כשאיתי היה בן 3 בערך, הבנתי שאם לא אכתוב לו, אז רק אמא תקרא לו סיפורים.

אז כתבתי.

וקראתי לו.

פעם ועוד פעם. ועוד.

כמה עשרות סיפורים. ואפילו שירים בחרוזים.

המרגש מכולם, בעיני, הוא הסיפור הבא.

איתי ויובל טסים בחללית 

על המיטה יש מזוודה. זו לא סתם מזוודה, זו חללית.

חללית?

כן, חללית.

החללית של איתי ויובל. 

יובל יושב על המיטה ומחכה. איתי מטפס ומצטרף אליו. תיכף תמריא החללית. רגע, הנה מגיעה גלי. אולי גם גלי תטוס איתנו?

יובל רוצה שגלי תיכנס למיטה שלה. ואמא של גלי מציעה חללית עוד יותר גדולה. זה האוהל של איתי, עם כל הכדורים. "כן", מתלהב איתי. "יופי", ממשיך יובל. ושניהם לוקחים את החללית החדשה לסלון. איתי לא שוכח לסחוב לשם את החללית הישנה. תיכף תבינו למה.

על הרצפה נפתחת החללית החדשה. יו, איזו חללית גדולה יש עכשיו ליובל ולאיתי. עם המון מקום. גם לקפטן האמיץ איתי, גם לעוזר הקפטן האמיץ יובל וגם לקצינה הראשונה גלי, שזוחלת ונכנסת פנימה.

רגע, הכדורים מפריעים לחללית להמריא למעלה. אז איתי מוציא אותם החוצה ושם במזוודה. את כל הכדורים הוא מכניס לשם. גם את הירוקים, גם את הצהובים, גם את האדומים וגם את הכחולים.

עכשיו אפשר למלא את החללית במכשירים חשובים.

כמו למשל, פנס. או שעון. או מקל של תוף. וכוס לשתייה. ואיזה בומרנג. וצלחת מעופפת. ורובה. ואקדח. כל מיני דברים חשובים מאד לטיסה של איתי ויובל.  

בחוץ כבר חושך. החללית מוכנה להמראה. איתי יושב על הכיסא. יובל יושב ליד ההגה. וגלי זוחלת למושב של הקצינה הראשונה. "עכשיו", אומר איתי, "סוגרים את הדלת". וגלי סוגרת מאחוריה משהו שנראה כמו דלת. "האורות מהבהבים", צועק יובל. "יופי", אומר איתי, "היכון להמראה". "אני מסובב את ההגה", מודיע יובל. וכולם קושרים את עצמם לכיסאות. יו, איזה מתח.

"1, 2, 3", אומר יובל. "4, 5, 6", ממשיך איתי. "7, 8, 9, 10", צועקים שניהם. ויובל מרים את ההגה. ואיתי מסתכל במשקפת. יופי, החללית מתרוממת. בדיוק באמצע הסלון. ואמא של איתי מנפנפת לו לשלום. ואבא שלו צועק: "בהצלחה". ויובל מצדיע. ואיתי מתרגש. וגלי מציצה החוצה, לראות אולי יש שם גמדים.  

בחוץ יש חושך. "איזה כיף", אומר איתי. "וואו", ממשיך יובל. והם טסים בחושך עד לירח, ואז חוזרים הביתה לסלון. נוחתים. מוחאים כפיים. ומתחבקים. כי כבר לילה. כי יובל צריך לחזור הביתה. לאיתי מחכה אמבטיה. וגלי צריכה ללכת לישון. 

"היה כיף", אומר יובל. "היה מאד כיף", מסכים איתי. וגלי עומדת ומחייכת. 

להתראות, יובל. שלום, איתי. ביי, גלי.

ניפגש מחר. ואולי שוב נטוס לירח.

בחללית של איתי ויובל.

28.11.2005