כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    "על הברכיים כורעת ומרימה ידיים של יפסיקו לנו את הסיבוב של הכדור"

    על צמחים ואנשים

    8 תגובות   יום חמישי, 12/2/09, 21:41


    אני אוהבת צמחים, אני אוהבת להתבונן בהם. האסתטיקה, הסימטריה, ההשתנות שבחילופי העונות: הצמיחה, הנשירה וההתחדשות שלאחר מכן. ניתן היה להתבונן על הולדתנו ועד יום מותנו כקו ישר - אך בתוך "החיים רק פעם אחת" , יש כל הזמן מעגלים של צמיחה, נשירה (שהיא סוג של תרדמת) והתחדשות אפשר לומר פריחה.

     

    ישנם קווים מקבילים בין צמחים לבני אדם אני מצאתי כמה.

     

    הצמחים יודעים מלחמת הישרדות מהי. כל המרהיבים ביופיים (בלי שמות) הססגוניים, אלה שמושכים אליהם את הפרפרים והדבורים עם ריחם המשכר כדי ל"הרבות את זרעם" ובכן ה"חנדלך" הזה לא מופנה רק אליהם, אלא גם אלינו בני האנוש כי הם יודעים שגם אנחנו לא נעמוד בקסמם, גם אנחנו נרצה אותם אצלנו בגינה, נבקש את חברתם, נשמור עליהם ועל ילדיהם. - ההקבלה אלינו פשוטה, גברים ונשים גם יחד: הבגדים שיחמיאו, הבושם,האפטר שייב, האיפור, התסרוקת, אפילו קמטי החוכמה במצח. אם בצניעות ואם בכל צבעי הקשת- שחברתנו תהיה רצויה.

     

    ישנם צמחים שיפים כבודדים וישנם כאלה שיפים בקבוצה ישנם כאלה שיפים בשני המקרים-אלה "שיחקו אותה". ישנם בני אדם שהקבוצה עושה להם עוול, שהם הולכים לאיבוד בתוך הביחד אבל אם נוציא אותם ונקדיש להם זמן כבודד, כנפרד, כאינדיבדואל או אז הם מתגלים במלוא עוצמתם וחיוניותם. וישנם בני אדם שחייבים את קבוצת ההשתייכות דווקא שם הם פורחים ובולטים בין המשפחה, בין החברים... ויש גם גם אלה "שיחקו אותה"

     

    כמה צמחיםמסוגים שונים או מסוג זהה, אם שמים אותם יחד באותו מיכל או קרובים האחד אל האחר, מיד מתחילה מתחת לפני הקרקע תחרות שורשים. ישנם כאלה שיסתדרו ביחד וישנם כאלה שעם שורשיהם פשוט יהרגו את הצמחיםהשכנים- כך גם אנחנו ולאו דווקא בהקשר הפוליטי אפשר לראות את זה במקומות עבודה וביחסים זוגיים או שעושים מקום או שהורגים אחד את האחר.

     

    ועוד ענין קטן בנושא שורשים. צמח בתוך מיכל, כל כלי קיבול שהוא, אם אינו די רחב וגדול להכיל אותו, ברבות הימים כלומר עם הזמן, יסתבכו השורשים סביב עצמם עד שיחנוק את עצמו למוות. כך עם בני האדם אם אין בידיהם מספיק מרחב כדי להתרחב לצמוח להתפתח כדי שיוכלו לשלוח את שורשיהם לכל עבר או שיקצצו את שורשיהם או שיכלו את עצמם.

     

    האורנים. אלה גילדה חזקה יש להם שיטות משלהם. הם פשוט מחמיצים את הקרקע סביבם מי שרוצה לחיות בסביבתם מוזמן בתנאי שישאר נמוך וקטן. יש אנשים אורנים כאלה שרק הלא מאיימים יכולים לחיות לצידם.

     

     

    העין שלנו אוהבת סימטריה ואחידות. העין שלנו אוהבת לראות קבוצות גדולות ישרות ומסודרות רצוי קבוצות צבע גדולות. ואני שואלת האם העין שלנו פאשיסטית?     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/3/09 00:40:

      צטט: חכם בלילה 2009-03-03 08:20:27


      הסתכלות יפה את חווה,

      בכתיבה נעימה את מעבירה,

      הקריאה אותי ממלא,

      ושותפות חדשה נרקמה.

       

      יופי הטבע משגע את המודעים לו,

      עוצמת הבריאה מרטיטה ומושכת,

      ולנו הצופים נשאר להריע, הידד לגברת ולאדון הבריאה. 

       

      תודה חבר. החיבור לטבע חייב להיות בבסיס כל אדם זה רק יסייע בידיו.

        4/3/09 00:37:

      צטט: דדושקה 2009-03-03 19:12:12

      רחל

      אהבתי עד מאוד ובמיוחד הזדהתי עם הקטע שבו את מתארת מה קורה עם צמח שנעקר ממקומו הטיבעי, ושורשיו חונקים אותו למוות במיכל שבו הוא נימצא וכמה נכונה ההקבלה לבני האנוש. סיפור קטן ואישי בדיוק בנושא זה. לפני כמעט שלושה עשורים קבלתי עציץ ובו צמח "מתורבת" דמוי עץ אשוח קטן. מס' שנים אחר כך ושוב כניראה על פי שתואר על ידך, החל הצמח לקמול. בתוך זמן קצר שטלתי אותו בחצר הביית המשותף (מעיין מעשה של החזרה לטבע בניסיון להשיב לו חיים). לפני שבועות מס' עברה ביתי לגור בדיוק באותו אזור ובאחד מביקוריי שם, נידהמתי לגלות שאותו שיח הפך ברוות השנים לעץ עצום שגבהו עתה משתווה לבניין בן 6 קומות.

      עמדתי שם נידהם ומשחלפה התדהמה, חשתי ממש גאווה וחיוך של קורת רוח התפשט על פניי. למי שמטיל ספק באמיתות הסיפור, הרי שהוא מוזמן לבקר ברח' המיצפה 7 בגני תיקווה.

       

       נ.ב.

      - כוכבים את שואלת? כחדש כאן אינני יודע אפילו מי זכאי להם ומה עושים בהם.

      - כיף וארדה? בעבר? בהווה?

       

       

      דדושקה תודה על תגובתך. העץ שעליו אתה מדבר לדעתי נקרא "אארוקריה". הוא הכי דומה לאשוח והוא יכול

      לגבוה עוד יותר .. שלא לדבר על רדיוס הענפים. הוא יפה! אני גם מנווטת כאן גם לי הכל כאן חדש.

      וכיף וורדה זאת בדיחה. חיפשתי מקום הזוי על פני הכדור.

       

        4/3/09 00:29:

      צטט: שייכת לעצמי בעיקר! 2009-03-01 20:10:32


      כי האדם עץ השדה.........

      מאוד נכון......

       

       תודה.

        3/3/09 19:12:

      רחל

      אהבתי עד מאוד ובמיוחד הזדהתי עם הקטע שבו את מתארת מה קורה עם צמח שנעקר ממקומו הטיבעי, ושורשיו חונקים אותו למוות במיכל שבו הוא נימצא וכמה נכונה ההקבלה לבני האנוש. סיפור קטן ואישי בדיוק בנושא זה. לפני כמעט שלושה עשורים קבלתי עציץ ובו צמח "מתורבת" דמוי עץ אשוח קטן. מס' שנים אחר כך ושוב כניראה על פי שתואר על ידך, החל הצמח לקמול. בתוך זמן קצר שטלתי אותו בחצר הביית המשותף (מעיין מעשה של החזרה לטבע בניסיון להשיב לו חיים). לפני שבועות מס' עברה ביתי לגור בדיוק באותו אזור ובאחד מביקוריי שם, נידהמתי לגלות שאותו שיח הפך ברוות השנים לעץ עצום שגבהו עתה משתווה לבניין בן 6 קומות.

      עמדתי שם נידהם ומשחלפה התדהמה, חשתי ממש גאווה וחיוך של קורת רוח התפשט על פניי. למי שמטיל ספק באמיתות הסיפור, הרי שהוא מוזמן לבקר ברח' המיצפה 7 בגני תיקווה.

       

       נ.ב.

      - כוכבים את שואלת? כחדש כאן אינני יודע אפילו מי זכאי להם ומה עושים בהם.

      - כיף וארדה? בעבר? בהווה?

       

        3/3/09 08:20:


      הסתכלות יפה את חווה,

      בכתיבה נעימה את מעבירה,

      הקריאה אותי ממלא,

      ושותפות חדשה נרקמה.

       

      יופי הטבע משגע את המודעים לו,

      עוצמת הבריאה מרטיטה ומושכת,

      ולנו הצופים נשאר להריע, הידד לגברת ולאדון הבריאה. 

        1/3/09 20:10:


      כי האדם עץ השדה.........

      מאוד נכון......

        13/2/09 23:04:

      ו..עוד משהו ששכחתי: השקיה יומיומית גורמת לכך שהשורשים הופכים להיות מפונקים ולצמח להיות פחות עמיד וחלש. אפשר להשליך על הילדים ואפשר גם על מבוגרים...

      תודה על תגובתך הנחמדת.

        12/2/09 23:19:

      איזה מקבילות מעניינת מצאת פה בין בני אדם

      לצמחים. כולנו בני מים שמש ואדמה, וללא

      החומרים החיוניים לנו, אנו נובלים.

      והצמיחה איטית אנחנו יודעים, לפעמים צמח

      כאילו מת יצמח מחדש עם קצת טיפול אוהב

      דארלינג, אהבתי :-)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רוכלה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין