*שלום רב,

רק על עצמי לספר לא ידעתי. בשל כך, דניאלה טלמור אוצרת התערוכה, כתבה במקומי מספר מילים אודות חלק מציוריי אשר יוצגו בפתיחת התערוכה בשבת:

אלה אלטר היא אמנית רב תחומית, בוגרת החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה והמרכז האקדמי לעיצוב במכללת ויצ"ו, חיפה.

שם התערוכה – "זהו עצם העניין", כמו גם שם הסדרה כולה – "כלבלב הו בי די בם - בם", לקוחים משירו של הזמר הנודע מתי כספי. כאשר אלטר משתמשת בייצוג הכלב היא מתייחסת לדימויו כחברו הטוב של האדם, יצור יפה בעל תודעה חייתית. דימוי הכלב מכיל בעבורה את עצמה – הציירת – כסובייקט רואה ומשכיל המתבונן על המציאות מהצד. מנקודת מבט זו היא מציירת את העולם הפסיכולוגי הפנימי המורכב מדימויי המציאות הנגלית, דימויים מוכרים וידועים. התחביר של ציורים אלה הוא על פי רוב מאולתר ואישי, ומזכיר תחביר של חלום, והאידיאולוגיות המיוצגות בציורים זוכות לשלל פרשנויות. את פעולת הציור הזו ניתן לקרוא באופן נאיבי, מתוך הנחה שאמנים נשלטים בידי רעיונות שהם חיצוניים להם, אותם הם מעבירים בלהט אל הבד. עם זאת, מבט אפשרי נוסף, שיתייחס לפעולת הציור עצמה, יעלה תמונה שסועה, מבוקעת, חצויה ומיוסרת, הרוויה ביקורת עצמית וציבורית, ומשקפת את המציאות כמו במראה שבורה.הכלבים המופיעים בציורי התערוכה הם דימויים, אך גם מושאים להזדהות.

אלטר נטשה את הדימויים הנשיים ששלטו בציוריה בעבר לטובת דימויי הכלב כייצוג של העצמי שאיתו היא מזדהה. השימוש בדימוי הכלב פתח בפניה את הדרך לביטוי עצמי בוטה יותר, המאפשר לה לבחון דברים מפרספקטיבה של מרחק. עם בעבר התמקדו ציוריה של אלטר בנושאים אישיים יותר, כעת היא עוסקת בכללי, בשאלות של כוח עליון וקיום אנושי, במדינת ישראל ובעולם בכלל. "הכלב בציורַי הוא אני," אומרת אלטר, "הכלב הוא אנחנו, אך הוא גם אלה שמאיימים עלינו והוא גם אלוהים."

בחציו העליון של הציור "חלון וכלב" נראה חלון שבעדו ניבטת סערה צבעונית, אך מתחתיו נראה שולחן, או אולי קבר, ותחתיו שוכב כלב על גבו בתנוחה שיכולה להתפרש כרגע מתוך משחק, או כמוות.

 

גם היצירה "כלב מת?", שבמסגרתה עיטורים צמחיים בזהב, היא דו משמעית. מחד גיסא, לכל אורכה נראה בה כלב חום ושדוף השוכב על גבו כמת, אך מאידך גיסא, זקפתו האדומה מעידה כי אותו כלב מצוי גם במלוא אונו.

ב"טיול בשקיעה" ניבטת צללית של כלב זעיר ושפוף הפוסע על רקע שמים בוערים. האדמה תחתיו עשויה במשיכות מכחול אדומות ובנזילות של צבע המדמות דם. את היצירה, בקצהַ העליון, תוחם בד פסטורלי בעל דוגמה של חתולים מקסיקנים שנראה כמו מסך שעומד לרדת על הסיפור הנורא שתחתיו, ולהעלימו מן העין.

הציור "בול" מראה, בתוך פורמט של בול משונן, משגל המבטא את יצר החיים והקיום. למטה, בחלק שנראה כמו שובל של אותו בול מופיעות הטבעות של חתך בעור, המדגישות את המדיומליות של הציור ואת המרחק שלו מן המציאות.

בציור "מפלצת" נראה ראש מונומנטלי שחציו כלב מפלצתי חושף שיניים וחציו האחר ציפור גן עדן המעוטרת בצבעוניות מסתלסלת. עיטור של פרחים מלבבים לכל רוחב היצירה בחלקה העליון נותן תמונת נגד להתרחשות הקשה שבמרכז העבודה.

יצירתה הענפה של אלה אלטר יוצרת לאורך השנים מפגשים שונים בין המיידי המצוי בהישג יד לבין הנשגב, בין הכליה לנצח, בין המציאות לאשליה. ציוריה משמשים ככלי ביטוי המאייר את סיפוריה האישיים, ומציגים מחזוריות נצחית של התהוות והתפרקות שאינה קשורה לזמן ולמקום מסוימים. יצירתה מבטאת את ההכרה כי חידות הקיום יישארו לעד בגדר חידה נצחית.  

דניאלה טלמור, אוצרת

פברואר 2009

הפתיחה: שבת הקרובה, 12:00 בפירמידה - מרכז לאמנות עכשווית.

הרב מרכוס/מדרגות מילר 6, וואדי סאליב, חיפה.