מעבר לקשת בענן
שירה נאו-קוביסטית...
ארכיון
0
קו המים
| בזעקה חרוכת שמים הוא קופץ על ראש הסולם עוטף עצמו בענני השלכת ונופל אל קו המים מחדש. פרפרים סגולים של תכלת רקמות של ארגמן הדרך מסתחררת מבעד לנעליים עורות כבושים של חיות אדם. עיניים פעורות הכרה שרשראות בצבע הלילה מסך של כוכבים בעיניי המתבונן הקשיבי לשירה הזאת. הדעת היא הנותנת בגוף אותות שלווים לחישה החומות רוחשות בחלום שברים סדורים על המים. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי,
אני- תודה על העיניים...
אכן הדעת היא הנותנת.
יופי של כתיבה