אני רואה אותך כואב, כל כך כואב, הכאב הפיזי מעביר אותך על דעתך. אני מרגישה זאת בכל הברה שנשפכת על המקלדת ובלילה אני מתפללת לשלומך, מייחלת רק לדבר אחד קטן: שבכל רגע נתון שתחווה, לא תחוש אותו, את הכאב הזה ימח שמו. אמרת לי שהרגשת היום טוב, אי אפשר היה לטעות, ידעתי זאת על פי הכתובים, נשמעת מאושר ומפרגן כהרגלך אוהב אדם מרתק ולא נתפס שכמוך. אמרת לי שאינך רוצה לפתוח פה לשטן כדי שהכאב לא ישוב ואני חשבתי לעצמי שהשטן המאנייק הזה הוא סתם חתיכת אפס מאופס ומתוסכל שכל החיים התעללו בו והחליט לנקום את נקמתו בכל דיחפין בלי כל הבחנה, כזה הוא התסכול, התסכול של השטן הוא, השטן הזה שבטח לא הלך לו גם עם נשים מי יודע מה והוא שונא אותך על כך שלך הולך גם הולך, כי פצעת לו פצע ישן. אין הרבה אנשים שכמוך שבכל שנייה שאין להם כאב לוקחים את החיים בהערכה ובהארכת כל רגע נתון עד קצה היכולת, טורף חיים שכמותך, הלילה שוב אתפלל שלא יכאב לך ובאשר ליתר הדברים שאתה מיחס לי, קטונתי, אני אדם קטן ככל האדם, המתעקב על זוטות ולא יודע להנות מהקיים הרב כל כך ולכן אשאר לצידך, כי אתה מלמד אותי ללכת מחדש, לראות את היופי האמיתי בדברים ולדעת שאין לי זכות לבזבז ולו רגע בודד אחד בחיי הקצרים.
אתה מדהים אותי ואני אסירת תודה לך על כך. גלית. |