נגעה בכל אחת מהן בצורה שונה. אלנה,במהירות מחפשת את הקומקום הישן,שמכסה האלומיניום שלו הוכיח שקיבל מכה פעם וכמו כל חפץ לא צרח מכאב,רק עיקם את אפו בזעף ונשאר כך לנצח. כל בוקר כשהיא מוזגת מים לתוכו ,היא מביטה על הרשימה שלה ומזכירה לו שהוא החליף את הקומקום החשמלי שהיה כאן לפניו ובוקר אחד ,בלי סיכומים או דיונים מיותרים החליט לפרוש ולא למלא את יעודו. מוזר איך חפצים מקבלים תפקיד בחיים שלהם וכולם חושבים שזה לנצח,עד שהוא בא ואומר,בלי מילים,כי אן לו,"אני את שלי גמרתי ולא אשרת אתכם יותר" ואז פתאום הוא מקבל את משקלו האמיתי, החסרון במילוי תפקידו ,מגדיר את נחיצותו. אבל לא לזמן רב. אלנה מיד חיטטה בחפצים שהשאירו אלה שגרו כאן לפניה ומצאה את קומקום האלומיניום,מזגה קפה לכולן,וכמו כל בוקר שתית הקפה מנסה לתת את התקוה שאולי היום יהיה טוב משאר הימים וקצת לפעמים מתגנבת תחושה שאולי בגלל שאף פעם זה לא הוכח כנכון,אולי גם הבוקר הזה תהיה התחלה של יום מיותר שלא ייטיב עם אוכלוסית העולם ובטח לא עם תושבות הבקתה. ואלנה,מתעבת את הסיגריה הראשונה שהיא מוצצת לקרבה ,מנסה להפטר ממנה,מזרה מבט אל חברותיה,מחקה את תנועת היניקה שלהן ומכבה את העשן.יש לה יכולת דיבור של שדר רדיו צעיר שמקשקש בלי סוף על כלום,העיקר שישמעו אותו ואם שומעים אותי,משמע אני קיים פועל אצלה הלכה למעשה למגינת לבן שלהשתים שרוצות קצת שקט מהבוקר שרק החליט להתחיל. היא לא נעלבת,תופסת סמרטוט ומתחילה למרק משהו שמבהיק מאותה פעילות שהיא ביצעה בו אתמול.אנשים שמדברים הרבה הם פעילים יותר מאלה שמדברים מעט.גלאנה מדברת קצת,חושבת הרבה ואן לה מושג איך העולם מתנהל כל זמן שהוא במושגים של הכנות וניקיונות.עוד כשהיתה באוניברסיטה ידעה שנושא הניקיון הוא לא ממש אחת מתכונותיה המשובחות ולכן עשתה עסקים קטנים עם השכנים שלה-אתם תנקו ותבשלו לי ואני אשמור לכם על הילדים.היתה לה גם שכנה שסגרה איתה על כביסות תמורת שעורי עזר לילד החצוף שלה כן היא היתה ביזנס וומן שלא עושה מזה כסף רק עסקות-חליפין "שכר לימוד לא נמדד תמיד בשטרות" היה המשפט החביב עליה. |