השעון לא עצר מלכת כפאראפראזה,הוא פשוט התקלקל ואיש לא טרח לתקן אותו,

כשאתה עובר מימד בחיים שלך,החפצים,מסתבר,מגיבים לו,

אלנה עשתה רשימה שלהם,

מנסה להצחיק את עצמה,-המקרר התקלקל,המיבש שבק כי הסוגר שלו החליד,הידית של הדלת נפלה ועוד ארבעה  קילקולים היא רשמה ותלתה על המקרר החדש שנרכש בשמונה עשרה תשלומים שווים. היתה לה נטיה להפוך עצוב למצחיק.כל קילקול רצה בעוצמה של ילדה בת עשר לרשום את הגילוי החדש ופערה פה מלא שינים לבנות כדי להצחיק את השתים שעוד לא הצליחו להפיק תגובה,למראה השמחה המשונה  שלה.
אם אן לחם אז אוכלים וצוחקים על עוגות,כניראה.

אלנה היתה היחידה שלא חוותה רגע מאושר בחיים שלה והחושך היה מסכת חייה. ובדרך שלה יש פלוס ענק לחושך,כי מי שזיהה את האור יודע מה חסר לו,במנהרה שהיא צעדה בה לא היה סוף למנהרה ובטח לא אור בקצה שלה וכשהלכסיקון שלך לוקה בחסר הוא מוציא את הטוב מכך ולא מחפש את מה שהוא לא יודע שקיים.

היא תמיד ידעה להתפתל בין מה שקורה ולשרוד בו