|
גדעון לוי כמעט נכנס אל האח הגדול ושאף אחד לא יכחיש - אפילו הוא הודה בזה. ועדיין - אדם כזה בתוך בית האח הגדול הוא רעיון בלתי נתפס שמעלה שאלות לגבי התוכנית המוזרה הזו. נשאיר זאת לפעם אחרת.
גדעון לוי מבחינת תפיסותיו המדיניות הוא אולי נציג השמאל האוטנטי ביותר שנשאר לאחר הבחירות. אילו מרץ הייתה מציגה עמדות ברורות כמו אלה של גדעון לוי ועדיין הייתה מפסידה אז לפחות היינו מרוויחים מפלגה עם תעודת זהות פוליטית חדה וברורה. מכיוון שמרץ בהנהגת חיים אורון איש ישר וחביב לכל הדעות החליטה לבחור בהצגת עמדות והזדהות עם תפיסות של אנשים כמו ניצן הורוביץ, קיבלנו מרץ בלי שום רצח בעיניים, מפלגה שלא רוצה להרגיז את בוחריה, מפלגה שבקלות אפשר לוותר על הבחירה בה.
ישראל השתלטה על הגדה המערבית, רמת הגולן וסיני ב-1967, מדינה קטנה שהשיגה ניצחון מזהיר. בתקופה זו כמעט שלא נמצאו אנשים שהעזו לצאת נגד השליטה הישראלית בשטחים. לקח הרבה שנים עד שמותר היה לומר שאתה בעד החזרת השטחים מבלי להיחשב בוגד. מעטים הם אלה ששנים ספורות לאחר הכיבוש העזו לצאת נגדו כמו אורי אבנרי ושולמית אלוני. גדעון לוי קצת יותר צעיר, בטוח שלא היה מפחד לצאת נגד הכיבוש ואפשר לראות זאת באומץ הלב הציבורי שהוא מגלה מאז שנות ה-80. גדעון לוי משמש פה לכל אלה שחושבים שהשליטה בשטחים זה אסון לישראל אך בגלל האווירה הציבורית מפחדים לדבר. עם ההכרה שהכיבוש הוא אסון גדעון לוי לא פחד להראות לנו את כל פגעי הכיבוש. למרות שהראה לרוב את הצד הפלשתינאי הרי עשה זאת יותר בשבילנו על מנת שנבין איך ההתנהגות שלנו בשטחים מדרדרת אותנו מבפנים. הרבה ממבקריו של גדעון לוי עושים זאת בעיקר משום שהוא מעמיד לנו מראה מול הפנים, והפנים האלו לא כל כך יפים. אנחנו נראים רע בשטחים וזה בהחלט מראה לא מלבב.
במבצע האחרון בעזה יצא גדעון לוי לא רק נגד מרבית העם שהאמין שאם נהרוג כמה שיותר אנשי חמאס, נמחק את עזה, נהרוס את תשתיתה (ואם נשים וילדים נפגעים זה רע הכרחי ומחיר בלתי נמנע), אלא גם נגד חבריו העיתונאים . את אותם עיתונאים כדוגמת ארי שביט שניסו להכשיר את השרץ, לנקות לעצמם את המצפון ולצאת בכל מיני הצעות כביכול הומניטאריות של עזרה לפלשתינאים תוך כדי כיסוחם.
בזמנו עקבתי אחר הויכוח שהיה לגדעון לוי עם גדי טאוב בנושא זכויות אדם בסין בהקשר של האולימפיאדה. גדעון לוי טוען שלישראל אין זכות לבקר את הסינים כל עוד היא ממשיכה במדיניות הכיבוש שלה. דעתי היא שישראל חייבת לבקר ולהוציא את המורסה בכל מקום שנתקלים בה. ביציאה הקטנה שלו אמר שחר צוברי את האמת כשחזר מהאולימפיאדה - הסינים הם חארות. מדיניות הדיכוי של הסינים בטיבט היא גרועה לפחות כמו זו שלנו בשטחים אך מכיוון שהתקשורת לא נמצאת שם כמו אצלנו הרעש הציבורי חנוק יותר. אם אנחנו מבקרים את עצמנו על שלטוננו בשטחים אנחנו חייבים גם להילחם עבור כל יתר המדוכאים בעולם.
הרבה אנשים תוקפים את גדעון לוי על כך שהוא מעוות את המקרים, מראה רק את הצד הפלשתינאי ושסטטיסטית מקרי העוול שלנו הם כאין וכאפס לעומת מעשיהם של עמים אחרים כמו ההרג הנורא בדארפור, רואנדה, ובהיסטוריה הרחוקה יותר רוסיה ומעל לכולם גרמניה. אסור ליפול בפח הזה, ייתכן שבלהט הדיווח גדעון לוי מטה קצת את המבט כדי ליצור דרמה עדיין הסיפור הגדול נכון, ואם בסטטיסטיקה אנו עוסקים ויודעים שסטאלין רצח למעה מעשרים מיליון רוסים הרי שאלף הרוגים בעזה הם פסיק סטטיסטי קטן. לך ספר זאת לרופא שאיבד את שלושת בנותיו.
הבעיה של ישראל היא שגדעון לוי יש רק אחד, הוא מתנהג כדון קישוט וההשפעה שלו היא על חוג מצומצם מאד. אילו ידע לתעל את דעותיו לציבור הישראלי באופן כזה שמי שרואה את שמו בכותרת הכתבה לא מיד יעבור לכתבה הבאה, או מי שרואה אותו בטלוויזיה לא מיד יחליף ערוץ אולי מצבנו היה טוב יותר.
|