כותרות TheMarker >
    ';

    אינטראקציה!

    פתאום ראיתי שיש לי אפשרות לבלוג אז פתחתי אחד. יש מחשבות שלא תמיד יש מי שיקשיב להן. אני אכתוב אותן לפחות אוכל אני לקרוא אותם בסוף היום :-)

    אמא שלי 6 - מתנה ל E-MA שלי

    108 תגובות   יום רביעי, 11/2/09, 18:20

    ממש עוד כמה ימים ימלאו תשע שנים לפטירתה של אימי האהובה 16.2.2000 (אני כותב מידי פעם על אמא שלי כאן, יש רשימה מימין).
    בעוד שבועיים תהיה אזכרה לאמא שלי ויבואו בני המשפחה וחברים לעלות לקברה.
    אני החלטתי היום לבקר אותה לבד, בלי כל ההמולה – ראש בראש אני ואמא שלי.
    כפי שכבר כתבתי התחלתי היום טיול בארץ ובחרתי להתחיל אותו בחיפה. שתי סיבות להחלטה הזו:
    1. אמא שלי קבורה בחיפה ורציתי לבקר אותה לבד.
    2. זו עיר נעוריי ואני עדיין בטוח שזו אחת הערים היפות בעולם.
    אז נסעתי לבקר את אמא שלי.
    סיפרתי לה מה קורה.
    ונזכרתי בזמן שעניתי למיילים ליד קברה במשהו.
    אמא שלי ביקרה פעם אחת אותי במשרד הראשון שלנו בתל-אביב. היה לה קשה מאוד להגיע. היא נסעה ברכבת יחד עם אחותי. הביקור היה מספר חודשים לפני מותה.
    מה אני אגיד המשרד בטח לא היה מרשים. אבל בילינו יחד כמה שעות עד שהיא ממש התעייפה. אפילו הספקנו לאכול יחד ליד בית כלל בדרום העיר. לא הספקתי להסביר לאמא מה אנחנו עושים והיא חזרה חזרה ברכבת לחיפה.
    הפעם השנייה שדיברנו על מה שאנחנו עושים הייתה ממש היום או בעוד יום או יומיים לפני 9  שנים. אמא שלי הייתה בבית חולים רמב"ם. אלו היו הימים האחרונים שלה. ישבתי על המיטה לידה, היה לה כבר קשה לקום.
    פתחתי את המחשב הנייד שלי והראיתי לה מה אנחנו עושים.
    הראיתי לה כל מיני דברים כאלו (ככה נראה אז הפרסום באינטרנט – מזל שהתקדמנו מאז):

     

     

    והסברתי לה מה אנחנו עושים.
    החברה הייתה ממש בתחילת דרכה ולא היו עדיין ממש הכנסות, בטח שלא רווחים.
    אמא שלי הבינה מה אנחנו עושים, אפילו נראה לי שזה מצא חן בעיניה. היא ניסתה להבין איך אנחנו עושים את האנימציות ואיפה זה מוצג.
    קיבלתי מאמא שלי אישור להמשיך לעשות את זה.
    מזל גדול שהמשכתי.
    הגעגוע לאמא שלי גדול והולך וגדל ככל שעובר הזמן.
    אמא קבורה בחיפה.


    בבית הקברות בחיפה יש נוף מדהים לים.


    היום בביקור אצל אמא שלי השארתי לה מתנה.
    כובע של אי-דיאולוג'יק. אם היא כבר מבינה מה אנחנו עושים לפחות שיהיה לה כובע של האימפריה.


    מעכשיו יש לי E-MA
    אוהב ומתגעגע המון המון E-MA שלי



     

    דרג את התוכן:

      תגובות (107)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/7/10 10:55:
      ועכשיו יש לי לחלוחית מוזרה בזווית העין....לא בניתי על הלחלוחית הזו בשבת בבוקר, אבל היא הגיעה... אז אני אנוח קצת ומייד אמשיך לקרוא את השאר.....
        20/2/09 11:05:


      מקסים ומרגש גם אני מתגעגעת לאבא שלי המקסים

      תכול העיינים.

      לפי טיפוח הקבר של אמך נראה שיש עוד כאלה שמתגעגעים

      ומבקרים אותה באופן  תדיר.

      שבת שלום נעים וחמים, ממני שריתה.

        16/2/09 12:15:

      צטט: Maya Mia 2009-02-16 09:01:29


      ינון,

      אני קוראת את הפוסטים שלך, נהנית, מפנימה ובדרך כלל עוברת הלאה.

      לאחר קריאת הפוסט המרגש על אימך לא יכולתי להשאר אדישה לנוכח מילותיך ודבריך המשקפות כמראה העומדת מולנו את תחושותיך והווייתה של אימך..

      ניחנת ביכולת העברת מסר באופן הכי טוטאלי ואמיתי שאפשר.

      כמעט לכל אחד מאיתנו יש אהוב יקר בדמות אם, אב, או קרוב אחר שהלך לעולמו.

      התחושה של לאבד אדם יקר מוכרת וכואבת, תחושה של כאב ופספוס מסויים שמתעצמת עם הזמן.

      המון שאלות ותהיות, של אם הוא היה איתנו מה הוא היה אומר, איך הוא היה מגיב.

      לוקחים איתנו בדרכינו רגעי פנינה וזכרונות עם אותו אדם יקר שצפים ועולים כל פעם מחדש.

      לי באופן אישי יש קושי מאוד גדול לשתף אחרים עם כאבי, כואבת את הכאב באופן פרטי ואינטימי.

      אשריך על יכולותיך ונכונותך לשתף אותנו תוך הבנה כמה מיוחדת היתה אימך וכמה מיוחד הוא בעצם כל אחד מאיתנו. סמוכה ובטוחה  כי אימך היקרה גאה בך, במעשיך ובפועלך שם מלמעלה.

      היא בטח לא מפסיקה לחייך מרוב נחת.

      אהבתי, התרגשתי, דמעתי.

      מאיה.

       

      מאיה,

      תודה רבה על השיתוף.

      אני מסכים שיש עם זה משהו קשה. מצד שני יש בזה הרבה מאוד שיחרור.

      תנסי את זה.

       

       

        16/2/09 12:13:

      צטט: לילך בן ארצי-לוי 2009-02-15 12:53:43

      פשוט מרגש!

      כל פעם שאני נתקלת במצבים או מחשבות על ההורים ועל זה שכשאנחנו גדלים אז הם גם (אם לא מזדקנים) אני נהיית עצובה.

      אני כל כך שמחה בשבילך שהצלחת להראות לה את ההתחלה של האימפריה שהקמת ואני חושבת (גם אם זה נשמע ילדותי) היא רואה אותך מלמעלה וגאה בך מאוד.

      לילך,

      תודה רבה על המילים.

      תודה רבה על המחשבות.

       

        16/2/09 12:13:

      צטט: כרובי 2009-02-15 11:02:22

      אני בטוחה שאימא שלך צופה בך מלמעלה בגאווה רבה!

       

       

      תודה רבה.

      נבוך

        16/2/09 12:12:

      צטט: rachella 2009-02-14 00:57:53

      פוסט מרגש.

       

      אבל צר לי, עלתה אסוציאציה של עלמה זק מחקה את מאיה בוסקילה בארץ נהדרת כל פעם שקראתי

      את e-ma

       

      אז נסכם שהיה זה רגש מלווה בעצב ובצחוק גם יחד.

       

       

       

      מסכים, מסכים בכלל ככה החיים לא?

      אם לא ניהיה עצובים איך נדע שאנחנו שמחים?

        16/2/09 12:10:

      צטט: שגיא חמץ 2009-02-13 23:42:58

      אז זה אתם עשיתם את הבאנרים המעצבנים האלה :)

      12 בלילה פה בתל אביב ונראה לי שהמסע הזה הולך לסחוט לכולם 

      את כל הבלוטות.

      פוסט משובח ומרגש.

       

      איך אומרים אצלנו ב 2.0

      תודה!

       

      חמץ,

      אני מכיר הרבה יכולות שלך, את זו עוד לא הכרתי.

      תודה רבה.

       

       

        16/2/09 12:09:

      צטט: odedi 2009-02-13 23:24:00


      מה שלומך?

      Long time.

      רגשת.

      מזמין אותך לקרוא את הפוסט היחידי שכתבתי לפני שנה וחצי. נראה לי שתתחבר.

       

      ד"ש

       

      ע.

      עודד,

      ליבי איתך.

      תודה רבה.

      ד"ש

       

        16/2/09 12:09:

      צטט: לולי 33 2009-02-13 22:02:30


      אהבתי

      ומבינה לליבך...גם אצלי קיים עצב דומה

      תמשיך במסע שלך,נעשה לי מעניין

      תודה רבה.

      ממשיך בכל הכח.

      תמשיכי לקרוא אותי

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=888587

       

        16/2/09 12:07:

      צטט: ליאת z 2009-02-13 20:53:24


      מקסים

      תודה

       

        16/2/09 12:06:

      צטט: הקוסם 2009-02-13 18:23:26

      הדמעה של אמא

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=53701

      תודה יא קוסם.

      רק בריאות אצלכם.

       

        16/2/09 12:05:

      צטט: כרמית אלמוג 2009-02-13 18:22:59


      פוסט מרגש אהבתי

      מסכימה איתך לגבי חיפה (היא גם עיר הולדתי) היא עיר מדהימה!

      כוכב

      כרמית

      אין כמו חיפה בעולם!

      תודה רבה.

       

        16/2/09 12:05:

      צטט: סיגל ארבל אקשטיין 2009-02-13 16:29:11

      במסע החיים שלנו, אנחנו כל כך עסוקים - בית, משפחה, ילדים, עבודה... ולא תמיד מוצאים מספיק זמן להקדיש להורים המיזדקנים. אותי אישית הדברים שלך קצת טילטלו. כרגע סיימתי שיחת טלפון מעט מעייפת עם הורי והתישבתי ליד המחשב להרגע.. ואז קראתי את מה שכתבת.

      אנסה למצא יותר זמן איכות עם הורי, הם לא לנצח כאן.

      סיגל

      כל הכבוד לך.

      אמרת דברים חכמים.

      תודה רבה.

       

        16/2/09 12:03:

      צטט: יוגבר 2009-02-13 13:35:02


      הפוסטים על e-ma שלך מרגשים, אני מאחל לך שהילדים שלך יאהבו אותך לפחות כמו שאתה אהבת ( ועדיין אוהב) את אימא שלך. ( מהיכרות קצרה - אני בטוח שכן)

       

       

       

       

      הלוואי.

      תודה.

        16/2/09 12:02:

      צטט: aromi 2009-02-13 11:51:50

      כאחד שמכיר אותך שנים רבות וכאחד שגם איבד אמא בגיל צעיר אני מאוד מזדהה עמך.

        תמיד ידעתי שבאדם הגדול הזה מסתתרת נשמה ענקית !!!!

      אבי, חיממת לי את הלב.

      תודה רבה ענקית.

      ד"ש בעכו.

       

        16/2/09 12:01:

      צטט: simka1000 2009-02-13 11:49:07

      יש לי דמעות בעיניים!

      רואים יהייתה לך אהבה ענקית אליה..

      איך שאתה כותב עליה ועל ימיה האחרונים..

      קשה לאבד הורה..ולא משנה הגיל..

       

      מסכים, מסכים אבל אלו החיים.

      תודה רבה לך.

       

        16/2/09 11:58:

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2009-02-13 11:27:23

      ריגשת אותי

      שיהי לך יום נפלא

      וחוויות מהנות ,

       

      תודה רבה רחלי.

      המון תודה.

        16/2/09 11:57:

      צטט: דויד גור 2009-02-13 11:01:27

      ריגשת אותי מאד.

      אמא שלי נפטרה בערך באותה תקופה.

      *

      תודה ותודה.

      ככה החיים.

       

        16/2/09 11:56:

      צטט: joesi 2009-02-13 10:57:49


      פתאום גיליתי שאני יכול להיות רגיש, עשית לי את זה, ריגשת אותי, דמעות חלחלו בי, פתאום ברקע שלומי שבת שר על אבא שלו, ואני מה זה חולה על הורי שיבדלו לחיים ארוכים, ומבין שרק אתמול נולדה לי נכדה,וואלה אלו החיים,עם הצער הכאב והיופי שיש בהם.

      שימחת אותי.

      המון המון מזל טוב.

       

        16/2/09 11:55:

      צטט: רינמו 2009-02-13 08:38:26


      ינון יקירי

      מהכירותי אותך ואת פועלך אני שמחה עד דמעות להיווכח שישנם עוד אנשים שיכולים להתרגש מהדברים החשובים באמת.

      את הערכה והכבוד שאתה רוכש לאמך כמו גם לאהובייך ואוהבייך , איזה כבוד איזו חכמה !!!! 

      אשרייך.

      נוכחתי  בכמה תחנות מקצועיות בחיי "אידואולוג'יק " יופי ששמעת לאמא ושקיבלת את האור הירוק להתקדם.

       

      ד"ש חמה רינת נחום

      רינת,

      תודה רבה על המילים הטובות - מאוד מחמם את הלב.

       

        16/2/09 11:54:

      צטט: חבר מ1900 2009-02-13 08:26:00

      ינון

      פוסט  מרגש  מאוד

      והתמונות  מדבורות  בעצמם

       

       

      תודה חבר.

      אני לא מפסיק כפי שאתה רואה

       

        16/2/09 11:53:

      צטט: יש ! 2009-02-13 06:30:48

      מרגש,

      אכן אין כמו אמא !

       

      תודה רבה

      צודקת!

        16/2/09 11:52:

      צטט: דורון ט. 2009-02-13 02:30:30


      אני זוכר את היום ההוא שאמא שלך באה אלינו למיקוניס.

      אתה מפתיע אותי כל פעם מחדש עם הפוסטים שלך.

      ריגשת אותי.

      דורון כבר אמרתי לך שאני לא מצליח להכיל את המילים הטובות שלך.

      תברר עם סוזי אם מותר שם בוינה להגיד את השרש ר ג ש

      מרגשת אותי התגובה שלך 

       

        16/2/09 09:01:


      ינון,

      אני קוראת את הפוסטים שלך, נהנית, מפנימה ובדרך כלל עוברת הלאה.

      לאחר קריאת הפוסט המרגש על אימך לא יכולתי להשאר אדישה לנוכח מילותיך ודבריך המשקפות כמראה העומדת מולנו את תחושותיך והווייתה של אימך..

      ניחנת ביכולת העברת מסר באופן הכי טוטאלי ואמיתי שאפשר.

      כמעט לכל אחד מאיתנו יש אהוב יקר בדמות אם, אב, או קרוב אחר שהלך לעולמו.

      התחושה של לאבד אדם יקר מוכרת וכואבת, תחושה של כאב ופספוס מסויים שמתעצמת עם הזמן.

      המון שאלות ותהיות, של אם הוא היה איתנו מה הוא היה אומר, איך הוא היה מגיב.

      לוקחים איתנו בדרכינו רגעי פנינה וזכרונות עם אותו אדם יקר שצפים ועולים כל פעם מחדש.

      לי באופן אישי יש קושי מאוד גדול לשתף אחרים עם כאבי, כואבת את הכאב באופן פרטי ואינטימי.

      אשריך על יכולותיך ונכונותך לשתף אותנו תוך הבנה כמה מיוחדת היתה אימך וכמה מיוחד הוא בעצם כל אחד מאיתנו. סמוכה ובטוחה  כי אימך היקרה גאה בך, במעשיך ובפועלך שם מלמעלה.

      היא בטח לא מפסיקה לחייך מרוב נחת.

      אהבתי, התרגשתי, דמעתי.

      מאיה.

       

      פשוט מרגש!

      כל פעם שאני נתקלת במצבים או מחשבות על ההורים ועל זה שכשאנחנו גדלים אז הם גם (אם לא מזדקנים) אני נהיית עצובה.

      אני כל כך שמחה בשבילך שהצלחת להראות לה את ההתחלה של האימפריה שהקמת ואני חושבת (גם אם זה נשמע ילדותי) היא רואה אותך מלמעלה וגאה בך מאוד.

        15/2/09 11:02:

      אני בטוחה שאימא שלך צופה בך מלמעלה בגאווה רבה!

       

        14/2/09 00:57:

      פוסט מרגש.

       

      אבל צר לי, עלתה אסוציאציה של עלמה זק מחקה את מאיה בוסקילה בארץ נהדרת כל פעם שקראתי

      את e-ma

       

      אז נסכם שהיה זה רגש מלווה בעצב ובצחוק גם יחד.

       

       

        13/2/09 23:42:

      אז זה אתם עשיתם את הבאנרים המעצבנים האלה :)

      12 בלילה פה בתל אביב ונראה לי שהמסע הזה הולך לסחוט לכולם 

      את כל הבלוטות.

      פוסט משובח ומרגש.

       

      איך אומרים אצלנו ב 2.0

      תודה!

       

        13/2/09 23:24:


      מה שלומך?

      Long time.

      רגשת.

      מזמין אותך לקרוא את הפוסט היחידי שכתבתי לפני שנה וחצי. נראה לי שתתחבר.

       

      ד"ש

       

      ע.

        13/2/09 22:02:


      אהבתי

      ומבינה לליבך...גם אצלי קיים עצב דומה

      תמשיך במסע שלך,נעשה לי מעניין

        13/2/09 20:53:

      מקסים
        13/2/09 18:22:


      פוסט מרגש אהבתי

      מסכימה איתך לגבי חיפה (היא גם עיר הולדתי) היא עיר מדהימה!

      כוכב

      כרמית

        13/2/09 16:29:

      במסע החיים שלנו, אנחנו כל כך עסוקים - בית, משפחה, ילדים, עבודה... ולא תמיד מוצאים מספיק זמן להקדיש להורים המיזדקנים. אותי אישית הדברים שלך קצת טילטלו. כרגע סיימתי שיחת טלפון מעט מעייפת עם הורי והתישבתי ליד המחשב להרגע.. ואז קראתי את מה שכתבת.

      אנסה למצא יותר זמן איכות עם הורי, הם לא לנצח כאן.

      סיגל

        13/2/09 13:35:


      הפוסטים על e-ma שלך מרגשים, אני מאחל לך שהילדים שלך יאהבו אותך לפחות כמו שאתה אהבת ( ועדיין אוהב) את אימא שלך. ( מהיכרות קצרה - אני בטוח שכן)

       

       

        13/2/09 12:00:

      *
        13/2/09 11:51:

      כאחד שמכיר אותך שנים רבות וכאחד שגם איבד אמא בגיל צעיר אני מאוד מזדהה עמך.

        תמיד ידעתי שבאדם הגדול הזה מסתתרת נשמה ענקית !!!!

        13/2/09 11:49:

      יש לי דמעות בעיניים!

      רואים יהייתה לך אהבה ענקית אליה..

      איך שאתה כותב עליה ועל ימיה האחרונים..

      קשה לאבד הורה..ולא משנה הגיל..

       

      ריגשת אותי

      שיהי לך יום נפלא

      וחוויות מהנות ,

        13/2/09 11:01:

      ריגשת אותי מאד.

      אמא שלי נפטרה בערך באותה תקופה.

      *

        13/2/09 10:57:

      פתאום גיליתי שאני יכול להיות רגיש, עשית לי את זה, ריגשת אותי, דמעות חלחלו בי, פתאום ברקע שלומי שבת שר על אבא שלו, ואני מה זה חולה על הורי שיבדלו לחיים ארוכים, ומבין שרק אתמול נולדה לי נכדה,וואלה אלו החיים,עם הצער הכאב והיופי שיש בהם.


      ינון יקירי

      מהכירותי אותך ואת פועלך אני שמחה עד דמעות להיווכח שישנם עוד אנשים שיכולים להתרגש מהדברים החשובים באמת.

      את הערכה והכבוד שאתה רוכש לאמך כמו גם לאהובייך ואוהבייך , איזה כבוד איזו חכמה !!!! 

      אשרייך.

      נוכחתי  בכמה תחנות מקצועיות בחיי "אידואולוג'יק " יופי ששמעת לאמא ושקיבלת את האור הירוק להתקדם.

       

      ד"ש חמה רינת נחום

        13/2/09 08:26:

      ינון

      פוסט  מרגש  מאוד

      והתמונות  מדבורות  בעצמם

       

       

        13/2/09 06:30:

      מרגש,

      אכן אין כמו אמא !

        13/2/09 02:30:


      אני זוכר את היום ההוא שאמא שלך באה אלינו למיקוניס.

      אתה מפתיע אותי כל פעם מחדש עם הפוסטים שלך.

      ריגשת אותי.

        13/2/09 02:10:

      צטט: פיצפיצלה 2009-02-13 00:25:36


      געגוע לאמא זה לא פשוט ..זה גובר וגובר
      בכלל לא נעלם ולא מתרחק ..
      אבל כל מה שתזכור שלך
       ואף אחד לא לוקח לך ..
      היא בטוח מלמעלה מלאכית שלך  ציפ

      בהחלט מסכים ועוד יותר מרגיש.

      תודה רבה ושבת טובה.

       

        13/2/09 02:08:

      צטט: לאה אולשר 2009-02-13 00:15:32


      אהבה נפלאה שיש לך

      מקסים

      לאה תודה רבה כל פעם מחדש על המילים הטובות שלך.

       

        13/2/09 02:07:

      צטט: סנדרה >>> 2009-02-13 00:00:14


      אתה בן נפלא.

      סנדרה תודה רבה

       

        13/2/09 02:06:

      צטט: מירי דוידוביץ 2009-02-12 23:36:37

      מאוד אהבתי

      מירי

       

      תודה מירי

        13/2/09 02:06:

      צטט: דנה אלון 2009-02-12 23:30:56

      יקירי

      כמה מקסים לראות את החיבור ללא קשר לפיסיות

      שומעים (קוראים) שאתה מרגיש בדיאלוג גמור ולא רק מדבר לעצמך

      המשך מסע מקסים

      שלך

      דנה

      דנה, תודה לך.

       

        13/2/09 02:04:

      צטט: רפי פרץ 2009-02-12 23:23:17

      כל הכבוד שאתה שומר לה כזה יחס אישי ...

       

      עם המון כבוד וגם קצת הומור :-)

      אמא זו אמא ואני זה אני :-)

       

        13/2/09 02:04:

      צטט: רונית פרידמן 2009-02-12 23:08:58

      ינון,

      פוסט מרגש,  מלא געגוע,

       

      בכלל נראה לי ככה מבלי שאכיר אותך ממש, שאתה נמצא בעיצומו של  מסע פנימי במקביל למסע הפיזי ברחבי הארץ, וכמו כלמסע, הכבודה מתמלאת בגעגועים ותובנות מפתיעות . 

      מככבת את הפוסט.

      תודה רונית.

      מסכים עם כל מילה.

       

        13/2/09 02:02:

      צטט: מתי ר 2009-02-12 23:08:25

      ינון שלום אני חדשה פה

      אהבתי את שכתבת ואני מבינה את הרגשתך

       מאז מות אימי לפני שנה וחצי כתבתי למעלה מ100 קטעי שירה

      אני מזמינה אותך להכנס לתכנים שלי שם כתבתי שיר בשם

      אמא - יום המשפחה

      את השיר הצגתי בתערוכה של ציורים שלי ליד ציור של רקפות פינה לזיכרה של אמי התערוכה מוצגת עד סוף החודש ברעננה

      סיפור מרגש

      אחת התלמידות שהיתה בתערוכה ילדה בת 12 הקריאה את השיר שלי ביום ההזכרה של אמא שלה שהיה לפני יומים

      מרגש ביותר ....

      מתי

      תודה מתי.

      סיפור יפה.

      אני בהחלט אכנס לתכנים שלך.

       

       

        13/2/09 02:01:

      צטט: מירב שביט 2009-02-12 23:05:12

      אופפ ינון, איזה עצוב, אני מוצאת את עצמי בוכה מול זה.

      אני בזמנו לא ידעתי בכלל כמה זה היה קרוב ...

      ומשהו מקסים מהילד שבך נשאר נקי כשאתה כותב עליה, כל פעם מחדש.

       

      מגיע לך חיבוק גדול מאוד. באמת.

      תודה רבה מירב.

       

       

        13/2/09 02:00:

      צטט: חנה אקרמן 2009-02-12 23:03:41


      יינון,

      אני קוראת ומתרגשת עד דמעות.

      גם אמא שלי קבורה בחיפה, כבר 20 שנה.

      היא חלתה כאשר היתה בגילי...

      פעם זה היה נראה לי כל כך רחוק,

      היום זה נראה לי גיל כל כך צעיר,

      ובתחילת השלב של החיים הבשלים באמת,

      שבו  התבונה והניסיון  מובילים,

      והאגו כבר פרש לגימלאות ( אם היה ...)

      הגעגוע רק גדל והולך,

      כי בהתחלה זה נראה - נו, טוב נסעה לטיול,

      אבל אחר כך זה כבר - יאללה -  נו כבר מתי תחזרי ?... :-)))

      בשמחה - על שאיננה כדי להינות,

      ובצער כדי להסתופף תחת כנפיה

      ולהרגיש שמישהו שומר עלי מכל משמר ...

      וזה נכון לכל גיל, בכל שנה , בכל חג, בטוב וברע.

      וכל השאלות האלה

      על מה היא היתה

      אומרת,

      חושבת,

       אוהבת...

      ואיך היא היתה מתבגרת ומזדקנת...

      ניחוחות התבשילים

      והתבניות של עוגות השמרים ...

      והקונצרטים,

      ושגיאות הכתיב שלה כעולה חדשה 

      שהשביחו עם השנים

      לכדי קריאה של דוד גרוסמן ועמוס עוז .

      המון שאלות,

      כי בעצם נותרו לי בעיקר

      זכרונות נעורים וילדות.

      כל כך יפה ומרגש אתה מביא  אותה כאן,

      את אמא שלך . ומי שחווה אובדן אם

      ובעיקר בגיל צעיר יכול לחוש אותך עד מאוד,

      למרות שאמא זו אמא  בכל גיל.

       אני בטוחה שגם שם במקום בו היא נמצאת

      היא ממשיכה לשמור עליך

      ולשלוח המון חיבוקים חמים,

       ואולי אפילו להקריא לך

       סיפור של לפני השינה,

      כמו שאמא קוראת לילד שלה ,

      כי אתה עדיין הילד שלה ,

      גם אם קו הטלפון הנייד והנייח אליה

      כבר לא מחובר...

       

      חנה תודה רבה על המילים ועוד יותר על שחלקת איתי את הסיפור שלך.

      זה בהחלט אף פעם לא מבוגר מידי או צעיר מידי, זה תמיד קשה. 

      כולנו ילדים של ההורים שלנו לנצח.

      שתיהיה לך שבת מדהימה.

       

        13/2/09 01:43:

      צטט: נת-נת 2009-02-12 23:02:39


      כתבת כל-כך מרגש

      תודה רבה לך.

       

        13/2/09 01:37:

      צטט: מעל למזל 2009-02-12 22:41:00


      ריגוש ששווה כוכב...

       

      המלצתי שתדפיס במס' העתקים  פוסט זה, כולל תגובות הקוראים ותחלק בהזכרת אמך, אני נהגתי כך בהזכרת אמי וזה הוסיף מימד...

       

      תודה על ההצעה המעניינת.

      אני בהחלט אשקול אותה.

        13/2/09 01:23:

      צטט: בלוג המרצים 2009-02-13 01:10:34


      עושה חשק להתקשר לאמא שלי ולומר לה שאני אוהב אותה....

      נגעת.

      תודה.

      ...

      עשה זאת מייד ודווח ביצוע משימה!

       

        13/2/09 01:21:

      צטט: חבצלת בעיר 2009-02-12 22:34:12

      ינון

      רגשת אותי ,

      גם אני חיפאית (בת"א) ,מקווה שהאמהות

      שלנו נחות וגאות במעשינו כאן.

      אשריה ,בבן אוהב כמוך.

      אני בטוח שכן!

      תודה רבה.

       

        13/2/09 01:20:

      צטט: אילנית בן אקסס 2009-02-12 22:32:20


      אמא יש רק אחת...והצלחת להעביר את זה במילים שלך.

       

      מרגש לקרוא גם את הצד הזה שבך....

      *

       

      ברוכה הבאה לצד הזה  :-)

      תודה רבה

       

        13/2/09 01:19:

      צטט: jackpot 2009-02-12 20:58:27


      *

       

      *

        13/2/09 01:17:

      צטט: סבוש 2009-02-12 20:05:31


      אוהב אותך וגאה בך בן יקר

      אבא

       

      תודה רבה אבא.

      אוהב אותך הרבה.

      גם אמא אהבה אותך הרבה.

        13/2/09 01:16:

      צטט: אורורה בורליס 2009-02-12 19:30:04


      גרמת לי לבכות.

      אמא* שלך גאה בך ושומרת עליך מלמעלה. אני בטוחה. אתה בן מקסים.

      בקשר אלייך אל תבכי.

      בקשר לאמא אני בטוח שאת צודקת.

      תודה רבה לך.

       

        13/2/09 01:14:

      צטט: reefraf 2009-02-12 18:57:52

      פוסט מקסים, ינון.

      איזה יופי להרגיש דרך המילים שלך את האהבה הזו לאמך.

       

       

      תודה רבה מכל הלב.

       

        13/2/09 01:10:


      עושה חשק להתקשר לאמא שלי ולומר לה שאני אוהב אותה....

      נגעת.

      תודה.

      ...

        13/2/09 01:06:

      צטט: the_one1211 2009-02-12 17:39:10


        "שבת שלום"  

       

       

      שבת מדהימה.
        13/2/09 01:05:

      צטט: taltal11 2009-02-12 17:00:22

       

      ריגשת אותי וגרמת לי להוריד דמעות ....

      קלטתי שתיקון עם אמא שלי הכרחי בדיוק עכשיו

      לפני שתתנתק לחלוטין מעולמי ותפנה לעולמה....

      איתך, טליה.


       

      תודה טליה.

      רק טוב שיהיה לך.

       

        13/2/09 01:04:

      צטט: indigo - boy 2009-02-12 16:55:04


      מרגש נקודה.

      תודה נקודה.

       

        13/2/09 01:03:

      צטט: sigal e 2009-02-12 16:43:34


      כתבת יפה נגעת בנושא מאד רגיש עבורי

      הורים והפרידה מהם... רק טוב

      *

      תודה רבה.

       

       

        13/2/09 01:01:

      צטט: mister farjun 2009-02-12 16:11:24

      מרגש ונוגע ללב.

       

      שיהיו לך רק ימים שמחים וזכור

      שלנשמות המנוחים נעשה רק טוב כשמזכירים

      אותם בכמיהה וגעגוע.

       

      קבל כוכב שהרווחת בצדק.

      תודה רבה.

      רק שמחה.

      שבת מצויינת חביבי.

       

        13/2/09 00:59:

      צטט: ophir33 2009-02-12 16:00:34

      היי ינון

      כתבת מרגש וחושפני ...אהבתי .

       אני כל כך שמח בשבילך שיכלת להראות לה את תחילת הדרך שלך ...לפחות נשארת עם החום וההוקרה שלה אז ..

       משהו בנו תמיד נשאר ילד שרוצה להראות ולקבל חום והערכה מההורים ......

      איבדתי את אבי ממחלה קשה לפני שלוש שנים ....כשאמרתי לידידה שהוא  הלך כל כך צעיר ...ולא הספקתי איתו ..היא אמרה לי שזה לא עיניין של גיל  .

      גם כשאיבדה את הוריה שהיו בני שמונים וחמש ..עדיין צבט לה בבר  מצווה של נכדתה שהם לא זכו .....

      ותמיד נשארות השאלות אחרי ...הם רואים אותנו מאיפה שהוא? מה בהם נשאר בתוכנו ? .....מי יחבק אותנו במקומם? ...

       

      נשמע שהמסע שאתה עושה הוא לא פחות פנימה מאשר בשבילי הארץ .....

       אופיר

       

      תודה רבה על המילים הטובות אופיר.

      ככה החיים.

      והם ממשיכים בכל הכח.

      מסכים בקשר למסע שלי.

      שבת מעולה.

      רק שמחה שתיהיה לך.

        13/2/09 00:56:

      צטט: ilan.peer 2009-02-12 16:01:55

      בוכה

      מותר לך אני איתך בוכה

       

        13/2/09 00:55:

      צטט: mulidea 2009-02-11 23:03:00

      והזמן נוסע..

       

       ד"ש

      בהחלט...

       

        13/2/09 00:54:

      צטט: nitzan_m 2009-02-11 21:45:27

      נשיקות.

       

      תודה. חזרה.

        13/2/09 00:53:

      צטט: ליאור צורף 2009-02-11 20:29:11

      שתהיה לי בריא. יש לי דמעות בעיניים....

       

      לא זאת הייתה הכוונה אבל תודה רבה

        13/2/09 00:52:

      צטט: the real kapara 2009-02-11 19:29:39

      נוגע. כמו תמיד. טיול מהנה.

       

      תודה ותודה רבה

        13/2/09 00:25:

      געגוע לאמא זה לא פשוט ..זה גובר וגובר
      בכלל לא נעלם ולא מתרחק ..
      אבל כל מה שתזכור שלך
       ואף אחד לא לוקח לך ..
      היא בטוח מלמעלה מלאכית שלך  ציפ
        13/2/09 00:15:


      אהבה נפלאה שיש לך

      מקסים

        13/2/09 00:00:

      אתה בן נפלא.
        12/2/09 23:36:

      מאוד אהבתי

      מירי

        12/2/09 23:30:

      יקירי

      כמה מקסים לראות את החיבור ללא קשר לפיסיות

      שומעים (קוראים) שאתה מרגיש בדיאלוג גמור ולא רק מדבר לעצמך

      המשך מסע מקסים

      שלך

      דנה

        12/2/09 23:23:

      כל הכבוד שאתה שומר לה כזה יחס אישי ...

       

      עם המון כבוד וגם קצת הומור :-)

        12/2/09 23:08:

      ינון,

      פוסט מרגש,  מלא געגוע,

       

      בכלל נראה לי ככה מבלי שאכיר אותך ממש, שאתה נמצא בעיצומו של  מסע פנימי במקביל למסע הפיזי ברחבי הארץ, וכמו כלמסע, הכבודה מתמלאת בגעגועים ותובנות מפתיעות . 

      מככבת את הפוסט.

        12/2/09 23:08:

      ינון שלום אני חדשה פה

      אהבתי את שכתבת ואני מבינה את הרגשתך

       מאז מות אימי לפני שנה וחצי כתבתי למעלה מ100 קטעי שירה

      אני מזמינה אותך להכנס לתכנים שלי שם כתבתי שיר בשם

      אמא - יום המשפחה

      את השיר הצגתי בתערוכה של ציורים שלי ליד ציור של רקפות פינה לזיכרה של אמי התערוכה מוצגת עד סוף החודש ברעננה

      סיפור מרגש

      אחת התלמידות שהיתה בתערוכה ילדה בת 12 הקריאה את השיר שלי ביום ההזכרה של אמא שלה שהיה לפני יומים

      מרגש ביותר ....

      מתי

        12/2/09 23:05:

      אופפ ינון, איזה עצוב, אני מוצאת את עצמי בוכה מול זה.

      אני בזמנו לא ידעתי בכלל כמה זה היה קרוב ...

      ומשהו מקסים מהילד שבך נשאר נקי כשאתה כותב עליה, כל פעם מחדש.

       

      מגיע לך חיבוק גדול מאוד. באמת.


      יינון,

      אני קוראת ומתרגשת עד דמעות.

      גם אמא שלי קבורה בחיפה, כבר 20 שנה.

      היא חלתה כאשר היתה בגילי...

      פעם זה היה נראה לי כל כך רחוק,

      היום זה נראה לי גיל כל כך צעיר,

      ובתחילת השלב של החיים הבשלים באמת,

      שבו  התבונה והניסיון  מובילים,

      והאגו כבר פרש לגימלאות ( אם היה ...)

      הגעגוע רק גדל והולך,

      כי בהתחלה זה נראה - נו, טוב נסעה לטיול,

      אבל אחר כך זה כבר - יאללה -  נו כבר מתי תחזרי ?... :-)))

      בשמחה - על שאיננה כדי להינות,

      ובצער כדי להסתופף תחת כנפיה

      ולהרגיש שמישהו שומר עלי מכל משמר ...

      וזה נכון לכל גיל, בכל שנה , בכל חג, בטוב וברע.

      וכל השאלות האלה

      על מה היא היתה

      אומרת,

      חושבת,

       אוהבת...

      ואיך היא היתה מתבגרת ומזדקנת...

      ניחוחות התבשילים

      והתבניות של עוגות השמרים ...

      והקונצרטים,

      ושגיאות הכתיב שלה כעולה חדשה 

      שהשביחו עם השנים

      לכדי קריאה של דוד גרוסמן ועמוס עוז .

      המון שאלות,

      כי בעצם נותרו לי בעיקר

      זכרונות נעורים וילדות.

      כל כך יפה ומרגש אתה מביא  אותה כאן,

      את אמא שלך . ומי שחווה אובדן אם

      ובעיקר בגיל צעיר יכול לחוש אותך עד מאוד,

      למרות שאמא זו אמא  בכל גיל.

       אני בטוחה שגם שם במקום בו היא נמצאת

      היא ממשיכה לשמור עליך

      ולשלוח המון חיבוקים חמים,

       ואולי אפילו להקריא לך

       סיפור של לפני השינה,

      כמו שאמא קוראת לילד שלה ,

      כי אתה עדיין הילד שלה ,

      גם אם קו הטלפון הנייד והנייח אליה

      כבר לא מחובר...

       

        12/2/09 23:02:

      כתבת כל-כך מרגש
        12/2/09 22:41:


      ריגוש ששווה כוכב...

       

      המלצתי שתדפיס במס' העתקים  פוסט זה, כולל תגובות הקוראים ותחלק בהזכרת אמך, אני נהגתי כך בהזכרת אמי וזה הוסיף מימד...

        12/2/09 22:34:

      ינון

      רגשת אותי ,

      גם אני חיפאית (בת"א) ,מקווה שהאמהות

      שלנו נחות וגאות במעשינו כאן.

      אשריה ,בבן אוהב כמוך.

        12/2/09 22:32:


      אמא יש רק אחת...והצלחת להעביר את זה במילים שלך.

       

      מרגש לקרוא גם את הצד הזה שבך....

      *

       

        12/2/09 20:58:

      *
        12/2/09 20:05:


      אוהב אותך וגאה בך בן יקר

      אבא

        12/2/09 19:30:


      גרמת לי לבכות.

      אמא* שלך גאה בך ושומרת עליך מלמעלה. אני בטוחה. אתה בן מקסים.

        12/2/09 18:57:

      פוסט מקסים, ינון.

      איזה יופי להרגיש דרך המילים שלך את האהבה הזו לאמך.

       

       

        12/2/09 17:39:

        "שבת שלום"  

        12/2/09 17:00:

       

      ריגשת אותי וגרמת לי להוריד דמעות ....

      קלטתי שתיקון עם אמא שלי הכרחי בדיוק עכשיו

      לפני שתתנתק לחלוטין מעולמי ותפנה לעולמה....

      איתך, טליה.


       

        12/2/09 16:55:

      מרגש נקודה.
        12/2/09 16:43:


      כתבת יפה נגעת בנושא מאד רגיש עבורי

      הורים והפרידה מהם... רק טוב

      *

        12/2/09 16:11:

      מרגש ונוגע ללב.

       

      שיהיו לך רק ימים שמחים וזכור

      שלנשמות המנוחים נעשה רק טוב כשמזכירים

      אותם בכמיהה וגעגוע.

       

      קבל כוכב שהרווחת בצדק.

        12/2/09 16:00:

      היי ינון

      כתבת מרגש וחושפני ...אהבתי .

       אני כל כך שמח בשבילך שיכלת להראות לה את תחילת הדרך שלך ...לפחות נשארת עם החום וההוקרה שלה אז ..

       משהו בנו תמיד נשאר ילד שרוצה להראות ולקבל חום והערכה מההורים ......

      איבדתי את אבי ממחלה קשה לפני שלוש שנים ....כשאמרתי לידידה שהוא  הלך כל כך צעיר ...ולא הספקתי איתו ..היא אמרה לי שזה לא עיניין של גיל  .

      גם כשאיבדה את הוריה שהיו בני שמונים וחמש ..עדיין צבט לה בבר  מצווה של נכדתה שהם לא זכו .....

      ותמיד נשארות השאלות אחרי ...הם רואים אותנו מאיפה שהוא? מה בהם נשאר בתוכנו ? .....מי יחבק אותנו במקומם? ...

       

      נשמע שהמסע שאתה עושה הוא לא פחות פנימה מאשר בשבילי הארץ .....

       אופיר

        12/2/09 16:01:
      בוכה
        11/2/09 23:03:

      והזמן נוסע..

       

       ד"ש

        11/2/09 21:45:
      נשיקות.
        11/2/09 20:29:
      שתהיה לי בריא. יש לי דמעות בעיניים....
        11/2/09 19:29:
      נוגע. כמו תמיד. טיול מהנה.
        11/2/09 19:03:

      צטט: gbenzvi 2009-02-11 19:00:37

      ינון

       

      כמו הרבה פוסטים שלך אתה מאוד מרגש !!!

       

      ממתין לחוויות נוספות שלך מהטיול ...

       

      ביי בנתיים , תעשה חיים

       

      גיל

      תודה רבה

       

        11/2/09 19:00:

      ינון

       

      כמו הרבה פוסטים שלך אתה מאוד מרגש !!!

       

      ממתין לחוויות נוספות שלך מהטיול ...

       

      ביי בנתיים , תעשה חיים

       

      גיל

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ינון לנדנברג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין