דברים שרציתי לספר ליוהאן
יוהאן היקר - אלוהים הרי נמצא בפרטים הקטנים. אתה יושב שם ורואה הכל. בוחן, רושם הערות בפנקס, מתייעץ אם צריך, ואז נעמד ומניף את האצבע.
רציתי לבקש ממך רק דבר אחד קטן: שפעם בכמה זמן, תשלח סימן. אות מאלוהים. שאתה קורא, מתעניין, מפנים. אני אדאג כבר להעביר את זה הלאה.
(בלוג זה פונה לכל מי שאינם הולנדים - באשר הם).
פוסטים פופולאריים
-
Getting Better
31/7/07 | 1524 צפיות
-
טוקינג באוט מיי ג\'נרעיישאן
22/10/09 | 760 צפיות
-
You Give A Little Love
19/9/07 | 1196 צפיות
-
The only living boy in new york / חֲרָטָה
9/8/07 | 1368 צפיות
-
פשוט תגידו לא...
10/6/07 | 2016 צפיות
-
היום בו הבנתי שהתבגרתי...
19/6/07 | 1418 צפיות
פוסטים אחרונים
- טוקינג באוט מיי ג\'נרעיישאן 22/10/09
- You Give A Little Love 19/9/07
- Wise Up 31/8/07
- The only living boy in new york / חֲרָטָה 9/8/07
- Getting Better 31/7/07
- בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון / Teenage wasteland 22/7/07
בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון / Teenage wasteland
יוהאן, בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון. אבל לא לתיכון שלי.
היו לי כובע מצחיה לבן ונעלי אול-סטאר מרופטות. תיק של בילבונג. ועגיל בגבה. אף פעם לא היה לי עגיל בגבה. וישבה עליי נטע-לי. לא נטלי. זה שני מילים. אהה. שתי מילים. לידי ישב י-רון. במלעיל. הכי טוב מלעיל. זה חוסך זמן. י-רון. היה לו כובע מצחיה לבן. היו לו נעלי אול-סטאר חדשות, אז הן לא היו מרופטות. ותיק של בילבונג. ועגיל בגבה. עליו ישבה שי-לי. ההורים שלה קראו לה ככה כי זה כאילו מתנה בשבילהם. מדינת ישראל כולה עוד תשמע על המתנה הזאת. דיברנו על מוזיקה. מה עוד יש לדבר. י-רון אמר שפי-דידי מחקה את ביגי כי יש לו תסביך נחיתות אחרי הרצח של ביגי. הוא מבין במוזיקה, בעיקר בתקופות ישנות יותר. אני אמרתי לו שלא משנה מה, סנופ ודריי של "דה קרוניק" זה האמא של כל הגנגסטה-ראפ. שי-לי הסתכלה עלי, מיצמצה לאט ולעסה מסטיק. לנטע-לי נהיה משעמם והיא רצתה שניסע לים.
הלכנו לתחנה כשהבנות הולכות עם הידיים בכיסים האחוריים של המכנסיים שלנו. הגיע אוטובוס אז עלינו. י-רון השמיע לי שיר רועש בפלאפון. לא זוכר מה זה היה כי לא ממש הקשבתי בגלל שהייתי עסוק בעצמי קצת, אבל זה היה רועש ובטח הפריע לכל מי שבאוטובוס. על הזין שלי. תפסנו מיד מושב של רביעייה כדי שלא תיפול עלינו איזה זקנה. האוטובוס התחיל לנסוע והבנות כל רגע אמרו שם של מישהי מהשכבה וכולנו הסכמנו שהיא סתומה. בתחנה עלתה זקנה ונעמדה לידנו, אז הבאתי לנטע-לי צרפתית כדי שההיא תלך. איתה עלה גם ת-מיר, עוד אחד מהשכבה. היה לו כובע מצחיה לבן, ואול-סטאר מרופטות, ותיק של בילבונג, אבל משנה שעברה. לת-מיר אין עגיל בגבה. הוא כוהן. עשינו לו עם הראש והוא עשה עם הסנטר הצידה.י-רון שאל אותו 'מ-ה?', אז ת-מיר ענה - 'וואללה. מ-ה?' ואז שי-לי שאלה אם הוא מכיר את שקד מ-י' 2. הוא ענה לה שכן ושחבר שלו י-ניב זיין אותה. שי-לי אמרה שכן, היא מה זה זונה, ונטע-לי הוסיפה שהיא סתומה ושבטיול שנתי שנה שעברה היא ניסתה לשכב עם החובש אבל היה לה מחזור אז היא ברחה לו מהחדר באמצע. צחקנו וכולנו הסכמנו שהיא סתומה.
זקנה אחת אמרה לנו שנעשה מקום לאנשים אחרים. אז י-רון הפאדחן הזה אמר לי: עשה לה מקום יה זין. אבל הוא נשאר לשבת האפס הזה. קמתי וכל הדרך הסתכלתי על הזקנה הזאת, שתיחנק. אלו בכלל לא צריכים לעלות לאוטובוס - אם היא מתה עכשיו, נראה לה שאני מביא לה הנשמה? זין. ירדנו קרוב לים, קנינו פאנטה וי-רון ניסה לארגן בריזרים, אבל המוכר הזין לא נתן לו. כאילו עולה לו כסף למכור לי. שיילך חפש.עלינו לחוף וישבנו שם מתחת לשמשיה. אחרי שעה בא נ-דב. הזין הזה עד כיתה ח היה אומר לכל מי שקורא לו נ-דב, שקוראים לו נדב. איזה אשכנזי. קיבל מכות וירד מזה. לנדב היה כובע מצחיה לבן. היו לו אול-סטאר מרופטות ועגיל בגבה. ותיק של קוויקסילבר. נ-דב הוא ממשפחה נזקקת. אחרי שעה שי-לי היתה צריכה ללכת לשמור על אחיה הקטן רו-נן. איך שהיא הלכה, נטע-לי אמרה שהיא מה זה סתומה. וכולנו הסכמנו.
בימים אלו יצא לאור הספר הארי-פוטר הזיליון, והעיר שושן צהלה ושמחה. מבוגרים וילדים כאחד, עוצרים את זמנם מלכת, יושבים 11-18 שעות וגומעים את הדפים. מספרים לנו שההצלחה של הספר בקרב ילדים ובני נוער היא כבירה.
אחד מהשנים - או שהילדים האלו שקוראים הארי-פוטר נשארים בבית לקרוא, ללמוד, ובעיקר לא לקבל מכות ולחווות שוד אלים בגיל צעיר, או שפשוט עובדים עלינו בעיניים.
לטפולך אודה.
(איחלתי לחייל בהצלחה.) |
תגובות אחרונות
-
אוסטרליה
בתגובה על טוקינג באוט מיי ג\'נרעיישאן
-
sweetness
בתגובה על You Give A Little Love
-
arieli0701
בתגובה על אני וגופי
-
עפיפית
בתגובה על החיים ש'ך בגבס
-
המובן מאליו
בתגובה על Little Wing
-
שמוליק פרי
בתגובה על Wise Up
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חזרתי עם כוכב
תודה E, תבואי כל יום. האוהל שלנו פתוח לכוווווווו-לם!
נמסור, נמסור
קודם כל אני מברכת את עצמי על הגעתי לכאן - ברוכה הבאה... תודה :)
אהבתי את הקלילות שאתה כותב בה - מעביר מסר עצוב משהו במילים
כל כך מצחיקות. סחטיין (קיבלתי כאן שיעור קטן...)
באמת אחלה גישה
(וד"ש ליוהאן)
כן!!!!!!!!!!!!
אני בהלם!!!
אני הייתי ק"ח!!!
זוכרת את רונה? המ"כית שהיתה נוחרת וכל הקורס היה מתעורר?
רק שתדע שאני כבר כמעט 8 שנים אחרי השיחרור ועד היום אני משתמשת בביטוי הזה.
מה זה אומר עליי??????
שלך,
מירית
קורס סמב"ציות ק"ט, נוב' 8
אויש... איזה פלאשבקים הכנסת לי עכשיו... בא לי לשבת בצד ולחבק מיטה צרפתית בבכי.
יש ביטויים שמותר להגיד רק בסופי שבוע כשיוצאים מהצבא.
זה כמו המילה: לחבור. או: ציודים. ברבים. או : once. דברים שמזכירים בורקס של הצבא.
מעולה!
*
איזה פוסט!!! תענוג
בתור חייל אני ידעתי להצחיק
ולחלום על תיכון כזה, זה באמת חלום חזק
ורק החלומות שלי רדודים ועל רן דנקר.
אוף.
התיאור של הנסיעה באוטובוס מתאר במדויק את מה שאני רואה כשגורלי מזמן לי נסיעה שכזו עם עדת בני תשחורת פוחזים.
אני בתפקיד הזקנה, כמובן.
בכל דור ודור יש מן הבילבונגים ומן הפוטרים, ובקו 25 בעיקר בילבונגים..
איזה אסון שאתה זוכר ת'חלומות שלך
השריטות מצויינות !
גדול!
חחחחח... פסנתר..... מה אני, חנון?
חחחחחח.
הצחקת אותי.
אני יותר בקטע של כינור...
מה קורה שמו-ליק? אתה היחיד פה שמתאים בהטעמה לפרופיל
.
תודה על התמיכה במאבק הצודק, חבר.
ת-מיד כשאני קורא זכרונות מהתיכון, עולה בי החיוך הזה ואני נזכר בזין הזה
איך קורים לו....
תודה תודה
אבל זה לא מלך.
זה מלך !
אין ספק, הפינות האפלות במוחך הקודח מגיעות לשיאים חדשים של אימה. בטח היית ילד כאפות שעושה כל יום שעתיים בפסנתר, אה? (לפחות את השם שלך אי אפשר לבטא במלרע, סטייל ק-וב. זה לא יוצא).
לפעמים אני מייחלת להיות סתומה, ובכיתה י', ושיקראו לי נטע-לי או משהו שנגמר ב-לי. ל' סתם זה לא מספיק אפילו ללחם וחלב במכולת.
זאת השקעה ידידי...
ועכשיו אני גם מבינה מאיפה הגיעו התגובות לתמונות
של גלית ושלי.... פסיכי (פסיכי טוב, כמובן)
אתה מלך!! יודע את זה?
מ - ל - ך !!!
אחח, תענוג לבזבז עליך את הכוכבים שלי..