האם אנו נמדדים בזכות התפוקה שאנו מייצרים?

האם אנו מרגישים "שווים" או מקבילים ביקום

בזכות מקום העבודה שלנו או מקור הפרנסה

והכל ברמה יחסית מול אלה שאנו חיים איתם

כמה אני שווה?

האם אני לא שווה בעיני עצמי?

ורק החומריות שאני מספק שווה את המרדף

אחרי האושר שאינו קיים?

וכשיצטבר הממון האושר יהיה מושלם?

פוסט מעולה.

הרבה סימני שאלה הוא מעלה. הרבה מחשבות.

תודה.

יפהפה.

אבל אני, עם האגוצנטריות שלי, מייד הייתי מסתגרת לי בקונכייה שלי ומשאירה את כולם בעולם ה"אמיתי" שלהם. לרדוף ממון, זמן, להספיק, התחרות האינסופית הזו...

אף אחד לא צריך למדוד את חייו ואת ערכו לפי מדדים של אחרים.

תחושת האפסיות וביטול העצמי מיותרות לגמרי, אם עוצרים רגע לחשוב על זה. במקום זה יש "הורות משמעותית".

יופי של כתיבה..!

שבוע טוב..

רק טוב..!

אני רואה את שיגרת החיים,

אבל אין ספק כי כתיבתך

מעניינת כספור בהמשכים...

שבת שלום.

*

כתיבה משובחת !

אחלה של סיפור.

אהבתי.

רפאלה*

אתה  כותב  מדהים

חג  אהבה  שמח

ושבת  שלום

היטבת לתאר תחושה כל כך קשה.

חשוב לקרוא את זה.

תודה לך.

והשאלה שתמיד נשאלת

עד מתי?

אני ואפסי היקר,

אהבתי את מה ואיך שכתבת.

עם זאת, דע לך שהבטלה היא אחת מהאהבות שלי חיי.. ואף שכללתי אותה לרמת אמנות.

מובן לי שגברים לא יודעים להיתבטל ולא נהנים מבטלה.. בוודאי לא מכזו שנכפתה עליהם...

אבל מאחר ובסוף הרי תחזור להעביר את חייך במגדלי הזכוכית האיומים הללו, אשר מוארים באורות נאון ומאווררים במערכות מיזוג מפלצתיות... מציעה לך להנות בינתיים מהשקט והפירורים שבבית...

כתיבה יפה *

שבת שלום 

זווית ראייה איזוטרית. תזהר מלהאמין בראייה הזו.

היא חביבה, משעששעת, בדלנית  ואגוצנטרית משהו.

כתיבה זורמת ונעימה.

קבל ירח

א.

אמרו לי, לא פעם, שעל הקבר שלי יהיה רשום:

"מתה מעייפות"

בעיקר כי חיי רצופים עשייה רבה וצפופה.

ואני תמיד משיבה שאם משהו יצליח להרוג אותי

זה חוסר מעש והיעדר חיוניות.

כתבת יפה!

שבת שלום!

גליצ'ה רכה,  גם לך חג שמייח