לא אחת אני שומע,

על מאלף כל-יכול שרק הוא יודע.

איך להושיב, ואיך לדבר,

ואיך את הפיפי עושים בחצר.

ויבוא הוא עם ההוראה,

"כך צריך" וזה "לא נורא"

ובין שתיים לחמש כך, ובארבע אחרת

"ואם תמשיכו כך, התוצאה נהדרת".

וסביב חגיגת הבעלים והאורח

עומד לו באמצע הפציינט "השמח"

שחושב לעצמו, החדש הזה ממש מכעיס...

"לא לזוז"?!?!  ,חוצפן, אני תיכף שם לו ביס.

ומנסה להסביר לכם בדרך זו שונה

כי אילוף עכשיו....זאת לא העונה!!!

ו"חגיגות" אצלו זה נקניק

והכלבה של השכן, בשבילו זה מספיק.

ולך תסביר לחבר על ארבע

כי משקיעים פה זמן, דמעות ויזע.

ומקפידים על אוכל וטיול

ושלא מתרגשים מחתול !!!!!

ושזה המאלף, אני ואתה

מנסים להעלות את הקשר בעוד מדרגה

(וכן, ושגם תפסיק לאכול את המיטה)

ותבין שכל סיפור האילוף והחינוך

הוא ניסיון להדביק לך סוג של חיוך.