסגרת לבנה גם עם זכוכית מותכת

ומגן דוד והדבקתי את הכל על עץ צבוע באקריליק

להשלמת מראה חלון שלם. לצערי באותה תקופה

ניפטרה אימה של אשתי , חמתי היקרה .

שברתי אריח משולחן הציפחה שהיה לי בסלון

לחתיכות והדבקתי אותן על התמונה.

הוספתי אותיות זהב ללא שם , עם הדגשה

על טוב ליבה של האישה כמקובל על מצבה.

יצא ניפלא.

גם ללא השם הבינו אשתי וילדי את משמעות התמונה.

כשאני מספר שיש לי מצבת זיכרון תלויה בסלון

אנשים משתהים ושואלים ,איך אפשר,זה מכוער

עד שרואים. לשיפוטכם..........

האשה היקרה הזאת גידלה את ילדי,בישלה להם,

אהבה אותם בטירוף ואין ארוחת ערב משפחתית

ששמה לא עולה עם חיוך,בדיחה וסיפור משעשע.

ילדי מעולם לא התבישו בה ,בלבושה,בתנועתה האיטית

ואף לקחו אותה אליהם עם החברים כדי להעביר את

זמנה בשירי רוק,גיטרות,משחקי סנוקר.

מבחינתי היא עדיין חיה ואני מחכה שתצא מחדר האורחים

ותבקש רשות לשבת ,ואימש'אני רוצה להכין איזה כוס תה.