יניקת העשן בכל בוקר לא הניבה ידידות מופלאה יותר,המעשן מתחבר באהבה  לאיסור ולהבנת הנזק שהוא יוצר בעצמו ,ושניהם מיתמרים למעלה מתעשנים ביחד וחוגגים את הזריחה המופלאה
גם טקס נשיפות הבוקר בבית העץ אופיין כרגע של אהבה,של התחברות נשית לתוך עשן ושיחה של חלקים פנימים שעוד לא השילו קרומי שינה,שמספקים הגנה מהתפאורות שהם מוצאים כמתאימים להם ,אחר כך

מה התפקיד שלנו במערך קיום מסוים מתערבב על ידי מה שאנחנו רוצים שיהיה ומה שאחרים בתוך מעגל החיים הקרוב מצפה והמעגלים היותר רחוקים ,גם להם יש השפעה,ואז מתוך הבנה או ספונטניות רגשית,אנו בונים תפקיד,ונכנסים או יוצאים או כועסים עליו.מציקים לבמאי שיתן לנו תפקיד יותר טוב ,מתחננים,מביאים קשרי משפחה או תארים של אוניברסיטה,מחקים את מה שנראה נכון,מתקרבים למה שנראה אפשר ומתרחקים כדי לראות את ההצגה שלנו ממרחק.

כמה ימחאו לעצמם כפיים ,מי ישנה את הסט, נדיר שמישהו יחזה בעצמו ולא יזיז נתונים

,אבל איך עושים את זה