יום שישי ארוחת ערב אצל עמית בדירה החדשה בעג'מי, אז לקחתי על עצמי להכין את פשטידת הבטטות המפורסמת שלי.

מימין - בטטות מקולפות, משמאל - הקליפות במיכל הפסולת

מכירים את זה שכשמקלפים את הירקות זורקים את כלהקליפות למשולש הזה שבכיור ואז מעבירים את הג'יפה עם הידיים וזה מטפטף על הרצפה (ואשתי צועקת - למה עשית טיפות) ואז מגיע הקטע של הטפטוף מהשקית בריח מיץ של זבל  (ואז השכן שלך צועק - למה עשית טיפות) אז זהו, כשחושבים על זה... הם יכולים ללכת לקומפוסט הביתי.

המיכל הזה הספיק לי לשלושה ימים ואפילו יש לו ואקום שמעכב את תהליך הריקבון...

אז זה מה שעשיתי, שמתי אותם בצד ובסוף הבישול הכיור שלי היה נקי מאשפה והרצפה נקייה מטפטופים.  (וכולם היו רגועים).

קרטון ביצים, קליפות ביצים ושאר ירקות. הכל הולך לקומפוסט שלנו

בגדול יש מלא דברים שיכולים להשביע את הקומפוסט: קליפות ביצים, קרטונים וניירות רטובים, שערות של כלב ( לנו יש מלאן בבית) ירקות ושאריות של ירקות, קפה טחון בוץ  פילטר (גם מזה לא חסר), ומה שלא הולך:  פלסטיק, פירות הדר ובצל, וגם חצילים לא הולכים, ככה סיפרו לי.

מתקן הקומפוסט הביתי שעשיתי מדלי ישן בו קדחתי כמה חורים בתחתית לניקוז 

את הפסולת אני מוריד כל כמה ימים ומניח אותה בשכבות: שכבה רטובה של פירות ושאר  ירקות ומעליה שכבה יבשה שמורכבת מעלים יבשים או קרטונים וניירות.

זהו, הפשטידה כמעט מוכנה, אפשר ללכת לבקר את עמית במצפון נקי.