הגיגים שכאלה
פוסטים אחרונים
- לא סתם 20/4/15
- נאלמתי 24/3/14
- שאלה... 25/8/13
- פרידה מזהרירה... 2/1/13
- בוקר של תובנות 27/11/12
- סמנטיקה?? 22/11/12
ארכיון
נגישות
אחד הנושאים החשובים לי הוא עניין הנגישות לנכים. אני בת לאבא משותק, מרותק לכסא גלגלים. נולדתי למצב הזה, ולכן תמיד נראה לי טבעי. אני חושבת שהפעם הראשונה שהבנתי שהמצב הזה לא ממש טבעי היתה בבית-ספר יסודי, כשאבא לא יכול היה להגיע לשיחה עם המורות באסיפת הורים. ואני, ילדה של אבא, לא הבנתי למה. ידעתי שאבא שלי שונה, אבל למה הוא לא יכול להכנס כמו כולם? בשלב מאוחר יותר, המנהלת שברה את הרגל והיתה מרותקת לכסא גלגלים, אז בנו רמפה עבורה שנשארה עומדת עד היום. כנראה צריך היה לחוות את המגבלה כדי לעשות שינוי. בשלב מאוחר יותר, גדלתי ועברתי לחטיבה. שם לא היתה בעיה - קומת קרקע, גישה מלאה לכל מקום. הבעיה לא היתה בית הספר, אלא במקומות ציבוריים. השיפוע במדרכה לא היה באיזור חניית הנכים (אם היא לא היתה תפוסה מלכתחילה ע"י איזה פלצן שכואב לו ללכת עוד כמה צעדים), לא היתה מעלית, במסעדות היו רק מדרגות. אז למדנו כל פעם מחדש לאן צריך ללכת. כשהתחלתי ללמוד בתיכון, אבי היקר לא הגיע לאסיפות הורים. לא היה לו איך להכנס למבנה הישן. הבעיה התחילה כשהיתה לי בגרות בתיאטרון. ניגשתי למנהלת התיכון ושאלתי אותה איך הוא אמור להכנס לאולם. והתשובה שלה היתה "יעזרו לו, כמה אנשים ירימו אותו במדרגות". האם גבר בן 40 + צריך שחבורת גברים תרים אותו כשאפשר לשים שיפוע זמני? אחרי איומים שהשכבה שלי תבטל את ההצגות והרבה צעקות מצידי, סודר השיפוע. והחנפנות של המנהלת היתה תענוג לעיניים. שנה מאוחר יותר לא הייתי צריכה לומר מילה - גישה מלאה עם הרכב עד הכניסה לאולם החדש והנגיש בהחלט. תענוג כבר אמרתי? לפני הגיוס לצה"ל, עבדתי ב"עמותת נגישות ישראל". התמזל מזלי והיתה לי האפשרות לנסוע ברחבי הארץ ולבדוק נגישות לנכים: עיוורים, משותקים, חרשים או כבדי שמיעה. עברתי בתי ספר ומסדות תרבות, מסעדות וקניונים, ובדקתי לפי סרגל מידות מיוחד. כך, מעבר לניסיון שלי, צברתי ידע נוסף על הנושא, בעיקר בתחומים שלא הכרתי. לפני כשנה הלכתי לראות הצגה עם חבר טוב שגם הוא מרותק לכסא גלגלים. המעלון באותו תיאטרון לא עבד. הסדרנים הציעו להרים אותו במדרגות עד המעלית. כמובן סירבנו. יש דברים שלא עושים. הסיבה בגללה אני כותבת את המניפסט היא אחת - ביום שלישי נבחר ח"כ חדש. במקרה הוא אבא שלי. אותו אבא המרותק לכסא גלגלים למעלה מ - 30 שנה. פעם ראשונה שנבחר אדם עם רמת נכות כזאת לפרלמנט הישראלי. ואני, בתו הבכורה, מורידה בפניו את הכובע על הכל. ובעיקר על השינוי שיעשה במשכן הכנסת. הכנסת אינה נגישה לחלוטין, ובזכות אבא שלי לא תהיה ברירה אלא לעשות שינוי. אני מצרפת את הלינק לכתבה שהתפרסמה ב - YNET. מקווה לשינוי כזה בכל מקום ולקידום זכויות הנכים. שבת שלום :)
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל הכבוד על עקשנותך ויכולתך לשנות דברים
כל הכבוד 1000 כוכבים
תודה רבה שוב על המילים המחזקות והתומכות :)
אני מאוד מעריכה אותן ואת דבריך בכלל.
מעבר לעובדה שאבי אכן אדם שאני יכולה להוריד בפניו את הכובע, אני כן רוצה להאמין שכל הנושא של נגישות ומודעות יושרש בהקדם.
שנה אזרחית מצוינת :)
יעלי יקרה,
אל תיפלי ברוחך בגלל "מגיבים למניהם".
לעומתם ראי את ההשגים של אביך היקר - מוץ!
- נלחם להגן בגבורה על עם ישראל ונפצע קשה מאד בשליחות המדינה.
- למרות מכאוביו והמוגבלויות ולאחר תקופת שיקום ארוכה שב לחיי עשייה ציבורית מרובה וברוכה.
- נבחר ברוב גדול לעמוד בראש אחד הארגונים הציבוריים הגדולים והחשובים במדינה - ארגון נכי צה"ל.
- הנהיג, ניהל ותרם כה רבות לארגון נכי צה"ל המסייע לאלפי פצועי מערכת הביטחון.
- נבחר על ידי ציבור עצום לכהן כחבר כנסת בכנסת הנוכחית.
- נבחר לכהן בוודעת החוץ והבטחון של הכנסת ובוועדות חשובות אחרות.
וממשיך לפעול למען כולנו!
שלום לך שי,
תודה רבה על התגובה החמה!!! נעים לשמוע את הדעות הנעימות יותר על אבי היקר.
לצערי התגובות הפחות נעימות גם הפכו למשהו שאנחנו שומעים, אבל זה חלק מהפוליטיקה, הן בארגון והן מחוצה לו.
אני מקווה שאתה ובנך חשים בטוב :)
שלום,
אני מכיר ומוקיר את אביך.
הנה מה שכתבתי בטוקבק ב- YNET לכתבה שציינת בפוסט שלך, שהתפרסמה כשאבא נבחר לכנסת.
מסרי לאבא את ברכתנו.
תודה רבה לך :)
בס"ד
מזל טוב, מקווה שאביו (הגאווה האישית שלי כנכה) יהא אוזן קשבת לכלל הנכים ואני קורא לו לקדם את חוק הנכה הבגיר (הנחה בארוננה להורים המגדלים את בנם הנכה שעבר את גיל 18) הצעה שהוגשה ביוזמתי, עברה בקריאה טרומית ונפלה בשל ההליכה לבחירות.
תומך בנגישות
ברכות
ברור שיתן...
מהכרות איתי, מאיפה נראה לך שזה הגיע?? :)
בסופו של יום, לאו דווקא האג'נדה בגללה נבחרים היא זאת שמשפיעה על ההחלטות שמקבלים בירושלים...
ותודה :)
אני מעריכה את הברכות ומודה לך על התגובה.
אולי אני נאיבית, ואולי זה נובע כי לא אני צריכה להתמודד עם מוגבלות זו אחרת, אבל אני רוצה להאמין שהוא מסוגל לעשות את השינוי הבסיסי הזה. זה יקח זמן, זה ידרוש תקציבים, הענות, סבלנות.
אני מאחלת לך בהצלחה עם הגלריה ומאמינה שיום יבוא וגם האופציה למקום נגיש יותר תהיה קיימת עבורך. :)
שבת נפלאה :)
גם אני מוריד את הכובע לפניו..
הלוואי ונוכחותו ופועלו בכנסת, יביאו שינוי ביחס שציבור ה"מהלכים" מעניק לציבור הנכים,
למרות שלא זו הז'נדה שבשבילה הוא נבחר..
עונג שבת :)
"אהבה"
שמשאירה אותנו ללא מילים"-
- "היא זו המשאירה אותנו
"בחיים".
תן לי כח - תן לי עוד.
לאהוב ולא לימעוד.
-
את בירכת עמלי אביא לך שי.
כי את אהבתי וכל חיי.
אומר לך בקיצור ובכאב. לאף אחד
"כמעט" לא איכפת מזולתו,משכנו או בכלל
כי אנחנו יהודים מהעם הניבחר.
מסוגלים לשלוח צוותי עזרה,תרומות לכל מיני
מקומות בעולם,רופאים מנתחים עניים,רופאים
הולכים לטפל בערבים בעזה,צעירים הולכים
להתנדב לבתי יתומים בחורים נידחים וכדומה.
אבל פה בארץ כל אחד לעצמו.
זה מתחיל מדבר פשוט כמו חנייה לנכה ,
גישה למשרדים ומוסדות ממשלתיים ולא צריך
לספר לך.
לצערי אני שייך לקבוצת המוגבלים גם כנכה צה"ל וגם
כנכה מתאונת דרכים .ירדתי מהכסא ועברתי לקביים
אבל אני מרגיש את הבעיות כל פעם מחדש.
אפילו במקומות של אירועים צריך לריב עם השומר
שיקרא לצלם,לברמן ,ולמלצר הראשי שיזיזו את הרכב
מחניית נכים.
פתחתי עכשיו גלריה משלי ואני יוגע שאני חטאתי
אבל בכורח הנסיבות הכלכליות כרגע ....אין גישה
לבעלי כסאות גלגלים. וזה מציק לי יותר
מאשר כמות המכירות שיהיו לי
שבת שלום ובהצלחה לאבא בתפקידו. מכיר את פעליו
ומעריך את מסירותו.