כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מתהעל

    אז מה את מבשרת? שואלים אותי תמיד... ואני עונה שאני לא תמיד מבשרת, אני לפעמים גם בטלה אביב...

    מסע חיים בין ירושלים לברלין.

    אדם וחווה בגוון אדום ירוק

    1 תגובות   יום שני, 23/7/07, 02:11

    בת חוה הייתי והוא בן אדם. נוגסת בתפוח אבל יודעת שצלילות המחשבה והתבונה כבר כאן. הוא מביט בי ויודע שמפה הכל ישתנה. הוא מהלך בחדר, מימין לשמאל ומשמאל לימין. בהתחלה עוד עקבתי עם עיניי אחר צעדיו, אחר כך כבר יכולתי לראות אותם מבלי להזיז את עיניי וראשי - תנועות רנדומאליות שכבר נחרטו בדמיוני. אני מתרכזת בתפוח, נוגסת כל פעם בעוצמות שונות, עם יותר שיניים או פחות מהנגיסה שלפני - חורטת את סימניי בתפוח החי שבקרוב תכולתו תהיה בתוכי. אני מתלבטת איזה תפוח אני אוהבת יותר - אדום או ירוק. בעולם שלנו המציאותי אלה צבעים ניגודיים אבל בעולם הציור אלו צבעים משלימים, שמכילים זה את זה. אני מדממת מחניכיי, הצריבה הזאת של הדם בצבע הלבן-קרם של התפוח. איך גופנו לוקח את השלם מפרק אותו לגורמים זעירים ואז בסופו של תהליך מצמיד אותם יחד, מאחה אותם לפיסות גדולות שוב אך במרקם שונה. הכל מעגלי.  

    חיפשתי את ההיגיון והבנתי שדברים הולכים בשלמותם וכל פעם הם מתפרקים ועוברים איזשהו שינוי - כל שלב בחיים. כל דבר עובר מטמורפוזה. תהיתי איזו מטמורפוזה מחכה לי - איזה שינוי. הוא המשיך לדבר, יכולתי להרגיש את הכאב והכעס שלו אבל ראשי התמקם לו במקום אחר. הכל ישתנה מפה, הוא צודק. ביחד כנראה שכבר לא נשנה דבר אבל כל אחד לחוד, בחייו שלו ישנה הרבה. הוא - תקוע בסדר חייו ואני רצה אצה אל חיי המשתנים ללא הרף. 

    מאז שנפרדו דרכנו אני אחרת, אני חזרתי להיות זאת שהכרתי תמיד אך עם פחות תקווה, עם פחות אופטימיות, אך ריאלית יותר מתמיד. בחרתי בתפוח האדום שימתיק את יומי. ידעתי שמיד לאחריו אקח גם את התפוח הירוק או שמא החיים יחמיצו את חיי בדרכם שלהם. האם התפוח הזה יגרום לי להתפקח? היה זה סמל מובהק לשינוי שיקרה - שיתחולל בקרוב ולמשך תקופה ארוכה. עכשיו הגיעו פירות הקיץ והתפוחים נדחקו קצת לפינה. מדי פעם אני חוזרת לתפוחים שלי, נוגסת וחושבת על השינויים האלה שאני חייבת לעשות - אלה שיזמנו לחיי טעם אחר, לא תמיד מתוק יותר. בחנתי את הדרך שנסללת לאט לאט והבהרתי לעצמי שהסבל הוא רק תחנה לאושר. המינון לא חשוב אלא רק התהליך שאתה עובר תוך כדי. הייתי לסבל(המקצוע) של הסבל. סחבתי אותו על כל איבר בגופי. אמנם הורדתי כ-20 ק"ג שנמהלו בסבל רב אבל עדיין הוא נכח שם, מתעקש להישאר בי.  

    פיניתי מקום לאושר, אך הוא טרם הגיע.

    פיניתי מקום למישהו בחיי, אך הוא טרם נכנס.

    פיניתי...אך על פינוי מאוחר משלמים ביוקר מסתבר.

    הרכנתי את ראשי ומיד בידיי תפסתי אותו, הרמתי אותו בכוח ואמרתי שאף פעם לא מאוחר מדי.אז אני מאחרת כרונית, אבל האיחורים לא בהכרח מונעים את האושר - הם  כנראה רק דוחים אותו לתקופה.  כולי בתקווה לרצות מהר את התקופה הזאת של הסבל. אמנם סבלים (מקצוע) בארה"ב מרווחים טוב אבל התקופה שאחרי כנראה היא זאת שמתגמלת יותר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/7/07 13:52:

      אהבתי.

      גם הציור נהדר.

       

      מקווה שתמצאי את האושר. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      meitalli
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין