סיפור "מגירה"
כבן שנה בערך..
לקראת וולנטיינ'ס, הקרב ובא
צונזר קשות, למען השפיות... 
תהנו!  

היא משחררת מעליו את החגורה ופושטת את מכנסיו, משכיבה אותו על המיטה ורוכנת מעליו.
הם נצמדים לנשיקה אלוהית לוהטת, מלאת תשוקה, מלאת רטיבות,
היא נושמת את האוויר שהוא פולט מאפו, והוא נושם את שלה....
הריח באוויר, מבשר את הבאות. 
היא חשה את דופק לבו, כל גופה קשוב אליו, לתנועות שלו, לרטט שבו, ללהט..
הוא מלטף את עורה, הוא יודע היטב את האופן בו היא אוהבת שגבר נוהג בה.. 
הוא נעצר, ומביט בה, המבט חודר לתוך גופה, דרך עיניה.
הוא יודע שהם הבטיחו, בלי מילים.
בלי הבעת אהבה מילולית.
בלי להיסחף..
בלי ללכת עם זה למקום הזה שכל כך אסור להם להגיע אליו שוב.
יש רגשות, לזאת אף אחד לא מתכחש
אבל הם חייבים להישאר בבטן. הם חייבים להישאר בשליטה..
חייבים....והשאלה לא מאחרת להגיע

הוא נשק לצווארה, נשיקה אחר נשיקה, אחר נשיקה...
ובין אחת לשניה, לחש לה מילות ערגה באוזנה...
"אני פשוט... פשוט.....
חולה..
מטורף..
משוגע.... עלייך..!!!!!"
המילים שלו.. בהתגלמת גוש של רוק נתקעו בגרונה..
נהיה קצת קשה פתאום לנשון..
היא אספה אותו אל פיה ונישקה אותו בעוצמה. נלחמה עם הדמעה שרצתה לזלוג על לחייה.
הוא החל לנשקה וללטף בלהט כל פינה בגופה.היא כבר כל כך רצתה אותו....
הגוף שלה זעק את שמו..השתוקק לקרבתו....האנחות שלהם השתלבו בטבעיות מובהקת....
הוא עטף אותה בחום גופו, בחום תשוקתו, בחום אהבתו העצורה.. נשכב על גופה, מתנשף....מחבק...
נושק בעדינות סביב צווארה...  היא מביטה בו, מחייכת, מסובבת את ראשה, וצוחקת....
"מה"?  הוא פולט, תמוה לגמרי
היא מרימה מהכרית  את הסלולארי שנזרק מידיה,
"תסתכל..  היתה לך רק דקה לגינוני אהבה, ושכחנו לעצור את הסטופר... 17:34:4 דקות בדיוק!"
מבטיהם נפגשו, נעצרו במקום, ושניהם פרצו בצחוק קולני במיוחד
למחרת בבוקר, היא מקבלת ממנו הודעה:
"אתמול נזכרתי בשיעורי הטבע שנעדרתי מהם: באחד המבחנים הייתה שאלה, תוך כמה זמן יכול אדם להרגיש שריר שהוא לא מודע לקיומו...
אתמול קיבלתי את התשובה :

 17:34.4 דקות"