זה מה שכתבתי בתחילת הקריאה.. (בסוף אחרי הסיום)..

ספר שמהרגע הראשון תופס בגרון ומצמרר, ממש לא נעים

התרגום מעביר את זה יפה, בשפה נהדרת (אמיר צוקרמן)

כן.. הייתי צריכה לקרוא במקור 

מסע של אב ובן

נוף פוסט אפוקליפטי,

קפוא, קודר, מפויח

נחשולי אפר, קשה לנשום,

גופות ודאי יגיעו במהלך הדרך.. עוד לא הגעתי, בינתיים הם לבד,

דממה 

לפני כחצי שנה זכה עליו בפוליצר, לראשונה בחייו, והוא בן 73.

(יש תקווה, אה, בעצם הוא זכה בפרסים אחרים)

מאחת הביקורות..

"אלמלא יופיו הפראי והמהמם היה הספר אומללות צרופה". 

אז עכשיו, לאחר כבוד ויום בחירות מתיש.. אני הולכת להתנחם להתפלש בו

(בוקר למחרת.. התחילו להגיע הגופות)

בוידאו - מעט סטילס מהסרט שעומד לצאת השנה וכריכת הספר..

A film adaptation of the novel is currently in production. It is directed by John Hillcoat and written by Joe Penhall.

The film stars Viggo Mortensen and Kodi Smit-McPhee as the Man and the Boy, respectively. Production has taken place in Louisiana, Oregon, and several locations in Pennsylvania including Presque Isle State Park and the Abandoned Pennsylvania Turnpike.

It is due for release in 2009

עברו 3 ימים.. סיימתי את הספר.. איני יכולה לעשות כלום חוץ מלכתוב עליו..

קצת ספוילר

מה מניע את החיים להמשיך? למה לא לוותר? 

בספרו המטלטל מקארתי בוחן יחסים בין אב לבן בתוך מסע הישרדות בעולם פוסט אפוקליפטי קפוא, חרב ומכוסה אפר. את זה כבר כתבתי.. היחסים נבנים על רקע התפוררות מושגים שהאב מנסה להבהיר לבנו, מושגים מעולם שנעלם. גם זהותם אינה חשובה ועד הסוף לא מתגלים שמם או מי הם היו לפני החורבן. לכל זה אין חשיבות, בדיוק כמו לצילומים ולמסמכים שהאב משאיר על הכביש הבין מדינתי הריק לאורכו הם צועדים. לגופם סמרטוטים מטונפים ועטיפות מאולתרות סביב כפות הרגלים הקפואות.

יריעת פלסטיק נגד גשם (וסכנת קפיאה) ואקדח עם שני כדורים הוא כל שיש להם - ההגנה, התקווה והמוצא מ(לא)חיים אלה.

הנוף הפך לגוש אובך עבה עד חנק וזכרונות מצולקים. הדברים הפשוטים והיומיומיים ביותר, אלה שכה מובנים מאליהם עבורנו, הופכים בלתי אפשריים להסבר, שלא לדבר על לחוות. זהו מסע הישרדות בלי מקום או סיכוי לאושר או לגאולה. מסע נדודים שכולו פשפוש באשפה וברקב בחיפוש אחר אוכל, שאינו מזין או טעים, שנועד רק לסתום את כאב הרעב ואת חולשת המוות האורב ומסתפקים בכך שלא ירעיל, תוך לקיחת צ'אנס ובישול מאולתר גם כשהוא חשוד.

האב מנהל דיאלוג עם מה שנותר מאלוהים על החיים שנתן לבנו, תוך בחינת זכרונותיו שלו כילד בעולם שאיננו עוד, בעודו מתדיין עם הילד על שאלות מוסריות ובוחן איך להקנות לו כלים הנדרשים להישרדות. ואולי לוותר ולהשתמש בכדורים האחרונים.. הרגשתי שאלמלא הילד היה בוחר בכדור ולמרות שהוא חושב על זה כמוצא האחרון לשניהם, יותר ויותר ברור לו ולנו שלא יוכל לבחור באופציה זו עבור בנו. התודעה של האב מייסרת את הקוראים ומרמזת מעט על זהות האם שלא שרדה, מבחירה, ועוד פחות על מה שהרס את העולם.

ללא הילד היה האב מוותר, והוא ממשיך להיגרר בכוח, תוהה בעודו "נושא את האש" עבור בנו בניסיון לטעת בו תקווה אפרורית ודלוחה כמו האור. תקווה שלו עצמו אין.

הקריאה מלווה פחד, תסכול וכעס ומעלה שאלות לגבי חינוך בעולם שאיבד את ערכיו המוסריים. עד שעצרתי את הקריאה, בלי אוויר, ושאלתי את עצמי מה הייתי עושה אני במקומו.. והאם יש סיכוי שהייתי מתפתה לאכול מתים או לצוד שורדים חיים כדי להמשיך במסע חסר הטעם לעבר עתיד חסר תקווה?

הנחיות האב לא תמיד משתוות לרצונו של הילד, המתבגר תוך חיפוש נואש אחר הטוב והאור באדם.

לעומתו, כשהחשש לעתיד הילד בעולם חסר רחמים גובר, רוצה האב שגופו בוגד לפגוש בצווארו של אלוהים כדי לחנוק אותו, תוהה אם יש לאלוהים לב..

הילד הוא סוג של מלאך וקיימת תקווה שהאור שומר עליו, למרות שהוא מפסיק לשחק וממעט לדבר. הילד כמה לקירבה אנושית, עבורו כל נפש ראויה לחמלה. הוא רוצה לחלוק עם כל מי שהם פוגשים מהמעט שיש להם, גם כאשר אין לאחר כל סיכוי לשרוד והאב מזכיר לו שיצטער כשיגמר להם המעט.  הילד עונה שיצטער אך לא באותו אופן.

האב רואה הישרדות רק כיחידים, האחר הוא הגיהנום (כן, כן, סארטר), האחר מגלם את המוות. האב מפתח חושים של חיה, שבוגדים כשהרעב מתגבר. כל רחש הוא סכנה, שהופכת מוחשית כשעל דרכם נקרית כנופיה שצדה ניצולים למטרת מין ומזון (צדים ניצולים, צולים ניצודים.. אני תמיד אשחק במילים, בררר). בהימלטות כדור אחד הולך, והבחירה הופכת קשה אף יותר.

הדיאלוג בין שתי תפיסות העולם מטלטל, ובמסע האיטי והמייאש עליהם להכיר זה את זה ולהתגמש כדי לקיים את שתי הדרכים זו לצד זו, בדרך הבלתי נגמרת.

כאשר נשבר האמון של הבן בטוב והדואליות שבמעשי אביו מתבהרת, עולה השאלה אם יוכל הילד לשרוד. הפחד המשתק של הילד הופך את משימתו של האב לגרום לו להמשיך להאמין ולהתמודד קשה ומטלטלת.

ספר קשה, חונק, מכאיב וראוי.. ספר מצוין.. על דרך שלא ידוע מאין באה וברור שלא תגיע לשום מקום