כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כהלך התם (שירים לא ערוכים)

    בקצה כל הסופים
    נגלות ההתחלות
    של כל שכבר הווה
    ומתאווה.



    © כל הזכויות, לכל התכנים בבלוג זה, שמורות.

    0

    הפרעת ניירת PDS

    68 תגובות   יום שישי , 13/2/09, 10:14

    אמש גיליתי, בעוונותי, שבנוסף לכל הפרעות האישיות שלי.. הגבוליות ושאינן... יש אחת שטרם זכתה לשם... זו שלהלן תקרא: הפרעת ניירת (ובעגה מקצועית, כמתחייב, PDS - Paper Disorder Syndrome :))

    את התגלית מסעירת הנפש הזו, כמו גם הפוסט הזה, יש לזקוף לחובתו של תשוקי שעורר בי (בפוסט שכתב) געגוע לקופסאות הקרטון הצבעוניות שלי, אלה שבהן אני אוגרת/צוברת/אוספת/מאבקת/מצהיבה/משמרת... ניירות!

    כן, יש לי את כל המכתבים שאי פעם נשלחו לי... מימים בהם קשרים התחילו והשתמרו באמצעות המילה הכתובה בכתב יד (במכשיר נשכח שכזה שקראו לו, אגב, עט:)),  ווידויים *מסמרי שיער*, ששלחו לי חברות בזמן שירותי הצבאי, על הנשיקה הראשונה שלהן (כי אז, כמה תמוה, התרגשנו אפילו ממגע שפתיים מקרי:)), פתקים שצורפו למתנות מיוחדות או הושארו ע"י מחזר על מושב המכונית או שולחן הכתיבה...

    השרבוטים הראשונים של שני הבנים שלי, האותיות הראשונות שכתבו, חוברות הצביעה והמחברות הראשונות... אלה שבצורת סביבון או ספר תורה (כשלסמלים, רקחמנא ליצלן, היה ערך), כרטיסי יום האם שקיבלתי מהם (עוד בטרם השתעבדנו לפוליטיקל-קורקט והפכנו אותו ליום המשפחה) הברכות שצורפו למתנות הברית, ימי ההולדת ובר המצווה שלהם...

    ואפילו את הפלסטיק המוזר הזה שענדו לי ולהם  ברגע הלידה...

    ויש לי עדיין.... את תיק האוכל שתפרה ורקמה לי אימא כשהלכתי לגן, את עטיפת הבד שבה עטפנו את *ספר השבת* שקיבלנו בגן, שגם אותו תפרה ורקמה לי אימא.... ואת חולצת סיום כיתה ח' שאולצתי לרקום אני...

    וגם יש לי את כל השירים וההגיגים שכתבתי, בכתב ידי, כשרבוטים של מילות גלם ובוסר... מגיל העשרה ועד...

    וכל זה, כל רוב המלל הזה... רק כדי לספר לכם על שיר אחד שמצאתי... על דף מצהיב משהו ששוליו כבר קמוטים.... שיר שכתבתי בסוף שנות העשרה שלי, מתוך השלמת מרד הנעורים (או הכרה חברתית בונה?:)), שיר שחייכתי רחב... משום השונות שבו (בהשוואה לכתיבה האחרת והמשתפכת שלי דאז:)) ואולי משום מידת הרלוונטיות היחסית שלו (?)....

    כך או כך... הנהו... במלוא כותרתו.. ומילותיו:

    כתב אישום:

     

    אני מניחה זר על מצבת יושרכם

    ואינני מתאבלת.

    אל תבדקו עצמכם בזכוכית מגדלת

    אינכם ראויים אף ללעג מראה

    פשוטה ולא תובעת.

    אתם מסכה מקובלת

    חסרי אומץ

    חסרי הבעה

    מובסים מול אשם.

    אתם בבואה של צרכים חברתיים

    אויבכם הוא אתם

    ואתם הלוא רק קיימים

    גוונים חיוורים.

    הסירו את כל המסכות

    ותמצאו אותי אי-שם בדרך

    לא קוראת אחרי

    לא ממתינה

    לא רוצה לגעת בכם

    ואתם חטטניים!

    דרג את התוכן:

      תגובות (68)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/1/13 08:19:

      רבקה,

      השיר מעניין ונוקב, כתוב נפלא, רלבנטי לכל הזמנים חיוך

      ~~~
      בקשר לעניין האספנות (הכפייתית? חיוך)

      אני מבינה את זה,

      המון זכרונות מסוגים שונים, מתקופות שונות,

      שקשה כך סתם לגרוס . . .

      אם זה לא מפריע לך ויש מספיק מקום בארונות? - אז למה לא בעצם?

      שאלה שאני שואלת את עצמי, היא מה יהיה

      אם יום אחד אנחנו הולכים לפתע לעולמנו וכל הניירת הזו נשארת . . .

      מישהו יגיע לקרוא ולמיין ו . . .

      והאם היינו רוצים שהכל יהיה חשוף?

      בגלל זה, אולי עדיף "להקדים תרופה למכה"? חיוך

      ושאלה נוספת - כמה פעמים את מוצאת את עצמך מעיינת שוב בדברים?

      או האם הם רק "שוכבים להם שם"?

        28/2/09 10:49:


      איציק,

      התגובה שלך היא מסוג התגובות שאת רוצה לשנן ולזכור... עד כדי יכולת לצטט אותה לעצמך.

      אני שמחה שאתה כאן.

      רבקה.

        28/2/09 01:25:


      רבקה, שלום:-)

      השיר הזה זכאי לדעתי להופיע בקידמת הבמה, למרות שמה שכתבת לפני זה על הסינדרום המיוחד משעשע מאד. זהו שיר מצויין לטעמי ובאמת נושבת ממנו אנרגיה של גיל העשרה, אבל זו לא האנרגיה הזאת שאנחנו נזכרים בה בגיחוך של מבוכה. יש כאן משהו מאד אמיתי, או כמו שאמרת, אקטואלי ולדעתי גם חוצה תקופות ואפילו, אנשים. מאד נהניתי לקרוא.

       

      איציק.

        18/2/09 11:43:

      צטט: pere211 2009-02-17 23:20:02

      רבקה

      חבל שלא המשכת לכתוב שירים

      השיר הוא אקטואלי גם היום

      וכתוב מצויין

      השקעה ראוייה

      ושמחתי לקרוא.

      רן,

       

      רן,

       

      כתבתי מאז, בתקופות שונות.. ועדיין...

      זה רק שכשאני קוראת היום דברים מאז - אני לרוב מחייכת את השפה בה השתמשתי.. ואת התפיסות שבוטאו...

      אולי פעם, כשנהיה חברים הכי הכי.... ונרצה ממש ממש לצחוק אותי - אשלח לך משהו מהם...

      אני שמחה שהיית, שאהבת... שהגבת...

      תודה :))

       

        17/2/09 23:20:

      רבקה

      חבל שלא המשכת לכתוב שירים

      השיר הוא אקטואלי גם היום

      וכתוב מצויין

      השקעה ראוייה

      ושמחתי לקרוא.

      רן,

       

        16/2/09 22:42:

      צטט: ניומן 2009-02-16 21:53:46

      צטט: Rivka 2009-02-16 01:24:03

      צטט: ניומן 2009-02-16 01:14:52

      *

      אוףףףףףףףףףףף

      איך קלטת אותי?

       

      גם אתה  טובל בניירת... ונכד בידך? :))

       

      את מנכסת את החסך שלי. אני מחטט בניירת ותגובתך לפוסטט המאתגר בלינק, תוערך עד מאדhttp://cafe.themarker.com/view.php?t=486933

      קראתי בנשימה עצורה... והגבתי לך בפוסט עצמו.

      אחרי קריאת הפוסט שלך מקבלים הדברים שלך כאן, כמו גם תמונתך, משמעות נוספת.

      אני עצמי, אגב, דור שני לניצולי שואה... אתה חושב שהנטיה הזו *לצבור* (במקרה זה, ניירת) היא חלק מהמאפיינים של דור שני?

       

       

       

        16/2/09 21:53:

      צטט: Rivka 2009-02-16 01:24:03

      צטט: ניומן 2009-02-16 01:14:52

      *

      אוףףףףףףףףףףף

      איך קלטת אותי?

       

      גם אתה  טובל בניירת... ונכד בידך? :))

       

      את מנכסת את החסך שלי. אני מחטט בניירת ותגובתך לפוסטט המאתגר בלינק, תוערך עד מאדhttp://cafe.themarker.com/view.php?t=486933

        16/2/09 12:26:

      צטט: Rivka     נשיקה

        16/2/09 09:55:

      צטט: זאראטוסטראח 2009-02-16 09:38:51


      ומה עם איזה כוכב לרב זאראטוסטראח ירום הודו הי"ד?

       

      ניסיתי, כבודו...

      היה כתוב: "לא ניתן לענוד כוכב לכוכב עצמו."

       

      חיוך

        16/2/09 09:38:

      ומה עם איזה כוכב לרב זאראטוסטראח ירום הודו הי"ד?
        16/2/09 09:36:

      צטט: מי האיש החפץ חיים 2009-02-16 08:06:18

      צטט: Rivka 2009-02-16 00:47:40


      יעקב,

      יש לי תחושה שנקלענו לסיטואציה שאינה רצויה לשנינו... וכל זאת רק כי אנחנו משתמשים במושגים שעבור כל אחד מאתנו טעונים במשמעות שונה.

      אולי היה נכון יותר להתחיל את הדיון הזה, בינך לביני, בהגדרה של מושגים כגון *מסכה* ואז, אני חושבת, היינו אפילו מגלים שאנחנו חולקים בינינו תפיסות ורגשות  (מסכימים עליהם ושותפים להם!) ולא חלוקים בהם.

      קראתי שוב את דבריך אלי, אלה שנגעו לחיוך ותפיסתו כמעין מסכה, והבנתי שטעיתי בפרשנות שהענקתי להם... כי בדרך שבה אני פירשתי  אותם הם נשמעו כמעט כמו ביטול שלי, של ה*אני מאמין שלי*, של המהות שלי... ותגובתי לך, על דברים אלה, נבעה כמובן מפרשנות זו שלי...

      קריאה נוספת, כאמור, חידדה בי את ההכרה שטעיתי בהבנה שלי את שאמרת ואני מתנצלת. אני מניחה שמה שכיוונת אליו הוא העובדה לפיה  - לא בכל רגע נתון חושפת הבעת הפנים שלנו את התחושה שלנו פנימה.... שמאותו חיוך קבע שלי אי אפשר להסיק שלפעמים, עמוק בפנים, יכול להיות גם כאב שאותו אני לא בהכרח מביעה באותו רגע ושאילו נתנו לעצמנו, ברכגע נתון, את הרשות לגעת בכאב הזה כדוגמה - היתה נוספת לחיוך גם דמעה.

      ומכאן הרי ששנינו מסכימים, אם כך, שהחיוך אינו בגדר תרמית... אלא דרך לביטוי עצמי, פן ממני... שאינו מעיד על חד-מימדיות רגשית אלא להיפך.

      אני מקווה, יעקב... שהפעם אני מובנת יותר לשנינו (כן, גם לעצמי) ושאנחנו שוב חברים טובים :))

       

       

       

      רבקה היקרה

      אם הבנת ממני שהתכוונתי שמסכה של חיוך היא בגדר תרמית , סימן שלא הבנת מילה ממה שכתבתי. והאשמה כנראה בי.

      ברשותך אסביר, כי חורה לי סטיה שכזו בהבנה .

      אני טוען שלכל אחד מאיתנו יש כמה מסכות שאנחנו מאמצים לאור הנסיבות והאנטגוניסטים.

      את טוענת שאלו לא מבכות אלא פנים של האישיות שלנו.

      אני יודע, על עצמי, שאני לובש ביודעין מסכות שאינן ביטוי האישיות האמיתי שלי כלל, אלא שנוחות לי ad hoc.

      מ שטענתי , לפני ומאחורי המילים, זה שלדעתי את, פה, לובשת מסכה של חיוך מתמיד, ידידותי, מזמין, שאינה תרמית בכלל, אלא מסתירה דעות מאוד קשיחות ולעתים קשות לעיקול.

      כפי שלרוב אני לובש מסכה של אגרסיביות ושל פרימיטיביות, ואני לא ממש כזה..

      אלה הבדלי גישות לגיטימיים.

      מכאן להסיק שאני מדבר על תרמית ?

      כדי לא להכביד על בלוג זה שלך, וכדי להחזירו לנושא בגינו נולד, מרשותך, אנטוש פה, עם חיוך נטול מסכה.

      בידידות

      יעקב

       

       

      יעקב,

      תודה על ההבהרה... ובעיקר על החיוך שבסיומה.

      רבקה.

       

       

        16/2/09 08:06:

      צטט: Rivka 2009-02-16 00:47:40


      יעקב,

      יש לי תחושה שנקלענו לסיטואציה שאינה רצויה לשנינו... וכל זאת רק כי אנחנו משתמשים במושגים שעבור כל אחד מאתנו טעונים במשמעות שונה.

      אולי היה נכון יותר להתחיל את הדיון הזה, בינך לביני, בהגדרה של מושגים כגון *מסכה* ואז, אני חושבת, היינו אפילו מגלים שאנחנו חולקים בינינו תפיסות ורגשות  (מסכימים עליהם ושותפים להם!) ולא חלוקים בהם.

      קראתי שוב את דבריך אלי, אלה שנגעו לחיוך ותפיסתו כמעין מסכה, והבנתי שטעיתי בפרשנות שהענקתי להם... כי בדרך שבה אני פירשתי  אותם הם נשמעו כמעט כמו ביטול שלי, של ה*אני מאמין שלי*, של המהות שלי... ותגובתי לך, על דברים אלה, נבעה כמובן מפרשנות זו שלי...

      קריאה נוספת, כאמור, חידדה בי את ההכרה שטעיתי בהבנה שלי את שאמרת ואני מתנצלת. אני מניחה שמה שכיוונת אליו הוא העובדה לפיה  - לא בכל רגע נתון חושפת הבעת הפנים שלנו את התחושה שלנו פנימה.... שמאותו חיוך קבע שלי אי אפשר להסיק שלפעמים, עמוק בפנים, יכול להיות גם כאב שאותו אני לא בהכרח מביעה באותו רגע ושאילו נתנו לעצמנו, ברכגע נתון, את הרשות לגעת בכאב הזה כדוגמה - היתה נוספת לחיוך גם דמעה.

      ומכאן הרי ששנינו מסכימים, אם כך, שהחיוך אינו בגדר תרמית... אלא דרך לביטוי עצמי, פן ממני... שאינו מעיד על חד-מימדיות רגשית אלא להיפך.

      אני מקווה, יעקב... שהפעם אני מובנת יותר לשנינו (כן, גם לעצמי) ושאנחנו שוב חברים טובים :))

       

       

       

      רבקה היקרה

      אם הבנת ממני שהתכוונתי שמסכה של חיוך היא בגדר תרמית , סימן שלא הבנת מילה ממה שכתבתי. והאשמה כנראה בי.

      ברשותך אסביר, כי חורה לי סטיה שכזו בהבנה .

      אני טוען שלכל אחד מאיתנו יש כמה מסכות שאנחנו מאמצים לאור הנסיבות והאנטגוניסטים.

      את טוענת שאלו לא מבכות אלא פנים של האישיות שלנו.

      אני יודע, על עצמי, שאני לובש ביודעין מסכות שאינן ביטוי האישיות האמיתי שלי כלל, אלא שנוחות לי ad hoc.

      מ שטענתי , לפני ומאחורי המילים, זה שלדעתי את, פה, לובשת מסכה של חיוך מתמיד, ידידותי, מזמין, שאינה תרמית בכלל, אלא מסתירה דעות מאוד קשיחות ולעתים קשות לעיקול.

      כפי שלרוב אני לובש מסכה של אגרסיביות ושל פרימיטיביות, ואני לא ממש כזה..

      אלה הבדלי גישות לגיטימיים.

      מכאן להסיק שאני מדבר על תרמית ?

      כדי לא להכביד על בלוג זה שלך, וכדי להחזירו לנושא בגינו נולד, מרשותך, אנטוש פה, עם חיוך נטול מסכה.

      בידידות

      יעקב

       

        16/2/09 01:24:

      צטט: ניומן 2009-02-16 01:14:52

      *

      אוףףףףףףףףףףף

      איך קלטת אותי?

       

      גם אתה  טובל בניירת... ונכד בידך? :))

        16/2/09 01:14:

      *

      אוףףףףףףףףףףף

      איך קלטת אותי?

        16/2/09 00:47:


      יעקב,

      יש לי תחושה שנקלענו לסיטואציה שאינה רצויה לשנינו... וכל זאת רק כי אנחנו משתמשים במושגים שעבור כל אחד מאתנו טעונים במשמעות שונה.

      אולי היה נכון יותר להתחיל את הדיון הזה, בינך לביני, בהגדרה של מושגים כגון *מסכה* ואז, אני חושבת, היינו אפילו מגלים שאנחנו חולקים בינינו תפיסות ורגשות  (מסכימים עליהם ושותפים להם!) ולא חלוקים בהם.

      קראתי שוב את דבריך אלי, אלה שנגעו לחיוך ותפיסתו כמעין מסכה, והבנתי שטעיתי בפרשנות שהענקתי להם... כי בדרך שבה אני פירשתי  אותם הם נשמעו כמעט כמו ביטול שלי, של ה*אני מאמין שלי*, של המהות שלי... ותגובתי לך, על דברים אלה, נבעה כמובן מפרשנות זו שלי...

      קריאה נוספת, כאמור, חידדה בי את ההכרה שטעיתי בהבנה שלי את שאמרת ואני מתנצלת. אני מניחה שמה שכיוונת אליו הוא העובדה לפיה  - לא בכל רגע נתון חושפת הבעת הפנים שלנו את התחושה שלנו פנימה.... שמאותו חיוך קבע שלי אי אפשר להסיק שלפעמים, עמוק בפנים, יכול להיות גם כאב שאותו אני לא בהכרח מביעה באותו רגע ושאילו נתנו לעצמנו, ברכגע נתון, את הרשות לגעת בכאב הזה כדוגמה - היתה נוספת לחיוך גם דמעה.

      ומכאן הרי ששנינו מסכימים, אם כך, שהחיוך אינו בגדר תרמית... אלא דרך לביטוי עצמי, פן ממני... שאינו מעיד על חד-מימדיות רגשית אלא להיפך.

      אני מקווה, יעקב... שהפעם אני מובנת יותר לשנינו (כן, גם לעצמי) ושאנחנו שוב חברים טובים :))

       

       

       

        15/2/09 23:25:


      ידידי הטוב והמטיב

      לעתים הדברים יותר טעונים ממה שהם נראים. ככתוב: "רבות מחשבות בלב איש..."

      לילה טוב

      יעקב

        15/2/09 22:33:


      התחרפנתם?

       

      איך מפוסט כל כך חביב ותגובות כלכך חיוביות נושבת פה רוח קרה?

       

      אני רואה את המפגע בפרשנויות שונות של המושג מסיכה.

       

      המסיכות בשיר ובתגובות, כפי שאני הבנתי, אינן מסיכות של דופרצופיות, רמייה או משהו כזה, אלא המסיכות העוטפות את פנינו מכורח חיי היומיום, מסיכות שבעצם מגינות עלינו גם מפני פגעים שונים מבחוץ שביומיום וגם מפני שחיקה נפשית מבפנים, שכן חיים ללא מסיכות כאלה הם כל כך אינטנסיביים- מתים מזה מהר.

       

      אז אם יש לך מסיכת חיוך, זו באה לא במקום חריקת שיניים מרושעת אלא במקום חיבוק אוהב ומשתפך ואולי גם מלא דמעות שאישה נהדרת כמוך אינה יכולה לחוש ולשתף בכל רגע ורגע, מבלי להשחק למוות.

       

      לעניות דעתי על כך דיבר המשורר, ולדעתי כך גם הובנו הדברים על ידך, רבקה, וכל היתר התגלגלות של אי הבנות.

       

      הדברים שכתבת לחפץ חיים, כפי שאני מבין אותם, הם נ ה ד ר י ם, מעומק תבונה בוגרת וחכמה, מתוך הרבה נסיון חיים וטוב לב, אי אפשר שלא להבחין בכך. ודבריו ופרשנותו של חפץ חיים לשירו גם הם, כמו שהצהרתי בלא משא פנים קודם- הם יפהפיים וחכמים במיוחד, היתה לי הזכות להתקל בהם במקרה ולהעשיר את עצמי ולהודות לו, וכך עשיתי. דוקא השיר הקטן שלו הוא האנתיטזה לעצמו, שכן הינו במלא מוסן המילה הצצה נדירה וישירה אל תוך העצמי החמקמק הזה, שכל כך קשה לתפוס עד שנחשב לעיתים כאיננו.

       

       

       רבותי, נברך-

      ברוך שהכל נהייה כדברו

      אמן ולילה טוב

       

        15/2/09 21:15:

      ויודע מה?... בתגובה הזו שלך.... בקביעה שלך לגבי החיוך הקבוע שלי/בניסיון שלך לפרש אותו... אתה יוצר בי את הרושם שגם אתה, כמוהם אז, לא יכול לקבל *שונות* כפשוטה.... ומבלי להחיל עליה תפיסות קונבנציונליות.

      זהו... בקצרה:))

       

      רבקה היקרה.

      כידוע לך, אני מחבב אותך עד מאוד.

      ולכן, הפעם, אמנע מלהשיב, פן אפגע בך.

      יעקב

        15/2/09 17:13:

      צטט: מי האיש החפץ חיים 2009-02-15 16:40:04

      כשאני קורא את הדברים היפים (מדי) שכתבתם פה בבלוג על הכמה שורות שלי, אני מרגיש כמו איזה בר מינן, כלומר נפטר לפני קבורתו.

      אחת משבחת את השורות.

      אחד מסביר שהכותב לא התכוון....

      הלווווווווווווווווווווווווווווווווווו  !!!  אני חי, ראבקום !!!  אני פה !!!

      אני שוקל 100 קילו , לא רואים אותי ??? אה ?

      ת'שמע, מה זה לא רואים אותי? את התגובה כתבתי אליך, לא? קראתי קראתי קראתי ופתאום קראתי

      ומיד כתבתי תגובה- ברובריקה של התגובה שלך שזה אומר שאני כותב אליך.

      עכשו אני לא רואה הבדל בין הנסיבות לשיר שלך, רק מונחים אחרים שמבטאים אותו דבר

      בדיוק זה מה שהבנתי ועל זה כתבתי

      ביי

      חיוך

        15/2/09 17:12:

      צטט: מי האיש החפץ חיים 2009-02-15 16:40:04

      כשאני קורא את הדברים היפים (מדי) שכתבתם פה בבלוג על הכמה שורות שלי, אני מרגיש כמו איזה בר מינן, כלומר נפטר לפני קבורתו.

      אחת משבחת את השורות.

      אחד מסביר שהכותב לא התכוון....

      הלווווווווווווווווווווווווווווווווווו  !!!  אני חי, ראבקום !!!  אני פה !!!

      אני שוקל 100 קילו , לא רואים אותי ??? אה ?

      למה התכוונתי ? אגיד לכם בדיוק.

      בעולם המודרני, לרובנו יש מסכה. מול החברה בחוץ, ולעתים מול בן הזוג ואף הילדים. וכשהבעל חוזר הביתה בערב, ומוריד מסכה, זה לרוב כדי לגלות מסכה נוספת שחיכתה תחתיה.

      למסכה יש שני מאפיינים. היא מסתירה והיא סטטית.

      לעתים, ברגעים נדירים, כמו אבל למשל, האדם מנסה להוריד את המסכה. מנסה לפגוש את עצמו כפי שהוא. כפי שזוכר את עצמו בטרם מסכתו.

      אבל אז מגלה שכה נדבק למסכה, עד כשמוריד אותו אין לו כל פנים, כל אישיות.

      ומה שנותר, מה שהוא רואה, זה רק הדמעה, הצער על העלמותו.

      רק לזה התכוונתי. לא משהו טרנסנדנטאלי !

      ולמה כתבתי את זה לרבקה דווקא. ?.

      ראשית, כי היא או תמהה או מחייכת. וכאמור, המסכה סטטית ! אז אולי החיוך הוא המסכה ?

      שנית, כי לנבור בניירות העבר, זה גם קצת להוריד כמה מסכות שלבשנו מאז, ולחזור לתמימות, לטוהר.

      אני שומר נעל ראשונה קטנטונה של בתי ותלתל ראשון של בני.

      מידי פעם נוגע בהם. והמסכה יורדת.

      אבל אז איני לפני מראה, ואיני יודע אם יש לי עדיין פנים...

      פשוט, אה...?  

       

       

      יש! אני כל כך שמחה על התגובה הזו!

      הנה נתת לי הזדמנות לדבר על "מסכות"....

      אבל לפני - רק זכור - השיר שנכתב כאן - נכתב על-ידי כשהייתי קטנה בשנים, בגיל העשרה... מאז חלפו.... שלושה עשורים בערך...

      ובאשר למסכות - אני לא מאמינה בהן.... כל *מסכה*, כפי שאתה מכנה אותן, היא פן של האדם... משהו הקיים בו שהוא מביא לידי ביטוי בסיטואציה נתונה, עם אדם כלשהו וכו'....

      אין כאן יצירה של יש מאין.... ה*פרסונות* הן כולן גילומים של עצמינו.... מבין?

      וכשאני מחייכת, יעקב.... אני נותנת לך ולי, לשנינו.. משהו ממני.... זו אינה העמדת פנים, זו אינה החלטה על הבעה שאינה פועל יוצא של תחושה כלשהי קיימת!... וזה מוזר שאתה הוא הכותב את זה... כי דווקא החיוך הזה משקף את אותו *תום* שאתה מניח שבשבילו צריך לפשוט מסכות או לגעת בציור של ילד.

      כשדיברתי בשיר על מסכות, אני מניחה בדיעבד, התכוונתי לצביעות שבהתנהגויות *מוסריות* לכאורה, נורמטיביות... ולחוסר היכולת או הרצון לקבל שונות, שונות בהתנהגות... שונות בחשיבה... שונות באופנים של רגשות ובכלל שונות בביטוי העצמי...

      ויודע מה?... בתגובה הזו שלך.... בקביעה שלך לגבי החיוך הקבוע שלי/בניסיון שלך לפרש אותו... אתה יוצר בי את הרושם שגם אתה, כמוהם אז, לא יכול לקבל *שונות* כפשוטה.... ומבלי להחיל עליה תפיסות קונבנציונליות.

      זהו... בקצרה:))

       

       

        15/2/09 16:40:

      כשאני קורא את הדברים היפים (מדי) שכתבתם פה בבלוג על הכמה שורות שלי, אני מרגיש כמו איזה בר מינן, כלומר נפטר לפני קבורתו.

      אחת משבחת את השורות.

      אחד מסביר שהכותב לא התכוון....

      הלווווווווווווווווווווווווווווווווווו  !!!  אני חי, ראבקום !!!  אני פה !!!

      אני שוקל 100 קילו , לא רואים אותי ??? אה ?

      למה התכוונתי ? אגיד לכם בדיוק.

      בעולם המודרני, לרובנו יש מסכה. מול החברה בחוץ, ולעתים מול בן הזוג ואף הילדים. וכשהבעל חוזר הביתה בערב, ומוריד מסכה, זה לרוב כדי לגלות מסכה נוספת שחיכתה תחתיה.

      למסכה יש שני מאפיינים. היא מסתירה והיא סטטית.

      לעתים, ברגעים נדירים, כמו אבל למשל, האדם מנסה להוריד את המסכה. מנסה לפגוש את עצמו כפי שהוא. כפי שזוכר את עצמו בטרם מסכתו.

      אבל אז מגלה שכה נדבק למסכה, עד כשמוריד אותו אין לו כל פנים, כל אישיות.

      ומה שנותר, מה שהוא רואה, זה רק הדמעה, הצער על העלמותו.

      רק לזה התכוונתי. לא משהו טרנסנדנטאלי !

      ולמה כתבתי את זה לרבקה דווקא. ?.

      ראשית, כי היא או תמהה או מחייכת. וכאמור, המסכה סטטית ! אז אולי החיוך הוא המסכה ?

      שנית, כי לנבור בניירות העבר, זה גם קצת להוריד כמה מסכות שלבשנו מאז, ולחזור לתמימות, לטוהר.

      אני שומר נעל ראשונה קטנטונה של בתי ותלתל ראשון של בני.

      מידי פעם נוגע בהם. והמסכה יורדת.

      אבל אז איני לפני מראה, ואיני יודע אם יש לי עדיין פנים...

      פשוט, אה...?  

        15/2/09 15:26:

      צטט: זאראטוסטראח 2009-02-15 14:51:08

      צטט: Rivka 2009-02-15 12:14:35

      צטט: זאראטוסטראח 2009-02-14 23:49:29

      צטט: מי האיש החפץ חיים 2009-02-13 10:55:49

      היי

      נו, ומה תעשה אם צעירה בעוד 30 שנה כשתרצה לראות ולנשום את הכתב הראשון של הילד הנפלא שכהיה קטן ? היא תריח תקליט קשיח ?

      תשמרי טוב על הקרטונים האלה, אישה, דברים יקרים כאלה הולכים ונעלמים.

       

      זה שיר שלי (על הפנים), לכבודך.

      תיריכי, זה נדיר אצלי !!!

       

      הוא שמע בקולה

      עמד מול מראה

      הסיר מסכה

      ולא ראה מאומה

      פרט לדמעה

       

      יעקב

       

       

       

      שיר על הפנים, כמו שאמרת.

       

      בעיניי הוא אחד הקטעים היפים האמיתיים והאמנותיים ביותר שקראתי

      אוף

      נראה לי שאני מבין את בחירת שמך קצת אחרת עכשו

       

      "אוף

      נראה לי שאני מבין את בחירת שמך קצת אחרת עכשו "

      עכשיו אני יודעת איך מרגישים כל אלה שקוראים אותי - לא הבנתי אותך! :))


      ואני שמחה שבאת!

       

       

      היי רבקה

      ברור שאני בא לקרא- כל הזמן

       

      התגובה כמו שאת רואה היתה ל"חמשירון" שהשאיר יעקב דמתקריי- "מי האיש חפץ חיים"

      הוא כנחתום טען ששירו הקטן שהקדיש לכבודך הוא "על הפנים" ואני קראתי ונפעמתי

      לא בכל רגע יכול אדם להבחין בניצוץ גאונות שחולף דרכו ומשאיר את רישומו

      זה מה שקרה ליעקב כשכתב את השיר שלו והוא עצמו אינו יודע

      אבל אני מתערב על כל הון שבעולם שהוא מרגיש את זה בכל פעם מחדש כשהוא עצמו קורא את שורותיו אלה.

       

      ובכן

      כיוון שאין חיים מבעד לדמעה והחוצה

      אלא רק פנימה (מאחורי הדמעה)

      ובראותו אך דמעה בראי אך לא את אשר מאחוריה

      דהיינו- לא רואה את עצמו כולו עירום וערייה כפי שהוא מאחוריה

       

      מכאן שידוע לו, לחמורדכי הזה, שאין הוא חי אלא את חייו שבחוץ

      ואינו רואה אפילו שמץ מחייו שבפנים

      ואשר על כן אינו חי את חייו שבפנים

       

      ומכאן-

      מי האיש חפץ חיים...

       

      כך כולנו, רבקה

      חיים את שבחוץ. רק.

       

      ובהמשך ההסבר הקלאסי- נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מירמה

       

      ככל שחייך הפנימיים פשוטים יותר (מבחינת נפתולי הרוע והשקר)

      כך ייקל עליך לראותם ולחיותם.

      פשוט, לא?

       

       

       

       

       

      אני מחייכת, אתה יודע.

      אתה מטיף, לכאורה, לפשטות.... שאתה עצמך לא ממש מצליח להקרין אותה לאחר... זו לפחות תחושתי הראשונית... ואני לא חפה מטעויות :))...

       

      וזה יפה מה שתיארת... זה מתחבר בי ל- "אני במראה" גם אם לא לפרשנות המוקבלת של הביטוי... אני אוהבת את המחשבה הזו, שאתה מדבר עליה, שאנחנו חווים את עצמנו כמתבוננים בעצמנו מבחוץ (כבמראה)... ולא כחווים/חשים מבפנים, מתוכנו....

      מה שלוקח אותי שוב לילדה של אז, הילדה הזו (אני) שבשנות העשרה שלה כתבה על מראה פשוטה ולא תובעת ועל בבואות של קיום.

      אני חושבת שנגעת בליבה (core) של האמירה שלי מאז.

      אני ארצה שתבוא שוב.. ושוב.

        15/2/09 14:51:

      צטט: Rivka 2009-02-15 12:14:35

      צטט: זאראטוסטראח 2009-02-14 23:49:29

      צטט: מי האיש החפץ חיים 2009-02-13 10:55:49

      היי

      נו, ומה תעשה אם צעירה בעוד 30 שנה כשתרצה לראות ולנשום את הכתב הראשון של הילד הנפלא שכהיה קטן ? היא תריח תקליט קשיח ?

      תשמרי טוב על הקרטונים האלה, אישה, דברים יקרים כאלה הולכים ונעלמים.

       

      זה שיר שלי (על הפנים), לכבודך.

      תיריכי, זה נדיר אצלי !!!

       

      הוא שמע בקולה

      עמד מול מראה

      הסיר מסכה

      ולא ראה מאומה

      פרט לדמעה

       

      יעקב

       

       

       

      שיר על הפנים, כמו שאמרת.

       

      בעיניי הוא אחד הקטעים היפים האמיתיים והאמנותיים ביותר שקראתי

      אוף

      נראה לי שאני מבין את בחירת שמך קצת אחרת עכשו

       

      "אוף

      נראה לי שאני מבין את בחירת שמך קצת אחרת עכשו "

      עכשיו אני יודעת איך מרגישים כל אלה שקוראים אותי - לא הבנתי אותך! :))


      ואני שמחה שבאת!

       

       

      היי רבקה

      ברור שאני בא לקרא- כל הזמן

       

      התגובה כמו שאת רואה היתה ל"חמשירון" שהשאיר יעקב דמתקריי- "מי האיש חפץ חיים"

      הוא כנחתום טען ששירו הקטן שהקדיש לכבודך הוא "על הפנים" ואני קראתי ונפעמתי

      לא בכל רגע יכול אדם להבחין בניצוץ גאונות שחולף דרכו ומשאיר את רישומו

      זה מה שקרה ליעקב כשכתב את השיר שלו והוא עצמו אינו יודע

      אבל אני מתערב על כל הון שבעולם שהוא מרגיש את זה בכל פעם מחדש כשהוא עצמו קורא את שורותיו אלה.

       

      ובכן

      כיוון שאין חיים מבעד לדמעה והחוצה

      אלא רק פנימה (מאחורי הדמעה)

      ובראותו אך דמעה בראי אך לא את אשר מאחוריה

      דהיינו- לא רואה את עצמו כולו עירום וערייה כפי שהוא מאחוריה

       

      מכאן שידוע לו, לחמורדכי הזה, שאין הוא חי אלא את חייו שבחוץ

      ואינו רואה אפילו שמץ מחייו שבפנים

      ואשר על כן אינו חי את חייו שבפנים

       

      ומכאן-

      מי האיש חפץ חיים...

       

      כך כולנו, רבקה

      חיים את שבחוץ. רק.

       

      ובהמשך ההסבר הקלאסי- נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מירמה

       

      ככל שחייך הפנימיים פשוטים יותר (מבחינת נפתולי הרוע והשקר)

      כך ייקל עליך לראותם ולחיותם.

      פשוט, לא?

       

       

       

       

        15/2/09 12:19:

      צטט: פרדוכס 2009-02-15 08:45:33


      את רוצה להגיד לי שבאמת ובתמים אני היחיד עלי אדמות שעוד שולח ומקבל מכתבים בכתב יד?! (טוב, אני מתאמן לקראת היום שאחרי המלחמה הגרעינית).
      וכן,
      גם אצלי מקנן אותו וירוס רק שבמקרה החמור שלי כל כתבי יד קדשי מצויים על המדפים...

       

      כתבי הקדשה שלי פזורים מזה שלושה ימים (תשוקי אשם!) על המיטה שבחדר בו מצוי המחשב...

      מה שגרם לאחותי (זו שעוד אספר עליה ועל התפתחות הגרשון שלה) לחייך חיוך רב-משמעי... שזה לכשעצמו מעודד אותי לצרור אותם שוב בקופסאות! :))

      (אגב, אני מתגעגעת לכתבי יד).

        15/2/09 12:14:

      צטט: זאראטוסטראח 2009-02-14 23:49:29

      צטט: מי האיש החפץ חיים 2009-02-13 10:55:49

      היי

      נו, ומה תעשה אם צעירה בעוד 30 שנה כשתרצה לראות ולנשום את הכתב הראשון של הילד הנפלא שכהיה קטן ? היא תריח תקליט קשיח ?

      תשמרי טוב על הקרטונים האלה, אישה, דברים יקרים כאלה הולכים ונעלמים.

       

      זה שיר שלי (על הפנים), לכבודך.

      תיריכי, זה נדיר אצלי !!!

       

      הוא שמע בקולה

      עמד מול מראה

      הסיר מסכה

      ולא ראה מאומה

      פרט לדמעה

       

      יעקב

       

       

       

      שיר על הפנים, כמו שאמרת.

       

      בעיניי הוא אחד הקטעים היפים האמיתיים והאמנותיים ביותר שקראתי

      אוף

      נראה לי שאני מבין את בחירת שמך קצת אחרת עכשו

       

      "אוף

      נראה לי שאני מבין את בחירת שמך קצת אחרת עכשו "

      עכשיו אני יודעת איך מרגישים כל אלה שקוראים אותי - לא הבנתי אותך! :))


      ואני שמחה שבאת!
        15/2/09 08:45:

      את רוצה להגיד לי שבאמת ובתמים אני היחיד עלי אדמות שעוד שולח ומקבל מכתבים בכתב יד?! (טוב, אני מתאמן לקראת היום שאחרי המלחמה הגרעינית).
      וכן,
      גם אצלי מקנן אותו וירוס רק שבמקרה החמור שלי כל כתבי יד קדשי מצויים על המדפים...
        14/2/09 23:49:

      צטט: מי האיש החפץ חיים 2009-02-13 10:55:49

      היי

      נו, ומה תעשה אם צעירה בעוד 30 שנה כשתרצה לראות ולנשום את הכתב הראשון של הילד הנפלא שכהיה קטן ? היא תריח תקליט קשיח ?

      תשמרי טוב על הקרטונים האלה, אישה, דברים יקרים כאלה הולכים ונעלמים.

       

      זה שיר שלי (על הפנים), לכבודך.

      תיריכי, זה נדיר אצלי !!!

       

      הוא שמע בקולה

      עמד מול מראה

      הסיר מסכה

      ולא ראה מאומה

      פרט לדמעה

       

      יעקב

       

       

       

      שיר על הפנים, כמו שאמרת.

       

      בעיניי הוא אחד הקטעים היפים האמיתיים והאמנותיים ביותר שקראתי

      אוף

      נראה לי שאני מבין את בחירת שמך קצת אחרת עכשו

        14/2/09 12:04:

      צטט: limov 2009-02-14 11:43:26

      :))  מעולה! זה גם יכול להיות PDD :

       

      Pathetic Paper Disorder

       

      או PTOCPD:

       

      Post Traumatic Obsessive Compulsive Paper Disorder

       

       

      נהדר!

      אני צוחקת בקול!

      זו יכולה להיות גם כל הפרעה שתתחיל ב- PT ....

      (PiTy... me! נשיקה )

      וכיף לי שבאת.

       

       

       

        14/2/09 11:43:

      :))  מעולה! זה גם יכול להיות PDD :

       

      Pathetic Paper Disorder

       

      או PTOCPD:

       

      Post Traumatic Obsessive Compulsive Paper Disorder

       

       

        14/2/09 03:07:

      צטט: פרקש333 2009-02-14 00:23:13


      כשמתפטרים מהישן - יש מקום  לחדש !

      {פאנג שאווי}.

       

      החדש, יקירתי, לא תמיד מהווה תחליף למה שאצור ונצור דווקא בישן.


      כשמתפטרים מהישן - יש מקום  לחדש !

      {פאנג שאווי}.

        13/2/09 19:14:

      צטט: סדריק 2009-02-13 18:17:06


      *

      עד כמה אופייני לבת עשרה השיר הזה...משהו.

      אהבתי את הפוסט וכיכבתי.

       

      בהחלט! ותודה :))

        13/2/09 18:17:


      *

      עד כמה אופייני לבת עשרה השיר הזה...משהו.

      אהבתי את הפוסט וכיכבתי.

        13/2/09 16:06:

      צטט: aviev2 2009-02-13 15:44:31


      רבקה'לה

       

      מילים כדורבנות

       

      רואים שהכישרון שלך הוא כישרון מולד:*

      אבי,

      מזמן למדתי שלא להתווכח עם אנשים... חדי הבחנה :))

      ותודה!

      וכן, כיף לי שאתה שוב כאן.

       

        13/2/09 15:44:


      רבקה'לה

       

      מילים כדורבנות

       

      רואים שהכישרון שלך הוא כישרון מולד:*

        13/2/09 15:17:

      צטט: יזמת 2009-02-13 15:09:05

       

      נדרש נדרש בהחלט...

      ולתשוקי תודה

       

      :)) יזמת.. קיוויתי שמישהו יבקש עוד!

       

      אז הנה:

       

      כששוקי מציע את שרותו... יש לפקפק בכשרותו....

      (של סוג השירות, כמובן!:))

        13/2/09 15:09:

       

      נדרש נדרש בהחלט...

      ולתשוקי תודה

        13/2/09 14:52:

      צטט: ,תשוקי 2009-02-13 14:45:37

      צטט: יזמת 2009-02-13 14:31:07


      אויי

      כלכך מזדהה עם ההפרעה הזאת

      מישהוא מכיר תרופה למצב??

       

      אאוץ' מירה.

      ממקומך את מחפשת את התרופה.

      אולי קואצ' עתיר נסיון חיים אמנם קשיש אך אם ראיה מקורית ?

      ירקח לך מרקחת מתאימה?

      ימים יפים לך

      לשרותך

      שוקי

       ועל זה אמרו טובי כותבי הסלוגנים:

      כששוקי רוקח מרקחת.. את לא יוצאת קרחת! נשיקה

      (אפשר עוד, אגב, אם יידרש:))

       

        13/2/09 14:45:

      צטט: יזמת 2009-02-13 14:31:07


      אויי

      כלכך מזדהה עם ההפרעה הזאת

      מישהוא מכיר תרופה למצב??

       

      אאוץ' מירה.

      ממקומך את מחפשת את התרופה.

      אולי קואצ' עתיר נסיון חיים אמנם קשיש אך אם ראיה מקורית ?

      ירקח לך מרקחת מתאימה?

      ימים יפים לך

      לשרותך

      שוקי

        13/2/09 14:42:

      צטט: יזמת 2009-02-13 14:31:07


      אויי

      כלכך מזדהה עם ההפרעה הזאת

      מישהוא מכיר תרופה למצב??

       

      :)) יזמת,

      טרם הומצאה תרופה לתשוקה לניירת... והיא הולכת ומתפשטת, אגב.... בכל מגירה, מדף... או תחתית מיטה... !  חיוך

       

       

        13/2/09 14:31:


      אויי

      כלכך מזדהה עם ההפרעה הזאת

      מישהוא מכיר תרופה למצב??

        13/2/09 13:54:

      צטט: רותישקה 2009-02-13 13:52:03


      אני בדיוק ההפך,

      מחפשת רק לזרוק

      ובטח ניירת,

      אז שיהיה לכולנו שבת שלום.

      :)) רותינק'ה....

      ומה את כן משמרת? ואם כן - איך?

        13/2/09 13:52:


      אני בדיוק ההפך,

      מחפשת רק לזרוק

      ובטח ניירת,

      אז שיהיה לכולנו שבת שלום.

        13/2/09 12:48:

      צטט: זהר צפוני 2009-02-13 12:19:01


      איזה יופי לגלות אנשים דומים לך.

      אומרים שזה מאפיין "סרטנים".

      והכי כייף זה לשבת היום לקראת שבת

      ויחד עם הבת/הבן כשנכדתך על ברכייך

      על האות הראשונה, הציור הראשון.

      להריח את הניירות לפני המון שנים.

      לדברים האלה תמיד יש מקום.

      נהדר,רבקה.

      בטח שכוכב.

      זהר,

      את חושבת שרק סבתות נורא גדולות בשנים מצליחות להבין.. נכון יותר ממש להרגיש את החוויה הזו?

      את הסברת אותי עכשיו אפילו טוב ממני!

      ואני חושבת שאת גם תביני אם אספר לך ש.... שכבר הכנתי את הקרטון הצבעוני... לנכד! :))

        13/2/09 12:41:

      צטט: קואצ'רית 2009-02-13 12:12:35

      רבקה, 

      פשוט מקסים.

      לא יאומן שילדה בגיל עשרה כתבה כאלה מילים... איזו תבונה...

      גם לי תמיד כיף להציץ בניירות מהעבר... :)

      תודה וכוכב גדול ממני!

      שירה. 

       

      תודה, ילדה יפה...

      כן, אז... כשהייתי קטנה בשנים.. הייתי נורא גדולה בתובנות שכלתניות....

      היום.. כשאני נורא גדולה בשנים.... אני נורא קטנה בהן ובמילים... :))

        13/2/09 12:39:

      צטט: עדי שטרנברג 2009-02-13 12:00:13

      הי רבקה, יפה כתבת.

      לניירות ומכתבים יש זכרונות ואנרגיות של אנשים חיים ונושמים.

      כשמחביאים שנים מכתב של חבר ואוהב במגירה מתוך תקווה שזה מאחורי..ואשכח את הזכרון או הכאב..זה לא ממש עובד. הכול נשאר. האנירגיה נשארת. מה עושים ? מנקים, זורקים םמרות הקושי כל שולנו , אגב, לזרוק חפצים וניירות ישנים. לעבר יש משמעות להווה ולעתיד הרבה יותר.

      צריך לנקותף ולטהר, ולהכניס מכתבים , חפצים ורהיטים חדשים. יש תורות שלמות שעוסקות בזה אגב.

      שבת שלום,

      עדי

      עדי,

      אני מבינה את הלוגיקה שבדבריך... אבל קשה לי לקבל את זה ובעיקר רגשית.

      אני חושבת שנכון להבחין בין שימור עבר,  ובכלל זה נוף ומסורת, מורשת וזכרון, לבין תקיעות בעבר... 

      הנצחת העבר, אם תרצה, ע"י שימורו מבטאת זיקה אליו, לא חיים בו...

      יש בה התרפקות... בעיקר על תחושות שידענו...

      ותחושות הן תמיד מותרות.. יהיה מקורן וטיבן אשר יהיה...

      ואין דומה, כדוגמה, לתחושה המופלאה הזו של מישוש הנייר הראשון עליו שירבט הזאטוט... או חיכוך בלחי של בד תיק האוכל שרקמה אימא... זה, שכך נדמה, עדיין נושא את הריח מאז, של אז.

      מבין?

      (וכיף לי שאתה כאן. תודה:))

        13/2/09 12:24:

      צטט: מי האיש החפץ חיים 2009-02-13 12:07:27

      כן.

      אך רק ל 7 דקות. :-)

      שבת שלום

      יעקב

      אז.. בכל פעם שמישהו יקרא את התגובה הזו ובעיקר קודמתה .... שידע:

      אלה הן  "7 הדקות" בהן מותר לי לאהוב אותך... :))

        13/2/09 12:19:


      איזה יופי לגלות אנשים דומים לך.

      אומרים שזה מאפיין "סרטנים".

      והכי כייף זה לשבת היום לקראת שבת

      ויחד עם הבת/הבן כשנכדתך על ברכייך

      על האות הראשונה, הציור הראשון.

      להריח את הניירות לפני המון שנים.

      לדברים האלה תמיד יש מקום.

      נהדר,רבקה.

      בטח שכוכב.

        13/2/09 12:12:

      רבקה, 

      פשוט מקסים.

      לא יאומן שילדה בגיל עשרה כתבה כאלה מילים... איזו תבונה...

      גם לי תמיד כיף להציץ בניירות מהעבר... :)

      תודה וכוכב גדול ממני!

      שירה. 

        13/2/09 12:07:

      כן.

      אך רק ל 7 דקות. :-)

      שבת שלום

      יעקב

        13/2/09 12:00:

      הי רבקה, יפה כתבת.

      לניירות ומכתבים יש זכרונות ואנרגיות של אנשים חיים ונושמים.

      כשמחביאים שנים מכתב של חבר ואוהב במגירה מתוך תקווה שזה מאחורי..ואשכח את הזכרון או הכאב..זה לא ממש עובד. הכול נשאר. האנירגיה נשארת. מה עושים ? מנקים, זורקים םמרות הקושי כל שולנו , אגב, לזרוק חפצים וניירות ישנים. לעבר יש משמעות להווה ולעתיד הרבה יותר.

      צריך לנקותף ולטהר, ולהכניס מכתבים , חפצים ורהיטים חדשים. יש תורות שלמות שעוסקות בזה אגב.

      שבת שלום,

      עדי

        13/2/09 11:47:

      צטט: מי האיש החפץ חיים 2009-02-13 10:55:49

      היי

      נו, ומה תעשה אם צעירה בעוד 30 שנה כשתרצה לראות ולנשום את הכתב הראשון של הילד הנפלא שכהיה קטן ? היא תריח תקליט קשיח ?

      תשמרי טוב על הקרטונים האלה, אישה, דברים יקרים כאלה הולכים ונעלמים.

       

      זה שיר שלי (על הפנים), לכבודך.

      תיריכי, זה נדיר אצלי !!!

       

      הוא שמע בקולה

      עמד מול מראה

      הסיר מסכה

      ולא ראה מאומה

      פרט לדמעה

       

      יעקב

       

       

       

      ואין לך מושג באיזו רכות הצפת אותי עכשיו....
        13/2/09 11:31:

      צטט: the_one1211 2009-02-13 11:21:53


        "שבת שלום"  

       

      שבת שלום וחג אהבה מפנק! :))

        13/2/09 11:30:

      צטט: yuli1058 2009-02-13 11:25:15


      היי ריבקה יקרה

      את מזכירה לי אותי...

      שבת שלום מציריך המושלגת

      וחג אהבה שמח

       

      "נגן נגן אקורדיון שירים ואהבות

      אולי תוכל עוד גם היום לפתוח לבבות"

      זה כל כך יפה ומתאים לך ולחג האהבה.... מכיר את השיר?

       

       

        13/2/09 11:25:


      היי ריבקה יקרה

      את מזכירה לי אותי...

      שבת שלום מציריך המושלגת

      וחג אהבה שמח

        13/2/09 11:21:

        "שבת שלום"  

        13/2/09 11:10:

      צטט: מי האיש החפץ חיים 2009-02-13 10:55:49

      היי

      נו, ומה תעשה אם צעירה בעוד 30 שנה כשתרצה לראות ולנשום את הכתב הראשון של הילד הנפלא שכהיה קטן ? היא תריח תקליט קשיח ?

      תשמרי טוב על הקרטונים האלה, אישה, דברים יקרים כאלה הולכים ונעלמים.

       

      זה שיר שלי (על הפנים), לכבודך.

      תיריכי, זה נדיר אצלי !!!

       

      הוא שמע בקולה

      עמד מול מראה

      הסיר מסכה

      ולא ראה מאומה

      פרט לדמעה

       

      יעקב

       

       

      איש יפה,

      אז הנה, בתגובה, שורות אליך:

      האחרים התחילו והסתיימו במשאלה...

      ואתה....

      אל תשחזר בי אותם...

      אחד לאחד.

      (כן, זה גם משהו שכתבתי אי אז... כשעוד כתבתי את עצמי במלל יומרני ומתמרח.... ועדיין - המשאלה עצמה תקפה!)

        13/2/09 11:03:

      צטט: Rivka 2009-02-13 10:52:21

      צטט: ,תשוקי 2009-02-13 10:46:17

      אני רוצה לאהוב אותך... במילותיך שלך...

      להתחכך בפלומה הזו... שבה נלקחתי...

       ולנשום בה....

      אותך...

      ואותי.

      לנשום או לנשוך....

      לנשוך נשך...

      ולהשיל... נשל?

      (שוקי, אתה מעורר בי עכשיו את החשיבה המסתעפת.. וחמור מזה - פריצות הלשון. ראה הוזהרת! :))

       

       אז הנה... ורק כי חייכת -

      יודע את מה חייכתי אני ברצף הזה: 

       

      "אני רוצה לאהוב אותך... במילותיך שלך...

      להתחכך בפלומה הזו... שבה נלקחתי...

       ולנשום בה....

      אותך...

      ואותי.

      לנשום או לנשוך.... "

       

      חייכתי את הצירוף הלשוני:   nibble the nipple

      (וזהו, אני ילדה ממש פויה עכשיו, סליחה!:))

       

       

        13/2/09 10:55:

      היי

      נו, ומה תעשה אם צעירה בעוד 30 שנה כשתרצה לראות ולנשום את הכתב הראשון של הילד הנפלא שכהיה קטן ? היא תריח תקליט קשיח ?

      תשמרי טוב על הקרטונים האלה, אישה, דברים יקרים כאלה הולכים ונעלמים.

       

      זה שיר שלי (על הפנים), לכבודך.

      תיריכי, זה נדיר אצלי !!!

       

      הוא שמע בקולה

      עמד מול מראה

      הסיר מסכה

      ולא ראה מאומה

      פרט לדמעה

       

      יעקב

       

        13/2/09 10:55:


       ראה הוזהרת! :))

       

      שמייח שהזהרת אותי.

      טוב לי בתוך הזוהר.

       

      (---::

        13/2/09 10:52:

      צטט: ,תשוקי 2009-02-13 10:46:17

      אני רוצה לאהוב אותך... במילותיך שלך...

      להתחכך בפלומה הזו... שבה נלקחתי...

       ולנשום בה....

      אותך...

      ואותי.

      לנשום או לנשוך....

      לנשוך נשך...

      ולהשיל... נשל?

      (שוקי, אתה מעורר בי עכשיו את החשיבה המסתעפת.. וחמור מזה - פריצות הלשון. ראה הוזהרת! :))

       

        13/2/09 10:47:

      צטט: ז'אן פול בן שטרית 2009-02-13 10:45:44

      שבת שלום רבקה'לה היקרה

      :)

       

       

       

      אתה!

       

      שבת שלום, ז'אן ז'ק פול גוטייה סארטר בן שטרית... ותודה :))

        13/2/09 10:46:

      אני רוצה לאהוב אותך... במילותיך שלך...

      להתחכך בפלומה הזו... שבה נלקחתי...

       ולנשום בה....

      אותך...

      ואותי.

      לנשום או לנשוך....

      שבת שלום רבקה'לה היקרה

      :)

       

        13/2/09 10:40:

      צטט: צביקה עמית 2009-02-13 10:38:22

       אני מקנא בך

      גם אני אוסף ניירות, אבל בדרך כלל את אלה שאחרי שנים מתברר שאין בהם ום צורך ועניין.

      החוכמה היא לדעת להבחין ביניהם ואז יש לך ביד אוצר של זכרונות

       

      כן, משהו להתרפק עליו.. ולהתפרק בו.

      מי כמוך... להבין :)

        13/2/09 10:38:

      צטט: ,תשוקי 2009-02-13 10:32:02


      הסירו את כל המסכות

      ותמצאו אותי אי-שם בדרך

      לא קוראת אחרי

      לא ממתינה

      לא רוצה לגעת בכם

      ואתם חטטניים!

      וכך נולדה המתמרדת האולטימטיבית !!!

      ואני לא מודה באשמה!

      בסך הכל לקחתי אותך בלחשי

      אל הפלומה בה מתחמם ליבך.

      שוקי

       

       

      אני רוצה לאהוב אותך... במילותיך שלך...

      להתחכך בפלומה הזו... שבה נלקחתי...

       ולנשום בה....

      אותך...

      ואותי.

        13/2/09 10:38:

       אני מקנא בך

      גם אני אוסף ניירות, אבל בדרך כלל את אלה שאחרי שנים מתברר שאין בהם ום צורך ועניין.

      החוכמה היא לדעת להבחין ביניהם ואז יש לך ביד אוצר של זכרונות

        13/2/09 10:32:

      הסירו את כל המסכות

      ותמצאו אותי אי-שם בדרך

      לא קוראת אחרי

      לא ממתינה

      לא רוצה לגעת בכם

      ואתם חטטניים!

      וכך נולדה המתמרדת האולטימטיבית !!!

      ואני לא מודה באשמה!

      בסך הכל לקחתי אותך בלחשי

      אל הפלומה בה מתחמם ליבך.

      שוקי

      רשימות של שירים, סיפורים קצרים והגיגים שכתבתי (כולל קישורים) מצויות בדף הראשי שלי.

      פרופיל

      Rivka
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות