כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מדעי ההתנהגות

    מבט על ההתנהגות האנושית: למה? האם? האמנם? מה רצוי? מה כדאי? הכצעקתה? יותר שאלות. קצת פחות תשובות. אבל השאלות הן מה שחשוב. כמו שהבנת הבעיה היא 90% מהפתרון, כך השאלה היא 90% מהתשובה. טוב, בערך.
    הכותב הוא ממקימי העמותה לקידום הנחמדות בעולם:
    www.nice.org.il

    ארכיון

    פוסט של נוכלת ותנועת שמחה

    6 תגובות   יום שישי , 13/2/09, 12:00

    צטט: נוכלת ושמה סו 2009-02-13 11:41:22

    ללא כותרת, ללא מסגרת

    לפעמים, כשאני הולכת ברחוב, אני נתקלת באנשים עם פנים זועפות, מוטרדות, מהורהרות.

    לפעמים, המבטים האלה מוכרים לי, ואני מבזיקה אליהם חיוך.

    לא חיוך של ממש, שמעקל את השפתיים כלפי מעלה, אלא רק הבזק ידידותי עם העיניים, וממשיכה ללכת.

    אני יודעת, זה מאד לא מקובל לחייך לזרים.

    -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

    תמיד אני תוהה על אזורי in between האלה, שבהם דברים שאסורים, הופכים פתאום מותרים.

    אסור ללכת ברחוב ולדבר עם זרים. לא אסור בחוק, אלא אסור בנורמה חברתית.

    יחשבו שאתה מוזר, יסתכלו עליך אחרת.

    אבל אם אתה מטייל עם הכלב שלך, ופוגש אדם נוסף עם כלב, זה בהחלט מותר. כאילו הפעולה האחת והיחידה הזו של לטייל עם הכלב יש בה מספיק כדי "לעבור על החוק" ולגרום לכך שזה "יהיה בסדר" לדבר איתו.

    ייתכן שהתחביב של האדם שזה עתה פגשת הוא בישול אקזוטי, ואתה לא בדיוק בעניין, אבל בכל זאת, תוכלו לדבר זה אל זה בחביבות של מי שזה עתה פגש את ידידו הטוב.

    אסור להסתכל, שלא להגיד, ממש לדבר, עם אנשים אחרים שיושבים מולך באוטובוס

    אבל ברכבת משום מה, מותר.

    אסור לתת לזר לפשפש לך באיברים האינטימיים

    אלא אם כן קבעת תור לפני כן.

    וכן הלאה.

    ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

    את האישיות הפלרטטנית הטבעית שלי, למדתי (לצערי) לרסן.

    אפילו לדייטים אני יוצאת הרבה פעמים עם שיער אסוף, כדי להמנע מהנטייה הטבעית אצלי לשחק בשיערי, בזמן שאני משוחחת.

    בעבודה בכלל צריך ללמוד להיות צפודה כלפי הגברים, ולא ללבוש מחשופים, אחרת תתפסי אותם בוהים לך בציצי ושניכם תובכו עד מאד מכל העניין.

    אבל יש מקומות שאת חושבת שאת יכולה להיות קצת יותר חופשיה, ובהם את לא מצפה שיתחילו איתך.

    כמו אצל הספר.

    או בתחנת משטרה, בזמן הגשת תלונה על הטרדה מינית.

    בשניהם טעיתי בגדול (והאחרון הוא כבר נושא לפוסט בפני עצמו).

    תודה לאל, שאצל הגניקולוג אני לחוצה כמו טמפון, אחרת זה היה נגמר רע מאד.

    ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

    ---(ההמשך בבלוג שלה)

     

     

    דבריה לעיל של הנוכלת הזכירו לי מיד (איך לא) את תנועת שמח"ה, שקמה לא ממש מכבר.

    תנועת שמח"ה מעודדת בין השאר התייחסות ואף חיוכים לאנשים זרים ברחוב.

    הרעיון המרכזי העומד מאחורי הדברים הוא שכל אחד שאתם פוגשים ברחוב הוא חבר פוטנציאלי.

    אם חושבים על זה, זה כל כך פשוט וברור - כל החברים שלנו בהתחלה לא היו חברים שלנו. בשלב מסוים החיים הפגישו בינינו, וחייבים לציין שדי באקראי. כלומר, כל אדם שאנו רואים יש לו פוטנציאל להיות חבר או מכר או ידיד או אדם שיעזור לנו כשנצטרך או כל קשר חיובי אחר.

    המסרים שמטפטפים לנו השכם והערב הם מסרים של הפרדה בין אנשים, של הפחדה מן השונה, של התבדלות.

    שיהיה בהצלחה לתנועה הנפלאה.

    וזה האתר שלה

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/2/09 22:59:

      צטט: danniell 2009-02-13 14:56:21


      כן, המסרים שאנחנו מקבלים מתחילת דרכנו הם של הפרדה והתבדלות. ולרוב מעבירים אותם הלאה לדור הבא.

      לראות את הזולת שלא דרך המסרים האלה, זה דבר אדיר.

       

       

       

      זה בדיוק.

      תודה דניאל!

       

        13/2/09 15:16:

      צטט: אנאי 2009-02-13 14:38:16


      תומר

      מה עם תנועת הנחמדות?

      :-)

      שבתשלום

       

      חיה ובועטת :-)

       

      אנחנו מפיצים כרטיסים

      עורכים דיונים בנושא עם קבוצות שונות.

      מקווה בקרוב להעלות כאן פורום.

      הרעיון של תנועת שמח"ה הוא כמובן מאוד קרוב אלינו.

      ונפלא בעיני שקמה תנועה כזו!

       

      תודה ושבתשלום גם!

       

        13/2/09 14:56:


      כן, המסרים שאנחנו מקבלים מתחילת דרכנו הם של הפרדה והתבדלות. ולרוב מעבירים אותם הלאה לדור הבא.

      לראות את הזולת שלא דרך המסרים האלה, זה דבר אדיר.

        13/2/09 14:38:

      צטט: סנה בוער 2009-02-13 14:16:18


      גם אני חשבתי על הנושא הזה בעבר.

      פעם ראשונה שלי בבאנקוק תאילנד, 1991.

      אחרי כמה ימים אני מרגיש שהלחיים שלי כואבות ואני פתאום קולט שכבר כמה ימים אני הולך

      עם חיוך ברחוב. כל תאילנדי שאני מסתכל עליו יותר משניה אחת מחייך אלי.

      ואז התחלתי לדמיין אותי הולך באבן גבירול ומחייך באותה מידה לאנשים ברחוב.

      מיד נימחק לי החיוך מהפנים, הרי היו מאשפזים אותי מיד.

       

      פעם אחרונה שלי בבאנקוק תאילנד, 2006.

      אף אחד לא מחייך יותר.

      גם הם התעייפו כבר.

       

      חיוך

        13/2/09 14:38:


      תומר

      מה עם תנועת הנחמדות?

      :-)

      שבתשלום

        13/2/09 14:16:


      גם אני חשבתי על הנושא הזה בעבר.

      פעם ראשונה שלי בבאנקוק תאילנד, 1991.

      אחרי כמה ימים אני מרגיש שהלחיים שלי כואבות ואני פתאום קולט שכבר כמה ימים אני הולך

      עם חיוך ברחוב. כל תאילנדי שאני מסתכל עליו יותר משניה אחת מחייך אלי.

      ואז התחלתי לדמיין אותי הולך באבן גבירול ומחייך באותה מידה לאנשים ברחוב.

      מיד נימחק לי החיוך מהפנים, הרי היו מאשפזים אותי מיד.

       

      פעם אחרונה שלי בבאנקוק תאילנד, 2006.

      אף אחד לא מחייך יותר.

      גם הם התעייפו כבר.

      פרופיל

      תומר קרמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ספרים ויצירות אחרות