כבר זמן רב רוצה  להעלות פוסט בנושא זה לאוויר, אך המחשבה שמי אני, שאעלה פוסט כזה לאוויר, עיכבה אותי. לאחרונה הבנתי, שמי אני שלא אעלה פוסט בנושא טרגי וכואב זה.

כול האמת העירומה מאחורי תאונות הדרכים בארץ הקודש

לא מעט מרגיש מתוסכל מתוצאות מחקרים שנעשים בארץ, מחיפוש ענף ורב תקציב המסתכם בכותרת סתומה של חיפוש מתחת לפנס. די לפרסה הזו די לטיוח ודי לעיוות!

הגיע הזמן לומר את הדברים באופן גלוי ובוטה.

הגורם האנושי / תשתיות

איך קורה שחלק כה גדול מהסיבות לתאונות נכנס לקטגוריה "הגורם האנושי" מה כולנו מטומטמים כולנו לא יודעים לנהוג? עד מתי החברה באור ירוק, במשטרה ובמשרד התחבורה חושבים שהם יצליחו למשוך עם העיוות הזה? ובכך להסיר לחלוטין אחריות מכול מה שקורה על הכבישים.

לרגע קל בואו נבדוק באמת מה מסתתר מתחת לצמד המילים "הגורם האנושי", ובפרשנות זהירה "יכולת הנהג להפעיל את הרכב באופן תקין ובטוח".
נכון, חסר כאן משהוא, באיזה מצב או מצבים? או בעצם מה זו אותה יכולת? האם נהג רכב צריך להיות מיומן ובעל כישורים של נהג מרוצים? או אולי  בעל יכולת ריכוז וחלוקת קשב של טייס קרב? מה בדיוק מעמיסים כאן על כתפי הנהג הישראלי?

ללא ספק, זה כול ירוק יודע, בין אם הוא לוחם מתאם משטרת התנועה או משרד התחבורה שככול ש"התשתית" לא מתאימה, זנוחה או מפגרת, העומס או הדגש עובר באופן מידי למגרש "הגורם האנושי". כלומר ככול ש"התשתיתיות" הן מרווחות ומתקדמות, כך יפחת הדגש והמשקל על מיומנות הנהג והדרך תהפוך ל"סלחנית" לטעיות הנהגים וכמובן מכך כבר פחות ופחות תאונות יקרו או יכנסו תחת הכותרת "הגורם האנושי" .

לכן בכול פעם ששומעים "הגורם האנושי"  האסוציאציה המיידית צריכה להיות "חרא של תשתית", כלומר נותנים לנו להרוג אחד את השני, בטוענה של חוסר מיומנות לנהוג.

אופי הנהיגה / כיבוד האחר

אגב, איך זה שבאיטליה, ארץ בה האדום ברמזור הוא המלצה בלבד, הקו הלבן הרציף המפריד בין נתיבים משמעותי פחות מטעם הקפה, וצפיפות כלי רכב המכתיבה נתיבי נסיעה שכלל לא קיימים, איך קורה שהם מתנגשים פחות (באופן יחסי) מאשר בארץ הקודש?

איך קורה שלמרות הצפיפות, טורי מכוניות, אופנועים וקטנועים, כאשר רכב מאותת לפנות שמאלה לתוך חניה או רחוב צדדי לא עוברות יותר משתי שניות והנהג בתנועה ממול מאט ומסמן שהוא חופשי לחצות את הנתיב?

איך קורה שבכבישים ההררים והמפותלים נהג המזה שרכב אחר הגיעה ונוסע מאחור, בהזדמנות הראשונה האפשרית מאותת ונצמד לימין בכדי לתת אפשרות לרכב מאחור לעקוף?

הם מכבדים את קיומו ומקומו אחד של השני. אינם מונעים מאיזה שהוא אגו מנופח הגורם להם להתנהג כ"חור של תחת" (סיפור מאבק אברי הגוף).

שחרור משאבים / אלימות

האמת היא שניתן לשפר את המצב ולהוריד באופן מיידי את מספר תאונות הדרכים, לשפר את חווית הנהיגה בכבישי הארץ ולהפוך את הנהיגה לרגועה ומהנה, באופן מיידי וללא מאמץ רב, איך?

אם יכולנו לשחרר משאבים מייד כאשר כבר אין לנו צורך בהם,
אם יכולנו להטמיע שאנו לא היחידים על הדרך ואנו רשאים להשתמש בה בדיוק ככול כלי רכב אחר,
אם יכולנו למשל לצאת לעקיפה כאשר הנתיב השמאלי פנוי, לעשות זאת לפחות בעשרה קמ"ש יותר מהרכב הנעקף (זה בדיוק מה שמוגדר בחוק), ולחזור לנתיב הימני בסיום, היינו מקבלים נתיב נוסף פנוי, תנועה זורמת, נהגים המתקדמים בקצב שמתאים להם ללא כול לחץ.

אתה רוצה לנהל את המשרד בזמן או בדרך ליעדך, תרגיש חופשי אף אחד לא מונע זאת ממך, אך זכור שני דברים.
היה מודע למהירות נסיעתך ומיקומך על הדרך, אל תשכך את עצמך במהירות שבעים קמ"ש בנתיב השמאלי של העורק הראשי בו אתה נע, מדי פעם היזכר שאתה ברכב ולא במשרד.
וכן הרגש חופשי כשצריך לעצור בצד לסיים את העניין שגוזל ממך משאבי ריכז. זכור ככול שהנך מיומן בחלוקת קשב, המלאי הוא מוגבל וקצוב בזמן ריכוז.

כן, גם אתה שמתגלח ברכב הדוהר מאה ועשרים קמ"ש, לקחת לך מרווחי בטחון, הנך שומר על מרווח בטוח מהרכב שלפנים, המתאים לקשב שלך לדרך ולמהירות בה אתה נע?

את, כן את, את עם החיוך המתוק שבדיוק מתאפרת בדרך לפגישה עם המנכ"ל את באמת חושבת שזה יצליח לך כול בוקר לאורך זמן כשאת טסה בכזו מהירות בנתיב השמאלי ללא שפעם אחת זה יקרה?

ולסיום רק טיפ אחד, אחד אך החשוב והאמיתי ביותר שיכול לתת.
גם אני חטאתי בעבר במחשבה ש"לי זה לא יקרה", שאני מיומן וזהיר לעין ארוך, אך גיליתי שלא מספיק, התפיסה והקונספציה המחשבתית ההולמת היא ההפוכה לחלוטין "זה יכול לקרות בכול רגע ומכול כיוון" ובהסתכלות כזו מתוך נקודת ראות זו אנו יכולים להעריך סיכונים, להבין את הדינמיות והסיכונים המשתנים בכול רגע ורגע כשאנו על הדרך.
להבין את מצבינו, מצב הרוח שלנו, מצב הריכוז שלנו ולהכניס גם את מצבינו הנקודתי לתוך אופי ומהירות הנסיעה שלנו.

סעו בזהירות!!