לפעמים הן מתעקשות לעשן בחצר האחורית,

 סבך הצמחים ופרחי העונה מתערבבים שם הרבה יותר טוב,מסתירים את התחרות שהן מקיימות עם הנהגים שנוסעים לפריז,שבטח בלעו כל הבוקר את הטיפות של שמן הארומטי ,וכדורי הויטמינים שהותאמו להם במדויק על ידי נטורופטית מוסמכת וידועה,וכשהם נוסעים למשרד המצוחצח שלהם,מדיפים ניחוחות מגוהצים של חולצות תכלת משובחות,שלא יצאו ולו לשניה מחגורת עור  גוצ'ית, ,מנסים מבט של מנצח,שנכתב עליו בספרי ה"אייך להצליח בעסקים" ולא יודעים שלפני דקה הצטיינו וניצחו שלוש נשים בתחרות על העלאת העשן.

ואז הכלום מתחיל להכנס ,בהתחלה בעוצמה נמוכה של אורח שבודק מצב צבירה של החומר איתו עליו להתאחד ומשלח מולקולות לעבר חלל האפשרויות ,וככל שהמרחב מאפשר הוא ממשיך ונכנס ומשתנה ומתרחב ,והאפשרויות גודלות והוא איתן והמגע שלו מתאכזר וממשש את הגוף ,מבפנים מוצץ קצת מהעשן שהיגיע אליו ומתערבב עם עגבניות חתוכות לרוחב במקום לאורך ומתישב.מניח מזוודות  שעוד יש לו לפרק ,בוהה בקלות הבלתי מתקבלת שאיפשרה לו חניה בטוחה במקום כל כך סואן,

לפעמים כשאנחנו מנצחים משהו ,זוקפים את ההצלחה לעצמינו,ולא מניחים שזה שהפסיד ,בעצם,הוא זה שנתן לנו להרויח,וככה גם הכלום,בטוח בעצמו,זוקף עצמו מההצלחה  שהיא לא רק שלו נכנס  לבקתה ומחכה להלחם בכל מה שיערער את מיקומו הבטוח כאורח שמנסה

 למצוא את מקומו ולחפש תחושות נוחות יותר-"תרגיש בבית" והוא לא מתאמץ מיידי להסכים.