כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    סיפורה של סבתי- הגיהינום של פלאשוב

    60 תגובות   יום חמישי, 12/2/09, 19:49

    חיות.

    כבר לא בני אדם. הן הפכו להיות חיות. כך הרגישה שרלוט, בעודה מביטה בזעזוע על קבוצת הנשים מסביבה. צלם אנוש נמחה מהן, כל אפיון ויחוד נעלם. כולן דמו זו לזו בראשיהן המגולחים ובגופן העירום.

    הרגשה זו, שהחלה כבר קודם, התעצמה כאן במחנה הזר והמאיים.

    זה התחיל עוד כשלקחו אותם לגטו, עוקרים אותם מבתיהם.

    וכשאספו אותם לפני שילוחם למחנה זה ופשפשו בחפציהם ובתוכם.

    וכששלחו אותם לחומות, שם ישנו על הרצפה הרחק מכל נוחיות, שהיתה מוכרת להם.

    וכשהסיעו אותם במשך ימים בתוך קרונות רכבת, ששימשו להובלת בהמות.

    וכשנאלצו לעשות צרכיהם לעיני הקרובים, השכנים, הידידים והזרים.

    הן הורצו לתוך אולם. שם ניתנה הפקודה להתפשט ולהשאיר הכל מאחור. הן נשארו חסרות-כל ועירומות לחלוטין. רק נעליים הורשו להישאר ברשותן.

    אסירים עברו ביניהן וגילחו את כל שערותיהן. שערות ראשיהן, שערות בית השחי ושערות הערווה הוסרו על ידי זרים. שרלוט חשה בושה, כשגבר זר גילח אותה. זו היתה הפעם האחרונה, שתרגיש רגש אנושי זה במהלך המלחמה. אחר כך לא יהיו רגשות ותחושה של כבוד עצמי, אלא רק אטימות, אדישות וקהות חושים. שרלוט לא יכלה להכיר את אחיותיה ללא שערותיהן. כל הנשים ללא בגדיהן וללא שערותיהן נראו דומות.

    הן נדחסו לתוך אולם המקלחות. לאחר המקלחת הן הוצעדו לצריף האפסנאות ועמדו עירומות בתור לחלוקת בגדיהן, שישמשו אותן בכל ימי שהותן באושוויץ. מתוך ערימה גדולה של שמלות, שנאספו כנראה במשלוח הקודם, זרקו להן שמלות. כל אחת קיבלה שמלה אחת, שלא תמיד תאמה את מידותיה שלה. הן מיהרו ללבוש את השמלה. אם השמלה לא התאימה, החליפו ביניהן. הנשים הצעירות חשו, כי נשר מעליהן כל רגש וכל סממן לאנושיות. הן חשו, כאילו נותקו מהעולם התרבותי והגיעו אל עולם אחר, בו מעמדן היה כשל חיות.

    הן עברו את התהליך ללא שאלות וללא מחשבות. הן לא ידעו מה עם יקיריהן. הגרמנים אמרו, שההורים הלכו למקום טוב עם מיטות ואוכל. הן לא ידעו, שיקיריהן נלקחו מיד אל מקלחות הגז וכבר אינם בחיים.

    -

    הן נלקחו לבניין עשוי מלבנים. לא היו בבניין מיטות והן נאלצו לישון על הרצפה. כל יום הוכנסו לבניין נשים נוספות, שהגיעו ברכבות הבאות. היה צפוף מאד. כשמישהי רצתה לצאת לשירותים, היא נאלצה לדרוך על נשים אחרות.

    הן קיבלו מרק וקפה חסר טעם בתוך סירים, שאותם העבירו מיד ליד ומפה לפה. חלק מהנשים סבלו עקב כך מזיהומים בפה. למזלה של שרלוט, היא לא סבלה מזיהומים.

    הן קיבלו גבינה, שהיתה כל כך מלוחה, שאחר כך גרמה להן לצימאון נוראי, עד כדי כך שחלקן היו שותות משלוליות בוץ. הגבינה המלוחה גרמה להן סבל רב, כי הן היו רעבות ולא יכלו להימנע מאכילתה, אך כשאכלו אותה, השתגעו מהצמא.

    מסביב היו שומרים ומגדלים עם זרקורים, שהאירו את המקום. הזקיפים בדקו, שאיש לא עוזב את שטח המחנה, שהיה מגודר על ידי גדרות חשמל.

    הנשים היו כלואות וחסרות מעש. המצב היה קשה ומייאש. בכל יום שחלף הנשים נהיו יותר אדישות. הן לא ידעו, שהושם בכוונה חומר מסוים במזון, שגרם לאדישות ולהפסקת המחזור החודשי. הן לא הרהרו במשפחותיהן, אלא חשבו רק על עצמן, שלא יהיה להן קר מדי ושהאוכל המועט לא יצטמצם עוד יותר.

    הקבוצה של שרלוט שהתה באושוויץ ימים אחדים ומשם נשלחו ברכבת מרחק של כשישים קילומטרים אל פלאשוב.

    -

    פלאשוב, אליו הגיעו שרלוט ושאר האסירות ההונגריות, היה מחנה ריכוז, שנמצא ליד קרקוב. באתר המחנה היה בעבר בית-קברות ליהודים וכעת הדרכים היו מרוצפות במצבות הקברים. במחנה, שהוקם ב- 1943, היו שתי מחצבות אבן גיר, בתי-חרושת, גדרות, עמדות שמירה, מגדלי שמירה וצריפי מגורים. בתחילה היה פלאשוב מחנה עבודה וגם מחנה הוצאה להורג. בינואר 1944 הוכרז פלאשוב כמחנה ריכוז. המחנה נמצא בין שני גבעות. על גבעה אחת ניצבה מצודה אוסטרית, שאליה נהגו להביא אנשים במשאיות ולרצוח אותם. בתחילה קברו את המתים בחורשות, אך כשהמתקפה הרוסית החלה מתקרבת, פחדו הגרמנים להשאיר עדויות לזוועותיהם, ולכן החלו לשרוף את הגופות.

    המפקד של פלאשוב היה אמון גתה. ממנו כולם התייראו. האיש החסון נהג להופיע כל בוקר עם משקפת בידו האחת ועם רובה בידו השנייה. הוא ירה בקורבנותיו באקראיות. הוא נודע באכזריותו הרבה ועורר פחד בכולם כולל המפקחים. הכל ידעו, שאם הם רואים את גתה, פירוש הדבר, שהם רואים את אדון המוות. כשהמחנה הפך למחנה ריכוז, נאסרו הוצאות להורג ללא אישור, כך שגתה לא יכל לחסל את קורבנותיו בו-במקום, כפי שנהג לעשות קודם.

    כשהצבא הגרמני כבש את הונגריה, התבקש אמון גתה למסור מידע על מספר ההונגרים, שיוכל לשכן זמנית במחנהו. נאמר לו, שההונגרים, שהיו במצב בריאות יותר טוב מאלו, ששהו במשך שנים במלחמה, היו עתידים לשמש כוח אדם יעיל לעבודות הכפייה, אך עדיין לא הוכשרו להם מגורים מתאימים. אמון גתה אישר, שיהיה מוכן לקבל עד עשרת אלפים אסירים זמניים, אם יותר לו לחסל את האסירים הלא נחוצים והלא רצויים במחנה, לכן נשלחו מפלאשוב אלפי מבוגרים ומאות ילדים לאושוויץ, וכך התפנה מקום להונגרים כולל קבוצתה של שרלוט.

    -

    כשהן הגיעו לפלאשוב, הן עמדו בתורים. כל אחת קיבלה בתורה שמלה אפורה אחת, שעליה נתפרה תווית של מספר. שרלוט כבר לא היתה שרלוט שוורץ, אלא אסירה אנונימית עם מספר.

    הן הובלו אל צריפי עץ. בצריפן היו שלוש קומות של מיטות עם מצעי קש. בכל צריף מגורים נדחסו כמאתיים נשים.

    שם בגיהינום של פלאשוב ראתה שרלוט את אכזריותם הבלתי נתפסת של הגרמנים.

    פלאשוב שימשה כמרכז הוצאות להורג. כל יושבי המחנה יכלו לשמוע את ההוצאות להורג, אך מעטים מהאסירים היו עדים להן. בלילות היו מוציאים אסירים החוצה, מעמידים אותם ליד הקירות לקול צלילי מוסיקה של תזמורת ושם ירו בהם, בעוד התזמורת מבליעה בנגינתה את קולות הירי. האסירים ידעו, כששמעו את המוסיקה החודרת לצריפים, כי כעת נרצחים אנשים, והם רק קיוו, שהם לא יהיו הבאים בתור.

    חייהם היו שווים כקליפת השום והם ידעו זאת.

    -

    לגיהינום היה שגרה משלו. במשך 12 שעות האסירות הועבדו בעבודת פרך על גבעה. על קבוצתה של שרלוט, שמנתה מאתיים נשים, הופקדו ארבעה שומרים, שתפקידם היה להשגיח. האסירות הלכו חמש בשורה ונשאו סלעים הלוך ושוב למרחק של קילומטרים ארוכים. אם נשאו אבנים קלות מדי, ספגו מכות מהשומרים. אם לקחו אבנים כבדות מדי, התעייפו עד מהרה. לעיתים במקום לצעוד עם הסלע, צוו לעמוד ולהעביר מיד ליד את הסלע.

    הן קיבלו פעם ביום פת לחם וחצי קערת מרק חסר טעם, שהכיל משהו לא מזוהה. בנוסף הן קיבלו פרוסת נקניק או כפית, שהכילה גבינה לבנה או חמאה או מרגרינה.

    הן לבשו רק שמלה אחת ונעליים, שהיו רכושן היחיד. אם נקרעו הנעליים, שליוו אותן עוד מהבית, קיבלו נעלי עץ. מידת נעליה של שרלוט היו כמידת נעלי אמה. בהגיעה לאושוויץ, היא נעלה את נעלי אמה, שהיו נעליים גבוהות ובצבע שחור-אפור. נעליים אלגנטיות אלו לא נועדו לעבודה ולכן בלו במהרה. כשנעליה נקרעו, היא קיבלה במקומן נעליים, שסולייתן היתה עשויה מעץ והיו לא נוחות. לא היו להן פריטי לבוש אחרים כמו תחתונים, גרביים, חזייה, מעיל וכדומה. כל מה שהיה להן זה שמלה יחידה ונעליים.

    מזג האוויר במהלך החודשים יולי ואוגוסט היה הפכפך. כשירד הגשם, נרטבו עד לעור. עם השמלה הרטובה הלכו לישון והתעוררו איתה. כשלא ירד גשם והשמש זרחה על פניהן במשך שעות ארוכות, העור התקלף ונוצרו פצעים. במקום לאכול את המרגרינה, שקיבלו בין האוכל המועט, מרחו אותה כמו קרם על הפנים, כדי שתגן עליהן מהשמש היוקדת.

    לפני ההליכה לעבודה הן הלכו לשירותים ולהתקלח. המים היו קרים מאד ובהתחלה לא היה נעים לחוש במים הקפואים, אך אחר כך התרגלו למים. מרוב שהמים היו כה קרים וזרמו על הגוף העירום והחם, נוצרו אדים רבים.

    12 שעות של עבודת פרך ללא כל תוחלת. סחיבת הסלעים כל יום בכל מזג אוויר. למרות העבודה הקשה הן השתדלו לשמור על מורל גבוה. כדי להעביר את השעמום בשעות הארוכות של העברת הסלעים, הן שרו שירים, שלמדו בתיכון. השומרים לא התנגדו לכך. כשרצו לעשות צרכיהן, עשו במקום לעיני השומרים ללא רגש בושה. הן חשו כמו חיות וכך התנהגו.

    כשאמון גתה היה מופיע מרחוק, רכוב על סוסו הלבן, היו האסירות מחישות צעדיהן או נושאות אבנים כבדות יותר, כדי לא לעורר את תשומת לבו ורוגזו. כשהמפקח, שהגיע יחד איתן מאושוויץ, היה מבחין בו מרחוק, הוא היה מתאכזר אליהן גם ללא סיבה. השומרים האחרים, שפחדו מאמון גתה, הגבירו גם הם את מכותיהם.

    לעיתים היו מוצאות עצמות בין ערימות הסלעים ולא ידעו, כי אלו היו שרידים של יהודים, שהיו קבורים בבית-הקברות, שהפך למחנה הריכוז.

    בבוקר ובערב נערכו מסדרים. פולני היה סופר את האסירות ומדווח למפקד, שהיה בודק וסופר שוב. לעיתים נעלמו אסירות. היו גרמנים, שלקחו אסירות לעבודות ניקיון בבתיהם, שהיו מחוץ למחנה, וכנראה חלקם סייע לאסירות לברוח. כשהיו חסרות אסירות, הן הוענשו ונאלצו לעמוד במסדר עד אור הבוקר ואז ללכת לעבודת פרך ללא שינה. במסדרים אלו השקיפו מלמעלה הכוכבים וממול השומרים.

    לעיתים היה נדמה לשרלוט בלילות אלו, שהירח צוחק עליהן. 

    הרוסים התקרבו אל סביבת קרקוב, כך שלאחר ששה שבועות בפלאשוב נלקחו האסירות שוב אל הרכבת.

    (באיסוף חומר רקע על פלאשוב הסתייעתי בספר "רשימת שיינדלר").



     

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/8/12 17:33:

      צטט: לילית בת גרב 2012-08-19 13:39:00

      לא משנה כמה סיפורים כמו זה אני אקרא, או לכמה חומרי עיון אחשף, לפעמים זה נשמע לי כל כך בלתי אפשרי- הרוע האנושי הזה- ובכל זאת, זה אמיתי. התאור שלך הוא כאילו מרוחק, אבל אפשר להרגיש את הנשמה שלך שם. תודה

       

      הרוע האנושי הזה בלתי נתפס אך אמיתי וקיים לצערי הרב.

      אני אמנם לא הייתי שם ורשמתי את העדות של סבתי. אך כשהיא סיפרה לי, כל כך נכנסתי לזה עמוק. אך למרות זאת לא נוכל להבין את זה כי לא היינו שם ולא חווינו את הגיהינום הזה.

        19/8/12 17:31:

      צטט: liat62 2012-08-18 20:07:42

      אין לי מילים להגיב...אבל התיאור שלך מדהים בעוצמתו. אולי כדאי שכל אלו שלא מפסיקים ליילל ולקטר ולהשמיץ את המדינה, יקראו את דברייך אלו, לפני שהם ממשיכים לגלגל מנטרות מסוג "הלכה המדינה" וכיו"ב, כי מחיר המילקי והקוטג' לא נראה להם, ועוד כהנה וכהנה.

       

      כן. הכל מתגמד לעומת הגיהינום שעברו האנשים באוושויץ ובפלאשוב. סבתי תמיד נהגה לומר לי שאנו לא נוכל להבין לעולם מה זה להיות באמת רעב והיא אמרה שהיא מאחלת לי שלעולם לא אדע איך זה להיות רעבה באמת.

        19/8/12 13:39:
      לא משנה כמה סיפורים כמו זה אני אקרא, או לכמה חומרי עיון אחשף, לפעמים זה נשמע לי כל כך בלתי אפשרי- הרוע האנושי הזה- ובכל זאת, זה אמיתי. התאור שלך הוא כאילו מרוחק, אבל אפשר להרגיש את הנשמה שלך שם. תודה
        18/8/12 20:07:
      אין לי מילים להגיב...אבל התיאור שלך מדהים בעוצמתו. אולי כדאי שכל אלו שלא מפסיקים ליילל ולקטר ולהשמיץ את המדינה, יקראו את דברייך אלו, לפני שהם ממשיכים לגלגל מנטרות מסוג "הלכה המדינה" וכיו"ב, כי מחיר המילקי והקוטג' לא נראה להם, ועוד כהנה וכהנה.
        18/8/12 18:01:

      צטט: דורחיים0 2012-08-18 16:32:33

      ורד הי, אני ילדה בכיתה יב' ולקראת המסע לפולין אנו נדרשים להכין עבודה בנושא השואה, על מקום מסוים במסע. בחרתי לעשות את העבודה על פלאשוב. קראתי את הסיפור שלך והוקסמתי. רציתי לדעת אם כל המסופר הוא אמיתי, כלומר העדות של סבתא שלך ובנוסף רציתי לבקש ממך רשות להשתמש בחלקים מהסיפור בעבודה שלי. תודה מראש, דור (:

       

      שלום דור,

      הסיפור הוא אמיתי לחלוטין. זה מה שאירע לסבתי שרה הר. תיעדתי את סיפורה בתקופת השואה בפוסטים כאן בבלוג.

      את רשאית להשתמש בחלקים מהסיפור אך אבקשך לציין מאיפה מקורם ולציין שזה מבוסס על עדותה של שרה הר (שנקראה שרלוט שוורץ בתקופת השואה).

        18/8/12 16:32:
      ורד הי, אני ילדה בכיתה יב' ולקראת המסע לפולין אנו נדרשים להכין עבודה בנושא השואה, על מקום מסוים במסע. בחרתי לעשות את העבודה על פלאשוב. קראתי את הסיפור שלך והוקסמתי. רציתי לדעת אם כל המסופר הוא אמיתי, כלומר העדות של סבתא שלך ובנוסף רציתי לבקש ממך רשות להשתמש בחלקים מהסיפור בעבודה שלי. תודה מראש, דור (:
        15/2/09 12:08:

      צטט: איריסחן 2009-02-15 08:05:23

      גיהנום. ממש.

      מי שלא היה שם לא יבין.

       

      נכון. זה מה שסבתי היתה נוהגת לומר: מי שלא היה שם, לא יוכל להבין ולהרגיש איך זה היה באמת.

       

        15/2/09 08:05:

      גיהנום. ממש.

      מי שלא היה שם לא יבין.

        15/2/09 08:00:

      צטט: too many ideaes 2009-02-15 00:51:12

         כמה שהחומר מוכר לי - זה לא עוזר,ובכל פעם שאני נתקל בתיאור מפורט שכזה,אני לא יכול להשתחרר מהכעס,מהעלבון,ומהשנאה לאנשים האיומים והמזעזעים האלו. תודה ורד.

       

      אי אפשר להבין איך אנשים היו מסוגלים למעשי רוע אלו.

      אפשר להבין את תחושותיך המוצדקות כלפיהם. אני מזדהה.

       

        15/2/09 00:51:
         כמה שהחומר מוכר לי - זה לא עוזר,ובכל פעם שאני נתקל בתיאור מפורט שכזה,אני לא יכול להשתחרר מהכעס,מהעלבון,ומהשנאה לאנשים האיומים והמזעזעים האלו. תודה ורד.
        14/2/09 19:42:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-02-14 14:10:42

      הצלחת להעביר תחושות במילים

      מדהים כל פעם מחדש!

       

      תודה לך.

      מקווה שאת מרגישה יותר טוב.

        14/2/09 19:41:

      צטט: ליריתוש 2009-02-14 01:48:58


      ורד יקרה שלי,

      הייתי במקום הזה, כמבקרת, לפני ארבע וחצי שנים, בספטמבר 2003.

      את בוודאי יודעת שיש במקום אנדרטת זכרון, הנה מה שצלמתי אני:

       

      מצמרר וכואב, אז עם הזכרון והיום עם קריאת הסיפור שאת מביאה במלוא כוחך הנפשי.

      ואכן הייתה לי הרגשה שקראת את "רשימת שינדלר" , מן הרגע שקראתי "פלאשוב" בכותרת.

      אני קראתי אותו לפני 15 שנה וגם ראיתי את הסרט לפי הספר, שהיה עשוי לא רע.

       

       לירית היקרה,

      אכן ידעתי על אנדרטת הזכרון, אך לא ביקרתי במקום הזה. כך שתודה לך, ששיתפת אותי והבאת תמונה של האנדרטה.

      כשקראתי את הספר וראיתי את הסרט רשימת שיינדלר, הצטמררתי במשך הקריאה והצפייה, כי ידעתיי שסבתי היתה במקום הזה במשך 6 שבועות. פתאום מצאתי חומר רב על פלאשוב וזה ריתק אותי. היא סיפרה לי על אמון גתה אך רק כשקראתי את הספר הבנתי לאיזה גיהינום היא הגיעה. שאלתי אותה המון שאלות בעקבות הספר והסרט. פתאום הסיפורים שלה נהיו מוחשיים במהלך הסרט. למשל כשהראו קבוצה של יהודי הונגריה שהגיעה לפלאשוב, מיד הזדעזעתי כי ידעתי שזה מה שהיא עברה במציאות.

      היא כמובן לא רצתה לראות את הסרט ויכולתי להבין את סירובה.

       

        14/2/09 19:34:

      צטט: אפי! 2009-02-13 22:33:28

      הי ורד.

      כילדה ונערה קראתי בשקיקה את כל ספרי הילדים שעסקו בשואה.

      יום אחד אחרי המסע למחנות פשוט הפסקתי.

      הרגשתי שאני לא יכולה לשמוע יותר, או לראות יותר

      את כל הזוועות האלה. נאטמתי.
      שנים שלא הסכמתי לשמוע יותר.

      עד שהתחלתי לקרוא את סיפוריך

      ולמרות הקושי, אני יודעת שחשוב להעביר את הסיפורים המצמררים האלה הלאה,

      שנזכור שבני אדם יכולים להיות אכזריים ברמות בלתי נתפסות

      ששנאה היא רעה חולה.

      תודה על שאת כותבת ומתעדת, ובאופן שאי אפשר להפסיק.

      תבורכי.

      שבת שלום

       

      תודה רבה לך. יכולה להבין על מה  את מדברת.

      כנערה התעסקתי רבות בנושא השואה- קראתי את כל הספרות בנושא, ראיתי את הסרטים שעסקו בתקופת השואה וכמובן הקשבתי לסיפורי סבתי וסבי. בגיל 18 התחלתי ממש לתעד, כלומר לשבת איתם ולכתוב את כל הזכרונות. ברגע שסיימתי, פתאום לא יכולתי יותר לעסוק בנושא הזה. כמו שכתבת, גם אני נאטמתי. הפסקתי לקרוא ולראות סרטים על השואה. אך כעת הרגשתי שזה הזמן לחשוף את התיעוד החשוב ואף אולי בעתיד לנסות להוציא את זה כספר. כי עם כל הקושי, חשוב לזכור ולדעת. זה קרה וזה יכול לקרות שוב. כל עוד השנאה קיימת.

       

       

        14/2/09 19:31:

      צטט: טיפונת 2009-02-13 22:11:38

      מזעזע, זוועתי, מפלצתי

       

      כתיבה מרתקת ומעוררת צמרמורת לנוכח המציאות האיומה שעברו בני אנוש כחיות.

       

      כמה שננסה להבין, לא נצליח.

      זהו הרוע בהתגלמותו.

       

        14/2/09 14:10:

      הצלחת להעביר תחושות במילים

      מדהים כל פעם מחדש!

        14/2/09 01:48:


      ורד יקרה שלי,

      הייתי במקום הזה, כמבקרת, לפני ארבע וחצי שנים, בספטמבר 2003.

      את בוודאי יודעת שיש במקום אנדרטת זכרון, הנה מה שצלמתי אני:

       

      מצמרר וכואב, אז עם הזכרון והיום עם קריאת הסיפור שאת מביאה במלוא כוחך הנפשי.

      ואכן הייתה לי הרגשה שקראת את "רשימת שינדלר" , מן הרגע שקראתי "פלאשוב" בכותרת.

      אני קראתי אותו לפני 15 שנה וגם ראיתי את הסרט לפי הספר, שהיה עשוי לא רע.

        13/2/09 22:33:

      הי ורד.

      כילדה ונערה קראתי בשקיקה את כל ספרי הילדים שעסקו בשואה.

      יום אחד אחרי המסע למחנות פשוט הפסקתי.

      הרגשתי שאני לא יכולה לשמוע יותר, או לראות יותר

      את כל הזוועות האלה. נאטמתי.
      שנים שלא הסכמתי לשמוע יותר.

      עד שהתחלתי לקרוא את סיפוריך

      ולמרות הקושי, אני יודעת שחשוב להעביר את הסיפורים המצמררים האלה הלאה,

      שנזכור שבני אדם יכולים להיות אכזריים ברמות בלתי נתפסות

      ששנאה היא רעה חולה.

      תודה על שאת כותבת ומתעדת, ובאופן שאי אפשר להפסיק.

      תבורכי.

      שבת שלום

        13/2/09 22:11:

      מזעזע, זוועתי, מפלצתי

       

      כתיבה מרתקת ומעוררת צמרמורת לנוכח המציאות האיומה שעברו בני אנוש כחיות.

        13/2/09 21:26:

      צטט: pozit 2009-02-13 18:56:12


      שבת שלום-ולא עוד ימים נוראים

       

      פוזית

       

       

      נקווה שתקופה כזו נוראית לעולם לא תשוב.

      שיהיה לך סופ"ש נעים.

       

        13/2/09 21:25:

      צטט: אילת השחר 1 2009-02-13 16:45:36


      כוכב של שבת

       

       

      שבת שלום גם לך.

        13/2/09 21:25:

      צטט: ריחן 2009-02-13 14:05:58

      סלע קיומנו.

       

      סלע שקשה לפוררו.

       

        13/2/09 21:24:

      צטט: כריסטין 2009-02-13 13:13:09

      צטט: כריסטין 2009-02-13 13:07:38

      *

       את הסרט רשימת שינדלר ראיתי בבודפסט בהונגריה

      עוד בטרם הוצג כאן בישראל.

      בית הקולנוע היה ליד בית הכנסת הגדול .

      סתם נזכרתי לשם אינפורמציה.

       

       

       

      ראיתי את הסרט וגם קראתי את הספר.

       

        13/2/09 21:24:

      צטט: כריסטין 2009-02-13 13:07:38

               *

       

      תודה.

       

        13/2/09 21:23:

      צטט: solix73 2009-02-13 11:56:51

      סדר  ספירה

      מספרים מסדרים

       

      הגדרת נכון את מהות השיגרה האיומה שנמשכה כך הלאה במחנות הנוספים.

       

        13/2/09 21:22:

      צטט: אירה ג 2009-02-13 11:25:05

      ורד, את מעלה דמעות בעיני. את ממש מספרת את סיפורה של אמי ז"ל. אותו מסלול.

       

      בטח לא קל לך לקרוא.

       

        13/2/09 21:22:

      צטט: לדעתי 2009-02-13 10:00:25


      תודה שאת מאגדת ומספרת את ההסטוריה, אמשיך לעקוב.

       

       

      תודה שבאת לקרוא.

       

        13/2/09 21:21:

      צטט: בת יוסף 2009-02-13 08:28:58

      קוראת ודומעת.

      השערות סומרות לי.

      את יודעת לספר סיפור באופן שארגיש חלק ממנו.

       

      זו מחמאה גדולה בשבילי, שאת חשה חלק מהסיפור.

      לא קל להמחיש את זה.

       

       

        13/2/09 21:20:

      צטט: קרן אור1 2009-02-13 09:52:44

      תודה על העדות.

       

      תודה גם לך על שאת מקדישה זמן לקרוא את העדות.

       

        13/2/09 18:56:


      שבת שלום-ולא עוד ימים נוראים

       

      פוזית

        13/2/09 16:45:


      כוכב של שבת

       

        13/2/09 14:05:

      סלע קיומנו.

        13/2/09 13:13:

      צטט: כריסטין 2009-02-13 13:07:38

      *

       את הסרט רשימת שינדלר ראיתי בבודפסט בהונגריה

      עוד בטרם הוצג כאן בישראל.

      בית הקולנוע היה ליד בית הכנסת הגדול .

      סתם נזכרתי לשם אינפורמציה.

       

       

        13/2/09 13:07:
               *
        13/2/09 11:56:

      סדר  ספירה

      מספרים מסדרים

        13/2/09 11:25:
      ורד, את מעלה דמעות בעיני. את ממש מספרת את סיפורה של אמי ז"ל. אותו מסלול.
        13/2/09 10:00:

      תודה שאת מאגדת ומספרת את ההסטוריה, אמשיך לעקוב.
        13/2/09 09:52:
      תודה על העדות.
        13/2/09 09:05:

      צטט: בועז22 2009-02-13 08:24:59

      צטט: ורד א. 2009-02-13 07:58:33

      צטט: בועז22 2009-02-12 22:23:18


      תקופת חושך של הגזע האנושי...

      פעם הבאתי הביתה עיתון של סוף שבוע

      והפכתי בין דפיו. עצרתי על כתבה בה

      היה צילום של אמון גת, רכוב על סוסו הלבן...

      אמי ראתה את התמונה וקפאה...

      היא הייתה שם, בפלאשוב. והוא היה זכור לה...

       

      גם סבתי סיפרה לי שהם התייראו מאד ממנו.

      הוא היה המפלצת מהגיהינום.

      אמך ילידת הונגריה או פולין?.

       

       

       

      היא נולדה בכפר קטן, בהרי הקרפטים, צ'כיה.

      בחלק מהזמן היה אזור זה, גם בשליטת הונגריה...

       

      גם סבתי באה מצ'כיה. היא נולדה בקומרנו, שהיתה על הגבול בין הונגריה לצכ'יה. כמו שכתבת במהלך המלחמה קומרנו עברה להיות תחת שליטת הונגריה.

      לא אתפלא אם אמך וסבתי היו בפלאשוב באותה תקופה.

       

       

        13/2/09 08:28:

      קוראת ודומעת.

      השערות סומרות לי.

      את יודעת לספר סיפור באופן שארגיש חלק ממנו.

        13/2/09 08:24:

      צטט: ורד א. 2009-02-13 07:58:33

      צטט: בועז22 2009-02-12 22:23:18


      תקופת חושך של הגזע האנושי...

      פעם הבאתי הביתה עיתון של סוף שבוע

      והפכתי בין דפיו. עצרתי על כתבה בה

      היה צילום של אמון גת, רכוב על סוסו הלבן...

      אמי ראתה את התמונה וקפאה...

      היא הייתה שם, בפלאשוב. והוא היה זכור לה...

       

      גם סבתי סיפרה לי שהם התייראו מאד ממנו.

      הוא היה המפלצת מהגיהינום.

      אמך ילידת הונגריה או פולין?.

       

       

       

      היא נולדה בכפר קטן, בהרי הקרפטים, צ'כיה.

      בחלק מהזמן היה אזור זה, גם בשליטת הונגריה...

        13/2/09 07:59:

      צטט: אביה אחת 2009-02-13 07:49:27


      ורד יקרה -

      את מותירה אותי בפוסטים האלו

      ללא מילים

      שבת טובה

       

      שיהיה לך סופ"ש קל ונעים.

       

        13/2/09 07:59:

      צטט: תכשיט 2009-02-13 06:53:37


      חויות קשות..

      כוכב על הכתיבה...

       

      תודה לך.

       

        13/2/09 07:59:

      צטט: משה[ איש אהבה ] 2009-02-13 03:18:38

      ריגשת אותי מאוד ורד, פוסט מהמם. חג אהבה שמח. וסוף שבוע מתוק

       

      תודה.

       

       

        13/2/09 07:58:

      צטט: בועז22 2009-02-12 22:23:18


      תקופת חושך של הגזע האנושי...

      פעם הבאתי הביתה עיתון של סוף שבוע

      והפכתי בין דפיו. עצרתי על כתבה בה

      היה צילום של אמון גת, רכוב על סוסו הלבן...

      אמי ראתה את התמונה וקפאה...

      היא הייתה שם, בפלאשוב. והוא היה זכור לה...

       

      גם סבתי סיפרה לי שהם התייראו מאד ממנו.

      הוא היה המפלצת מהגיהינום.

      אמך ילידת הונגריה או פולין?.

       

       

        13/2/09 07:49:


      ורד יקרה -

      את מותירה אותי בפוסטים האלו

      ללא מילים

      שבת טובה

        13/2/09 06:53:


      חויות קשות..

      כוכב על הכתיבה...

        13/2/09 03:18:
      ריגשת אותי מאוד ורד, פוסט מהמם. חג אהבה שמח. וסוף שבוע מתוק
        12/2/09 22:23:


      תקופת חושך של הגזע האנושי...

      פעם הבאתי הביתה עיתון של סוף שבוע

      והפכתי בין דפיו. עצרתי על כתבה בה

      היה צילום של אמון גת, רכוב על סוסו הלבן...

      אמי ראתה את התמונה וקפאה...

      היא הייתה שם, בפלאשוב. והוא היה זכור לה...

        12/2/09 22:00:

      צטט: גלקסיה 2009-02-12 21:51:16


      יקירה

      שרלוט ואת נשים אמיצות

      קורצתן מחומר שהוא יהלום

      בלתי ניתן לשבירה.

      רק יהלום יכול להעביר בעוצמה

      כזו התנסויות כל כך מזעזעות.

      מחזקת את ידיך ומכבדת את

      מסע הכתיבה הזה שאת עושה.

      אמונה

       

       

      תודה שאת מחזקת את ידיי ומלווה אותנו לאורך המסע הלא קל של התיעוד.

      אני יכולה להעיד שסבתי אכן היתה אישה מאד חזקה פיזית ונפשית.

      כילדה הייתי מכנה אותה "גברת הברזל"... (היא וגברת תאצ'ר היו בנות עקרב...).

      תמיד הערצתי אותה על חוזקה הנפשי.

       

        12/2/09 21:59:

      צטט: halinka 2009-02-12 21:48:38

      ורד יקירה, התאורים שלך של הרוע מצמררים!

      לצערי לא יכולה לדרג, לא מרשים לי (24 שעות)

      לאה HALINKA

       

      היה קשה לתעד את הרוע הזה.

       

       

        12/2/09 21:51:


      יקירה

      שרלוט ואת נשים אמיצות

      קורצתן מחומר שהוא יהלום

      בלתי ניתן לשבירה.

      רק יהלום יכול להעביר בעוצמה

      כזו התנסויות כל כך מזעזעות.

      מחזקת את ידיך ומכבדת את

      מסע הכתיבה הזה שאת עושה.

      אמונה

       

        12/2/09 21:48:

      ורד יקירה, התאורים שלך של הרוע מצמררים!

      לצערי לא יכולה לדרג, לא מרשים לי (24 שעות)

      לאה HALINKA

        12/2/09 21:45:

      צטט: שושי פולטין 2009-02-12 21:42:56


      קשה!

      *

       

      מאד קשה ובלתי נתפס זועף

        12/2/09 21:44:

      צטט: yael39 2009-02-12 21:37:40

      אין לי מושג איך יכולת לאסוף את הסיפורים מסבתך ולקרוא אותם. זה כ"כ קשה לקריאה וזה מצמרר. יעל

       

      שמעתי את הסיפורים האלו כילדה (נראה לי שהייתי בת 10, כששמעתי לראשונה מה שקרה לה בשואה).

      מאז המשיכה וחזרה לספר לי על קורותיה במלחמה.

      זה היה מזעזע וכואב לשמוע. כנערה התעסקתי רבות בנושא השואה.

      בגיל 18 הבנתי שחשוב לתעד את הזכרונות למען הדורות הבאים. אמנם זו היתה משימה מאד קשה נפשית- גם לשמוע וגם לכתוב. אך הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה.

       

       

        12/2/09 21:42:


      קשה!

      *

        12/2/09 21:37:
      אין לי מושג איך יכולת לאסוף את הסיפורים מסבתך ולקרוא אותם. זה כ"כ קשה לקריאה וזה מצמרר. יעל
        12/2/09 21:37:

      צטט: *יואליקו* 2009-02-12 21:09:42


      כל פעם אני חושב הנה נגמרו כל היסוריים והזוועות וכל פעם אני מגלה דרך הפוסטים החדשים שזה עדיין ממשיך מסיכת הסבל והיהודים מתים להם בהמוניהם אים זה תאי הגאזים אים זה שיורים בהם כמו חיות למוות אים זה מתשישות ורעב או קור מקפיא או הניסויים שנערכו בהם אכן היתה פה שואה גדולה

       

      6 מיליון נספו בשואה.

      מספר בלתי נתפס.

      השיטות היו רבות- החל מירי, משאיות גז וכלה בתאי הגז. הגרמנים כל הזמן ניסו לשכלל את שיטות ההשמדה, כדי להשיג הספק רב בזמן קצר. כך נוצרו מחנות ההשמדה כדוגמת אושוויץ. ההרג הגיע לשיאו לקראת סוף המלחמה ויהודי הונגריה, שנסחפו בעל כורחם למערבולת המלחמה רק לקראת סיומה, מצאו את עצמםמובלים לטבח המוני. רק מעטים שרדו. סבתי נהגה לומר שאם המלחמה היתה נמשכת עוד קצת, שום יהודי מהונגריה לא היה שורד.

       

        12/2/09 21:33:

      צטט: ifat_perlman 2009-02-12 21:05:08

      אין מלים....

      הרוע האנושי והמפלצתיות בהתגלמותה.

      צודקת. זהו הרוע בהתגלמותו.

      לא נתפס מה שהם עברו במהלך השואה.

       

       

        12/2/09 21:09:

      כל פעם אני חושב הנה נגמרו כל היסוריים והזוועות וכל פעם אני מגלה דרך הפוסטים החדשים שזה עדיין ממשיך מסיכת הסבל והיהודים מתים להם בהמוניהם אים זה תאי הגאזים אים זה שיורים בהם כמו חיות למוות אים זה מתשישות ורעב או קור מקפיא או הניסויים שנערכו בהם אכן היתה פה שואה גדולה
        12/2/09 21:05:

      אין מלים....

      הרוע האנושי והמפלצתיות בהתגלמותה.

      פרופיל

      ורד א.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין