| בוהק היום נח בין קפלי וילונות, משב רוח קר. לא כאן רציתי למצוא את עצמי, נסחף, חוף המבטחים של המשמעות כבר אינו נראה באופק ולי נותר רק לתהות מתי יאפסו כוחותי, מתי אטבע בין גלי התחושות המציפים אותי מכל עבר, כשהאמונה, גלגל ההצלה שלי, מתרחקת והולכת מיום לשעה לרגע קצר. מעולם לא תארתי לעצמי שאשקע במצולות הים הפנימי, שהשלווה הסטואית שלי תופר מאליה. אבדן כל המשמעויות, הדרכים המובילות לאן שהוא, יחד עם אי ציפיה לסירת הצלה זו או אחרת, שהרי ממילא הן חולפות כאן בלי משים, רמות, עשויות ברזל, אורות הסיפון מטילים צללים כבדים ובשרי הטלול משווע לצלילה מחויכת אל מי תהום מעמקים. נקיפות לב, אזלת יד מול הנרקוזה. |