יש לי להגיד משו
פוסטים אחרונים
- ריח של חדש 8/10/13
- אין מעבר 7/9/13
- טעם של נייר 2/8/13
- אלוהים 25/6/13
- היה שלום ותודה על המילים 10/6/13
- זוכר הכל 7/4/13
הנה הילד
הנה הילד שיושב לבד ובוכה. הנה הילד שכולם דוחים אותו, אבל כששואלים מי הילד עם העיניים הכי יפות בכיתה כולם מצביעים עליו, כי זה הוא. זה הילד, הנה הילד!! הנה הילד שאף אחת לא רוצה לרקוד איתו במסיבה. שיש לו רק חבר אחד. שמרביצים לו מכות ובורח, שאומרים לו דברים ושוכח. הנה הילד שרוצה לגדול אבל לא יכול. הסביבה מכתיבה לו תנאים, אבל הוא שוב לא מכין שיעורים והוא שוב מקבל עונשים ואז מזמינים את ההורים ומספרים להם שהילד שלהם הוא ליצן הכיתה ומתקשה בחשבון. זה הילד שטובע בים של מורים פרטיים, משייט לו בין החוג לפיסול לשיעורי הציור. הילד לוקח דף לבן ומצייר. המאבחנת אומרת שיש לו פוטנציאל. אבל הילד מצייר גולגולת במקום ראש עם שיער, ולגולגולת קסדת פלדה. הנה הילד שזורק את הציורים שלו לפח. שתמיד מביא את אבא שלו לטיולים ואף פעם לא אומרים לו תודה. הילד כמעט בוכה בגלל זה, כי הוא רוצה שאבא שלו יבוא ושכולם יראו כמה אבא שלו חכם ויפה וחזק ויודע הרבה דברים שהאבאים של ילדים אחרים לא יודעים בכלל. אבא שלו הוא הכי בעולם, אבל אף אחד לא מתייחס אליו אחר-כך כי המורה זוכרת רק את אלה שצועקים, שצוחקים, שמספרים בדיחות גסות על כוסים וזיונים ופרסים ורומנים, את אלה ששרים שירי רחוב בזנב האוטובוס. הוא לא כזה. הוא לא התחנך ככה, הילד הזה. זה הילד שאמא שלו בוחרת לו בגדים למסיבה ומסרקת אותו יפה. זה הילד שלה. הוא שקוע במחשבות על החיים. רוצה לומר מילים אבל לא יכול. הוא מגמגם. קשה לו להגיד. כועסים עליו. צוחקים עליו. הנה הילד שכמעט נשבר. עכשיו הוא נשבר. בוכה. דמעות חמות ומלוחות נוטפות במורד הלחי, הפה מתעוות וקשה לו לנשום. הוא צריך את התרופה שלו. הנה הילד שכולם יודעים שהוא מצייר יפה, שהוא קצת חוצפן, הוא שם בפינה. עוד מעט קט ולא תראו אותו יותר. והוא קם והולך למקום אחר, מחשבות אחרות. ©כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן |
תגובות (38)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה לך...
לדעתי, השלווה והאושר שלה חשובים יותר מהכל.
תודה על התגובה :-)
כתיבה יפה ונוגעת ללב.
....אני מכירה ילדה כזאת, כל כך מוכשרת שבילדותה היתה כל כך לבד...היא מצאה פיתרון לבדידות דרך הצחוק.
היא היתה מצחיקה אותם עד דמעות..
היום - לפעמים זה עובד ולפעמים לא.
היום - היא כבר לא מתאמצת כדי למצוא חן בעיניי מישהו.
היא לא כבשה את העולם אבל עולמה שליו, רגוע והיא מאושרת.
כן, נראה לי שהיה שווה.
תודה רבה (ותתחדשי על התמונה:-))
רואה?
בסוף יצאנו טוב!
:)
בכיף מאמי,
יש לי משהו דומה בשבילך
http://cafe.themarker.com/view.php?t=145279
ושוב תודה :-)
תגובה לזה שאתה ריגשת אותי... כתוב מבפנים חזק עוצמתי ואמיתי.
ריגשת אותי בתוגבה שלך....
תודה רבה :-)
נגעת,
הילד הזה, גדל להורים אוהבים מחבקים דואגים, בסביבה מלאת גירויים.
הילד הזה גדל להיות לבד עם עצמו. למד לאהוב את עצמו ולהעסיק את עצמו.
הילד הזה מוכשר ויצירתי ולכן אחרים מקנאים ולא מבינים.
הילד הזה רוצה להיות עם כולם ולא יכול, לכן הוא ליצן הכיתה, קצת מתחצף...
הילד הזה מצייר גולגות עם קסדה, כדי להגן על עצמו מהסביבה הפוגענית, להתריס בה ולמשוך תשומת לב.
הילד הזה מיוחד.
והוא היום לא בוכה יותר כי הוא מבין שהוא השאיר את כולם מאחור, אבל עדיין, הכאב צורב מבפנים, כשלא מבינים אותך, והילדים אכזריים.
יש את הלא מקובלים והמקובלים, אני תמיד בחרתי להיות באמצע...
*
מחמאות כאלה ביום שבת בבוקר?
היה שווה ללכת לישון ולקום. תודה מתוקה :-)
הנה הילד שבעיני גדל להיות בחור מוכשר ונאה
שעכשיו יכול להביט אחורה ולחייך...
מזדהה עם כל מילה שלך ***
כל מילה - אמת. תודה...
דווקא גדל יפה הילד הזה (-:
ואני מאמינה שכל משבר וקושי הוא שיעור מדהים בחיינו
שמתחיל בתחושת קורבנות ומגדל אותנו
לכוח ועוצמה וכלים שרכשנו בדרך ההתגברות
נכון, לא חשבתי על כך. אולי באמת הבעיה היא בחברה הסובבת ולא בילד הביישן?
יש לך יותר ניסיון וידע ממני, ועל כך נאמר - לדפנה פתרונים!
נוגע
רגיש
כל כך אמיתי.
היום קראתי ספר
על הילד הביישן
זה שיש לו חרדה חברתית
מעניין אותי תמיד להבין למה הבעיה ה"חברתית"
היא בזה הרגיש ולא באלה שסביבו.
*
דפי
תודה טלי. שמח שהזדהית עם הכתוב.
כמה זה כואב ומלא כאב
וכמה שזה מוכר לי עד כאב
הי, תודה מתוקה
תודה רבה :-)
תודה יקירתי :-)
וזה ילד רגיש ואחכ בוגר רגיש
והוא הכי מיוחד.*
אני?? תודה :-)
מוכשר.
יפה כתבת. לא חשבתי על כך מעולם. תודה! :-)
תודה לך יקירתי...
ילדים מיוחדים, ילדים רגישים, ילדים שונים, ילדים מקשיבים ורואים וחושבים - גדלים להיות מבוגרים טיפ-טיפה טובים יותר.
גם כשהם גדלים לא נעשה להם קל יותר. ולמי כן? אבל - עדיף כך. רגישות ועדינות מסבכים את הקיום, אבל עושים את העולם נסבל יותר.
כמה כאב.
כתוב מעולה.
אקרמן,
שיכר משובח
אך משתבח עם הזמן.
שוקי
ברטרוספקטיבה מפוכחת, נראה לי שאת לגמרי צודקת. תודה רבה :-)
נראה לי שלילד הזה יש אבא ואמא שאוהבים אותו מאוד.
הם דואגים לו ומשקיעים בו במורים פרטיים, ליווי לטיולים, בגדים וטיפוח וחינוך.. וזה הרבה יותר ממה שיש להרבה ילדים אחרים, קרוב לוודאי שגם לכמה מהילדים שהיו איתו בכיתה..
כתבת יפה, רהוט, אמין, בנית דרמה יפה - סיפור מהחיים.
על אף הנושא הרווי יש הנאה בקריאת הפרגמנט הזה.
יצירה העומדת בפני עצמה ללא שום קשר - עם מה חשב המשורר.
הקטע הזה מעורר בי מחשבות כאלה או אחרות אך הן אינן
קנה מידה לאיכות הפרגמנט.ותאמין לי, אני פרוץ רגשות.
ימים יפים לך
שוקי
באמת? את חושבת כך? :-)
זה הילד שאף אחד לא רואה ממטר, אף פעם לא נעלם, נמצא בכל כיתה, בכל גן. אח"כ, כשהוא מתבגר, שומעים שהוא אמן, שהוא מוכשר, שהוא מצליחן.