וואלינה היתה היחידה שהחליטה שהיא לוקחת שנה חופש מעיסוקיה.

כאישה מעשית, חישבה את הרווח שיצא לה ממכירת הבית הענק שלה באחד מפרברי ניו יורק  ורכישת הטאון- האוס הקטן ויצאה לאיזה מרווח שהחיים זימנו לה,במימון הגרושים .

שנה שתקח אותה לאותו מקום נסתר שאנחנו יכולים ליצפות על עצמינו מהצד,אמרה, מרחוק רואים יותר טוב,מן מבט -על שכזה שלא ממהר לשום מקום ומייטיב עם החיים שאחר כך.

ארזה את כל המזוודות שעמדו לרשותה
מצוידת בכמה זוגות משקפים לראיה מרחוק וכמה עם עדשות לקריאה
עצרה בוולוו כסוף ועלתה על הגבעה.את החדר שלה שיפצה קודם שהיגיעה אליו,החיים תמיד חייכו אליה,כך היא מציגה ואחרים קונים.כסף אף פעם לא חסר לה,ולפעמים הצליח לשמש תחליף לאהבת בעלה,אספנית של ריהוט יקר ועתיק,שתמיד אובק והצליח להיות תפאורה להתנהלותה הנכונה חברתית.
היא בזה לאלנה ואוהבת אותה,כי מאוד קשה לשנוא את אלנה וכל כך קל לבוז לה-

הן היו פעם גיסות,לפני הגרושים והיום לא אחת כמו וואלינה תוותר על הקשר ארוך השנים והתהפוכות.כאן אלנה הצטיינה,היא ידעה לשמור על קשר טוב עם אחיה ועם גרושתו ואיש לא ידע מה הנוסחא שלה להוציא ההתפתלות שהיתה מקורית ושלה בלבד לעוף בין הבתרים ולהשאר בחיים.