0
| רחובות העיר המסריחה הזאת נושקים לאפר הלילה השחור כוכבים כבויי משך מנצנצים באש החידלון. מצפן השעות הגנוזות נע לרוחב הארץ שלשות בוערות בגידמי המכונה עיניי לומדות ליראות בחשכה. חלונות שחורים חלונות לבנים טבעת קסמים מתערטלת עינייה צירי הלב הפעור. נחש הקשת מתפתל לצורה של אור אני נמס אל מיתרי גופי חלק בשלם מקרטע בשבר אני מאחה בתמונה הגדולה. |