מזמן לא הרגשתי את חוק מרפי פועל במלוא עוזו. ולנטיינ'ס חל מחר, דווקא בשבת, מה שמשאיר לי את יום שישי הקצר המפוצץ במטלות הרגילות של קניות, ניקיון, בישול, וכעת גם למצוא מתנה ליום האהבה לבעלי. אין לי ספק שכרגיל כמו ב-25 השנים הקודמות, הוא יפגין הפתעה כשיקבל את האריזה המהודרת עם האפטר שייב או הגרביים החדשים האפורים או השחורים. "איזה חג היום?", הוא ישאל בתמימות. הוא כזה אסטרונאוט! אין לי מושג איך הוא זוכר עדיין שאני אשתו...
שעה 3 מתקרבת, החנויות נסגרות בזו אחר זו, אבל מתנה מקורית –אין! בשום אופן לא אקנה לו את המארז הנלעג של טראפלס שוקולד בצורת לב . רק זה חסר לו ולכולסטרול שלו...על תחתונים אין מה לדבר, כי הוא שומר על תחתוני הכותנה הלבנים, המגוחכים שלו תקופת הבר מצווה ,ומעולם לא הצלחתי לשכנע אותו ללבוש משהו נועז יותר.
אז מה כבר אפשר לקנות ליום האהבה לגבר קשיש עם כרס, קרחת, משקפיים שקוראים לו אברם, והוא בעלי? אולי ספר? אני חופרת בערמות הספרים ב"סטמצקי", אבל כל המבצעים הם על אנציקלופדיות תימהוניות על סוגי צמחים או קבצי שירים של משוררים צעירים, שכל מילה שנייה שם היא "באסה", "סבבה" או "אחלה"...אני מחפשת איזה ספר עלילתי סוחף, שיהיה בו זמנית גם רומנטי ומרגש, אבל הספר היחיד שמתקרב לדרישות שלי הוא ספר הבישול החדש של נירה רוסו, ואת זה הייתי קונה לעצמי.
ואז, בקרן הרחוב, קלטה עיני בחלון הראווה פרחים. זהו! המתנה האולטימטיבית! אני פותחת בריצה לעבר החנות הקטנה והמטריפה הגדושה פרחים בכל הצבעים וקורצת לי מרחוק. קצרת נשימה אני דוחפת את הדלת לקול צלילי פעמונים, אך לאכזבתי – כל הפרחים שראיתי אינם אמיתיים! מדובר באהילים למנורות ,עשויים מפרחי משי ובד, ובוהקים בשלל קריסטלים ואבני סברובסקי. נו, באמת, אהיל ליום האהבה! יש דבר מטורף מזה לקנות לאברם?
אני פונה לצאת מגמגמת התנצלות חרישית, כשבעלת החנות מתעקשת לחייך אלי ולומר לי – "שיהיה לך יום אהבה נפלא!". "נפלא כמו הצרות שלי!", אני מפטירה ברוגז, ומספרת לה את תלאותיי, מאשימה את חוק מרפי שתמיד דואג לכך שאגיע לדקה האחרונה בכל חג עם המתנה הכי אידיוטית האפשרית. וכמובן, ולנטיינ'ס של השנה עומד בכבוד בכל הקריטריונים. "אבל למה שלא תקני מנורה מיוחדת לחדר השינה? זה מאוד רומנטי ליום האהבה",אומרת נועה, בעלת החנות, שמסתבר שהיא גם היוצרת של כל אהילי הפרחים שמסביבי.
רק בשביל הבידור אני שואלת מה מחירו של אהיל מהמם אחד, כולו ורדים אדומים, מעל מנורת ברונזה קטנה, המאירה באור אדום שמעורר בי רגשות עזים. "האהיל עולה 300 שקל, והמעמד מברונזה – 400. ".נפלא, ממש נהדר, 700 שקל, מחיר ממש פעוט בשביל זוג מורים, אני חושבת במרירות, אבל עיניי מסרבות להתנתק מהוורדים שנראים כל כך אמיתיים, כל כך קורצים, כל כך........רומנטיים.
ושאלה טורדנית פולחת את מוחי :"מתי לאחרונה קנית לאברם או לעצמך מתנה רומנטית שהיא לא חסכונית, לא מעשית, ולא במבצע?". ההכרה - שמעולם בכל 25 שנות נישואינו לא הרשיתי לעצמי לקנות משהו יקר, יקר באמת, שמסמל את כל רגשותיי לאברם ולכל הטוב שבחיינו יחד- הולמת בי כרעם.
"אקח את אהיל הוורדים האדומים!", אני מתפרצת בדחף בלתי ניתן לשליטה. עיניה של נועה מאירות בשמחה, והיא אורזת לי בשפע סלסולים וסרטים את האהיל. "גם את מנורת הברונזה?", היא שואלת, ואני, מודעת לטירוף הרגעי שלי, נזכרת שיש לנו בחדר השינה מנורת לילה כל שהיא, לבנה, פשוטה, יעילה, ללא אהיל. ואני מדמיינת איך אני שמה את אהיל הוורדים על המנורה, ואיך החדר הופך מיד לזוהר באור אדום, רומנטי, ואיך עיניו של אברם מתעגלות בתדהמה על המתנה היקרה שקניתי בניגוד להרגלי....
השעה כבר 4 כשאני נכנסת הביתה, ואברם מקבל אותי בחיבוק. חיבוק? אברם? מה, הוא השתגע? כנראה שכן, כי הוא מצמיד אותי אליו, נושק לי בלהט ואומר לי : "יום אהבה שמח, אשתי!". פעורת פה אני חשה את זרועותיו החזקות דוחפות אותי לכיוון חדר השינה. בשעה 4 אחרי הצהריים? אני חולמת, או מה? ושם, כולו זוהר מגאווה ואהבה, הוא מראה לי את המתנה שהוא קנה לי...לנו, בעצם...מנורת ברונזה מהממת , בוהקת באור יקרות. ואברם מתנצל שהוא לא יכול לקנות גם את האהיל העשוי ורדי משי אדומים, כי זה פשוט היה נורא יקר, אבל הוא בהחלט מתכוון לקנות אותו בחודש הבא, כי אין לו ספק שזה בדיוק הטעם שלי...
ואני מרגישה משהו רטוב ומוזר בזווית עיניי, כשאני מושיטה לו את האריזה המסולסלת, ורואה איך הוא פותח אותה ושולף את אהיל הוורדים הרומנטי שמתאים למנורת הברונזה כמו סיר למכסה. ודקה אחרי כן אברם ואני מוצאים את עצמנו במיטה, עושים דברים שלא עשינו אף פעם ב-4 אחרי הצהריים, והחדר זוהר כולו באור ורדים אדומים יקרים מאוד, ואני לא מדברת על כסף.
* הסיפור נכתב בהשראת הצצה מקרית בחנות אהילי פרחים בגבעתיים של היוצרת נועה אגמון. התצלום מהאתר שלה - www.store.co.il
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c) |