------------------------ לא עניין אותי להגיע מהר רציתי לעמוד בפקק ולקטר על דברים טריויאליים וחסרי חשיבות. ----------------------- בביה"ח, החיים כמו נעצרים ועוברים למימד אחר. כמו שאמרה לי האחות - תיזכרי, עוברים למוד איטי, וצריך בשבילו סבלנות. ---------------------- כמה יותר קל בעשיה, היא מעניקה לנו את האשליה כאילו אנחנו מועילים. כאילו נלחמנו במקום להיכנע. כאילו הדברים באמת תלויים בנו. ---------------------- כשאנו נפרדות, נפער בי בור שחור. אני רואה עכשיו דברים שפעם לא ראיתי. שמעתי שהזכרון שלנו משלים חלקים חסרים עפ"י ראות עינינו, ואני חושבת - אולי חלק מפיסות הפאזל שלי כלל אינן אמיתיות? |
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש בהחלט על מה להודות ולתת כבוד.
ואת, אני אוהבת אותך.
כהרגלי, אקפוץ בין נושאים.
הגעתי בגלל מה שכתבת אצלי. ישר דאגתי, הנחתי שלא דיברת על פוסט לטאות (הנפלא,אגב).
אז הבנתי.
אוף.
תשמעי, עבודה על הפאזל היא עבודת קודש ואפשר לעשות ממנה חגיגה - ספר המתכונים השלם, ספר הפנינים, איסוף והדבקה של רגעים - ועכשיו.
אמירתך על אי נצחון חצי מדוייקת.
היא איתנו .
המחלה הארורה הזו יכולה לחטוף את האדם עליו היא מתלבשת תוך באמת זמן קצרצר.
קוסמוס מספק לך ולה ולכולם עוד ועוד ארכות.
יש על מה להודות.
ויש על מה לתת כבוד. כל רגע נתון שמתקבל הוא תוצאה של כוחה הגדול של הגיברת.
אני, את הרי יודעת, פוגשת המון מצבים כאלה וההבדל היחיד בין מי שהמחלה מכריעה ברגע לבין מי שמקבל עוד זמן הוא האישיות.
והגיברת המדוברת מלכה עוצמתית.
לא סתם את מי שאת.
חיבוק ענק וחום אינסופ.
כרגיל, אתה מעלה בי דמעות. תודה אייל!
איזה כיף. תודה ורד המתוקה.
לא יכולתי לנסח תגובה הולמת מזו שכתבה חברתי.
...
מעריך אותך תמר, על הדרך, האומץ, כוחות הנפש,
האופטימיות, ושאר הדברים הטובים בהם נתברכת.
...
שבת טובה יקירה. יהיה בסדר.
שולחת אליך חיבוק.
תודה :-))
תודה אסף. אני אשתדל בעניין הבשורות...:-))
תודה רבה. בינתיים אנחנו ספונות בביתי הקט עם המון אהבה ונשנושים. -))חבל.
הלוואי שלא היית. ותודה.
עכשיו רק צריך להגדיר נצחון, כי באמת לנצח את הסרטן מהסוג הזה, אי אפשר.
תודה עינת. אני עושה כמיטב יכולתי, כנראה שמעבר לזה אין, נכון?
חשוב ועדיף להשלים את הפאזל
כל עוד יקירינו עוד הינם בחיים.
בזה אנחנו יכולים להיות מועילים
חיבוק לשבת נעימה
ורק בשורות טובות תמר..
אין לי הרבה מה לומר חוץ מ...
אני יודע בדיוק איך זה מרגיש...
שבת טובה
ממני
אוי, צר לי לקרוא.
כמה קשה ההתמודדות. אבל, אין ברירה אלא להתמודד ולנצח.
מבינה אותך, מרגישה את הכאב שאת מארחת בחייך תקופה ארוכה כל כך.
קוראת את ההתלבטויות את התיסכול את דרך ההתמודדות המופלאה שלך
את הקשר שרקמת בהשקעה רבה כל כך
ומעריצה אותך.