יום יולי קר וצונן. יובל ואני ישבנו בקפה בקניון עזריאלי וליהגנו על עניינים ברומו של עולם. מרחוק ניתן היה להבחין באישה צעירה ונואשת מתקדמת לעברנו, כששלושה פעוטות מצווחים מנסים לגרור אותה למקדונלדס בקריאות קצובות "אמא תקני לי", "אמא תקני לי". עוד כמה דקות והיא נבלעה בתור העצום של תחילת החופש הגדול.
חצי שעה לאחר מכן, הזמנו עוד קפה והמשכנו לפתור את בעיות העולם בשיטתיות. כשהגענו לאולמרט (לא, לא יאיר - אהוד) והחמאס, הופיעה האישה שנית, ושמחנו לגלות ששלושת עולליה לא איבדו, חלילה, ממרצם.
על שמחתנו העיבו במקצת צווחות אימים שהקשו עלינו לסכם כמה נושאים טכניים בבואנו לפתור את הבעיה הפלסטינית בעשרה מהלכים קלים, כולל ועדת חקירה.
התברר כי אילנית (האם) התיישבה בשולחן שלידינו, והקימה ועדת חקירה משלה, אשר דנה בשאלה מי התחיל עם מי קודם, וכפועל יוצא, מי לא יקבל צעצוע (הוא בעט בי, אז אני משכתי לו בשערות קודם, אז הוא התחיל איתי, אז אני ירקתי עליו קודם) שמחנו עד מאוד על שעלינו להתמודד עם פתרון הבעיה הפלסטינית ולא, למשל, איך לחלק שני צעצועים ממקדונלד בין שלושה ילדים ערנייים ונמרצים, אשראחד מהם החליט לבדוק את עמידות מכנסיו של יובל לרוטב אלף האיים.
אחרי בערך חמש מאות איים, כאשר הדיון בשולחן שלידינו עבר לשאלות הרות גורל כמו "אמא תנחשי מה ציירתי" (מה הבעיה? אוסף מקרי של קווים ירוקים, אה זאת סבתא, למה לא אמרת קודם?) בדיוק אז, כשנדמה היה לנו שלא נוכל להתגבר על תוואי החומה ובעית זכות השיבה מרוב צרחות, נשמעה צעקה חדה מכיוונה של אילנית "מי שלא ישתוק יקבל מוצץ". הרעש פסק באחת, ואילנית שלנו חיכה חיוך של מנצחים.
איך עשית את זה? שאל יובל וכבר שקל להציע לה חברות של כבוד בצוות המוחות שלנו, כשאילנית שלפה מתיקה את המוצץ. ועכשיו תשאלו - אם כך, למה קוראים לקטע "המוצצת"? בין העונים נכונה יוגרל כוכב ירוק.
|
לא באה
בתגובה על ההזדמנות של עזרא זולתי: חלק שלישי - תמונה שניה: שליח לדבר עבירה
uuyuyuyuyyuy
בתגובה על השירים שליוו את סוף ילדותי - א' מכתב מעבר לים
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין אנשים לא מאושרים בקרית אונו, זה ידוע.
ואם היא מהנדסת אותו בכזאת מיומנות, כמו שהיא עושה עם ילדיה - אז אני משוכנעת שהוא המאושר באדם.
oh yes
ואם לא - מחכה לך מוצץ קוצני!
מתה עלייך תמי! :)
ואתם שני אפסים מניוקים.
הרגתם אותי מצחוק.
ירוק עלי מהסטוק של מחר
לקח גם לקח. היום יש להם חמישה ילדים והם גרים בקרית אונו.
מתה על אילנית.
אישה כלבבי.
בעוד אתם שניכם יושבים ומטרחנים גיבוב של תיאוריות, מפגינים ידענות בארשת של זחיחות ושביעות רצון עצמית, טופחים לעצמכם וזה לזה על השכם, ובטוחים שלו רק ניתנה לכם ההנהגה הייתם מביאים אותה בשיחוק של הלייף - אילנית פועלת.
אילנית מגדלת דור. מוצאת פתרונות. מפגינה תושיה. בנחישות ובהחלטיות היא מווסתת את האמוציות של צאן מרעיתה, דואגת למחסורם, מלהטטת בין גחמותיהם, מבטאת אמהות חמה ומכילה לצד אסרטיביות וכללים, ובסוף שולפת כלי נשק לא אגרסיבי, לא מתנשא, לא מתחכם - אבל פלא פלאים - עושה את העבודה.
סופר וומן. אולי יובל גם לקח במקרה את הטלפון שלה?
אולי קוראים לו "המוצצת" כתרגיל זול לרייטינג?
ולמעט השם - פוסט נחמד וזורם
לאו דווקא. הבן שלי מדי פעם חוטף ממני פליקות. קלות כמובן.
מחלקת הכאפות הנודעת. כלב נובח אינו נושאח. לא?
לו היו לי שלושה ילדים רבים ביניהם, הייתי פשוט מורידה כאפה לכל אחד שישתקו. ככה, בלי בוררות. אבל תודה לאל, יש לי רק אחד.
ולגבי ה"מוצצת", נראה לי שבתגובה הראשונה הייתה השערה נכונה.
מזל שאי אפשר. תודה.
לדעתי אין תשובה
אתה רק מעורר ויכוחים, יפה
על זה מגיע חצי כוכב אבל אי אפשר אז קח שלם
ממש ממש לא הגיוני מה שרשמת שי
מה הוא מאיים עליה שאם היא תצעק הוא לא יתן לה למצוץ לו?ואו איזה עונש לאילנית
נו באמת קצת הגיון,הוא מעניש את עצמו לא?
אמשיך לחשוב על תשובה
ציפיות גבוהות מאוד....מזל שעמדת בהן (!)
טוב יקירי
אז הרי תגובתי...
לגבי המוצצת, אם היא אכן היתה כזו, כל הסיפור הזה לא היה קורה וגם יכולתם להמשיך בהתפלספויותיכם בשקט מופתי לאורך זמן...
שהרי, היתה מוצצת, בולעת ושותקת
אהבתי את דרך הניסוח והכתיבה (בלי ציניות),
עם זאת, לשיחות ברומו של עולם בעזריאלי?! יש לך ציפיות גבוהות
וכאמא, אני בכל זאת מעט מוחה, מה לעשות....ילדים מעצבנים לפעמים