פרופיל
לבי במזרח ואני בסוף מערב
פוליטיקה, תרבות, חברה וממשל בישראל, ומדי פעם גם איזו הבלחה אישית.
ליברמן, כך תהיה מועמד לרוה"מ בבחירות הבאות
תוצאות הבחירות מלמדות אותנו שמרכז הכובד של הפוליטיקה הישראלית נע ימינה. הקונצנזוס הרחב לגבי הקביעה הזו מפריך בקלות את הקולות הבודדים שטוענים עדיין שרעיונותיו של "השמאל" נטמעו ביתר שאת בקרב הציבור, שהפנים כביכול את רעיון "שתי מדינות לשני עמים". מערכת הבחירות הוכיחה שהציבור הפנים את השימוש בכוח כדרך הפעולה המדינית המועדפת, את ההפרדה האתנית כפוליטיקת זהות ואת האקסיומות הנאו-ליברליות כמדיניות כלכלית. זה רחוק מאוד מרעיונותיו של כל "שמאל" שמוכר לנו.
אם נדמה את הפוליטיקה הישראלית למצפן (הכוונה היא למכשיר הניווט) המבצע נגד החמאס עבד כמו מגנט. אם לפני הבחירות נהגנו (לפחות פורמלית) לקרוא לליכוד "ימין" לקדימה "מרכז" ולעבודה "שמאל", המגנט של עזה גרם למחוג המצפן לנוע ימינה. היום נאמר: ישראל ביתנו "ימין" (קודם "ימין קיצוני"), ליכוד "מרכז" (קודם"ימין") וקדימה "שמאל" (קודם "מרכז"). העבודה כך נראה, נותרה לא רלוונטית, ובימים אלו סביר להניח שתשב באופוזיציה.
אלא שלו הייתי ליברמן, לא הייתי מייחל להתייבשותה של העבודה בספסלים האחוריים. למעשה, בבחינת תכנון לטווח ארוך (הכוונה היא למערכת הבחירות הבאה. בכל זאת, טווח ארוך במקומותינו הוא דבר יחסי) כדי שליברמן ימקסם את רווחיו, הוא צריך להתעקש שכל ממשלה בתמיכתו תכיל את העבודה כמפלגה הקטנה, ולא את ש"ס. העבודה, שכרגע אפשר לקנות אותה יותר בזול ממניה של "ליהמן ברדרס", לא תקבל תיקים משמעותיים בקואליציה שכזו ותהווה עמוד תווך נאמן אם ליברמן ינקוט (זמנית כמובן) בטקטיקה פרגמטית (לפחות למראית עין) בתחום המדיני ובכל הקשור לערביי ישראל.
ממשלה כזו תשים לעצמה למטרה מלכתחילה לא להשלים את הקדנציה ותתפקד כ"ממשלת משימה" שתעביר שתי רפורמות שגם ליברמן וגם מצביעי "השבט הלבן" מפנטזים עליהן כבר שנים: העלאה משמעותית של אחוז החסימה (יותר מ5%) וברית הזוגיות. אם ליברמן ישחק בקלפיו נכונה, הוא יוכל לנסות לכלול את אותו שינוי יסודי בשיטת הממשל, בו הוא חושק, לכיוון של ממשל נשיאותי. בבחירות שיערכו זמן קצר לאחר מכן, השיטה החדשה והפחות ייצוגית תשחרר את המצפן שלנו מהמגנט, ומרכז הכובד הפוליטי יהיה במרכז.
תשכחו מביבי. עם הישגים כאלו, ליברמן יוכל למצב את עצמו על חשבון או לאחר מיזוג עם הליכוד בתפקיד המועמד של "ימין-מרכז" מול המועמד(ת?) מ"מרכז-שמאל" לאחר שקדימה תתמזג לאחר דליפות ועריקות הכרחיות עם העבודה ומרצ. במצב שכזה, עמדת הזינוק שלו לכיוון עמדת הכוח מספר אחת במדינה תהיה מתוך קונצנזוס רחב של הרוב הלא חרדי, וטובה לעין שיעור מיריביו מה"שבט הלבן", שהובסו בנשקם שלהם. אני יודע שקשה לדמיין את זה, אבל תנסו בכל זאת: במצב שכזה, איווט ליברמן יכול להפוך בעוד שנתיים להיות המועמד המוביל לראשות הממשלה והמדינה.
ומה יהיה עם ש"ס, אתם שואלים? סביר להניח שחבריה יהפכו עם הזמן לקבוצת לחץ שתעשה לובינג במסדרונות הכנסת. כמו באמריקה.
|
תגיות
תגובות אחרונות
-
תנועת כמוך
בתגובה על על תווים ותושבים- עיריית ת"א וכללי הצדק הטבעי
-
שיטת השקשוקה
בתגובה על שקרנים רודפי כבוד
-
ערסאל
בתגובה על על פרשת ניסו שחם כסימפטום*
-
DoronMashiach
בתגובה על תודה לך, מר כלכלה
-
אמישמונה
בתגובה על דווקא ביבי יביא הסכם (ולמה שוב רימו אותנו)
-
הלנה ויטמן
בתגובה על כשפייסבוק מחליט שאתה לא אמיתי
-
Mosheshy
בתגובה על בחן את עצמך: פעיל שלום או רדיקל איסלאמי?
-
doron.hirsch
בתגובה על על מלחמות שוורים ותקינות פוליטית
-
המופאס
בתגובה על הנאום שביבי לא נשא
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני בכלל לא רואה בליברמן "ימין".
ליברמן הוא רוסי , היעדים של המפלגה שלו מתארים את האינטרסים של ציבור הבוחרים שלו.
בהיות הימין , בארץ ובעולם מקלעת של דעות לאומניות ודתיות , ליברמן הינו יוצא דופן כמייצג ציבור שיש לו סממנים של מיעוט לאומי וגם של מיעוט דתי.
ליברמן לימין הוא שותף טקטי הכרחי למיגור שלטון המיעוט השמאלני האשכנזי.
לכשתושלם החלפת השלטון האנטי דמוקרטי הזה , יבוא תור הלאומיות האמיתית לבצבץ ואז יהיו ליברמן והימין משני צידי המתרס.
סמי,
היות ועניתי ליורם קודם בנושא הפוליטי, אני רק אענה על עניין שיטת הממשל. דווקא השיטה הרובית היא הנדירה יותר בקרב הדמוקרטיות. היא אמנם השיטה השלטת באנגליה, בארה"ב ובעוד כמה מדינות, אבל בגדול, השיטה היחסית, הנהוגה גם בישראל היא השיטה הנפוצה. הסיבות העיקריות לבעיה של הייצוגיות בישראל הם חוסר החלוקה לאיזורי בחירה (כל הארץ היא איזור בחירה אחד) ואחוז החסימה הנמוך. אם ישכילו לשנות את שני הגורמים האלו, השיטה יכולה להישאר אותה שיטה, אבל התוצאות יהיו אחרות לגמרי.
יורם,
לדעתי, קבלת עיקרון "שתי מדינות לשני עמים" הוא תנאי חשוב אבל לא יחיד, על מנת להגדיר מהו "שמאל" ומהו "ימין". ליברמן מדבר על שתי מדינות, אבל במובן של גירוש ערביי ישראל. לצורך העניין, הגירוש לגרסתו לא מחייב להעלות אותם על משאיות, הוא פשוט לשרטט מחדש את הגבול כדי שישאיר אותם בחוץ.
לגבי עמדתו של ליברמן לגבי ירושלים, זו שאלה טובה. לא ברור כמה ממנה היה גימיק. בכל מקרה, קשה לי להאמין שבזמן הקרוב יהיו תזוזות בנושא, מה גם שהבנייה היהודית במזרח ים ממשיכה במלוא המרץ.
כרגע, רוב העם מתנגד למו"מ רציני ומחייב עם הפלשתינים. עם עבאס לא, כי הוא לא מייצג אף אחד ועם החמאס לא, כי הוא מייצג את כולם. אולי לכן התמיכה בהפצצות בעזה הגיעה לשיעור שמזכיר את אחוזי ההצבעה לסדאם חוסיין.
אז כדי שנוכל לומר שהציבור באמת זז "שמאלה", נצטרך להתעלם מעליית הגזענות, מירידת קרנה של הדמוקרטיה, מהסכנה האורבת למערכת המשפט, ומהעובדה שמארבעת המפלגות הגדולות, לאף אחת(!) אין מצע כלכלי שהוא לא ימני.
עם זאת,אני שותף לאופטימיות שלך, מי יודע איך יפול דבר. אולי בסופו של עניין עוד נצא מזה עם חיוך (ואם לא, אז עם בחירות חדשות תוך שנה וחצי).
בועז,
מהתגובה שלך נראה לי שפספסת קצת את הנקודה של הפוסט, שהוא בסה"כ תסריט פוליטי בדיוני, וחשבת שמדובר כאן באיזשהו מרשם כושל להצלת המדינה.
אני קצת מתקשה לעקוב ארי ההגיון שלך.מה שברור לי מהתגובה שלך זה שהיא שטופה בפחד ובפטליזם שהתקשורת ממשיכה לפמפם לנו יומם ולילה."אסור להגיע לקיפאון מדיני"?"מה קורה עם הפלסטינים?" מה "קורה" בדיוק? ממשיכים עם מסך העשן, כן תהליך, לא תהליך.בשטח, הדברים לא קפואים- הם חמים אש.
לגבי המשבר הכלכלי, הממשלה (והכוונה היא לכל ממשלה שלא תהיה) תעשה בדיוק את מה שראשי החברות החזקות במשק והארגונים הכלכליים הבינלאומיים יגידו לה לעשות. ולגבי אותם "אלפי ישראלים שהולכים לחזור הביתה"- מה הקשר?
רולין,
מסכים עם כל מלה.
שבוע טוב!
יפה, אבל לא בטוח שאתה צודק בקשר לתזוזה ימינה. "ליברמן האיום" שהחשבת לסמן ימני קיצוני, יוזם ותומך בתכנית לחילופי שטחים (כלומר 2 מדינות ל 2 עמים) ומוכן "לחלק את ירושלים". הטרמינולוגיה אולי גזענית ואלימה מתמיד אבל אין צורך להתרגש. קברניט השלום רבין ציווה על חייליו "לשבור להם את הידיים והרגליים" הרבה לפני שקרא "כן לאלימות ולא לשלום". ממשלת ישראל תהה אשר תהה מחוייבת לפקודות מגבוה, ועם אובמה בבית לבן הפקודות דוחפות חזק שמאלה, עם ביבי או אפילו ליברמן כראשי ממשלה. שינוי שיטת הממשל הוא מבורך, אבל גם בקשר לזה אני לא בטוח שליברמן או מישהו בכלל מעוניין במשטר נשיאותי. משטר נשיאותי ללא תשתית נכונה יהיה הרבה פחות יציב מהמצב המאד מעורער שקיים היום. צריך לבטל ומהר את שיטת הבחירות הייצוגית לפיה כל קול בקלפי מיוצג מיידית בכנסת. שיטה "רובית" כמו שמקובל ברוב הדמוקרטיות תבטיח משטר פרלמנטרי של שלוש, מקסימום ארבע מפלגות, בהחלט מספיק למדינתו הקטנטונת. אחת מימין, אחת משמאל, אחת מסורתית, ואחת סביבתית. בכל אופן, בבחירות הבאות עדיף להיות בחו"ל...
יאיר לוי שלום,
אני חולק על ההערה הפותחת שלך כאילו התזוזה של הציבור "שמאלה" התגלתה בבחירות האחרונות כאשלייה. הימין של היום - גם זה של ליברמן - אינו הימין המקורי, זה של ארץ ישראל השלמה. רוב הציבור - כולל זה של ליברמן (ליברמן מציע לחלק את ירושלים) - הפנים את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים. אך "הציבור" שבור: אחרי כישלון אוסלו והאינתיפאדה השנייה האכזרית כל כך, ואחרי הקסמים מעזה, "אין אמונה בערבים", כלומר בשלום אתם. אז רוצים שתי מדינות כדי ש"יעופו לנו מהעיניים". ייתכן שהמוטיבציה אינה חשובה; חשוב שתי מדינות, אבל עד אז הדרך ארוכה. נטיל יהבנו על ההיסטוריה שבדרכה הדיאלקטית והאירונית תמיד מפתיעה אותנו. אולי ליברמן יביא לנו שלום (אם כי ראלי יותר לצפות שיוגש נגדו כתב אישום בקרוב).
בברכה, יורם הרפז
נתקלתי בבלוג שלך.בפרופיל שלך אתה מגדיר את עצמך כחיה פוליטית... בפוסט הזה אתה מדבר על "מקסום רווחים" ואך להגיע לבחירות הבאות במצב יותר טוב... אתה יודע איפה אתה גר? במדינה ענייה – אני כל יום שישי באופן קבוע מחלק מזון לנזקקים (דרך עמותת טל חיים). אל מה לעזאזל אתה מדבר? מדינת ישראל נכנסת עכשיו לתקופה מאד לא פשוטה – מדובר על שנתיים קריטיים:1.המשבר באזור – מה קורה עם החמאס? מה קורה עם הפלסטינים? הסורים? האיראנים? אסור להגיע לקיפאון מדיני....2.משבר הכלכלה בעולם – בימים אלו ארהב פושטת את הרגל – מתחילת השנה כל סופשבוע שני בנקים מודעים על פשיטת רגל. למדינת ישראל יש שתי אופציות לצאת יותר גדולה מהמשבר הזה או לחלופין להגיע לפשיטת רגל (ראה איסלנד). 3.בעקבות המצב בעולם אלפי ישראלים הולכים לחזור הביתה (פיטורים בארהב ובארופה – מדינת ישראל עם חבילת ההטבות מזמן לא הייתה קורצת כך. עוד לא דיברתי על החינוך\בריאות\תרבות וכדומה...בכל אופן אם אתה חיה פוליטית – כדי שתקדם רעיונות ותעודד את הנציגים שלך לעשות משהו משמעותי (אם כל הכבוד "ברית זוגיות" זה לא הדבר שצריך לעמוד בראש רשימת המשימות של מפלגה כזאת גדולה כמו האיחוד הלאומי..). אני מאד מקווה שתקבל את זה כביקורת – את התגובה הבאה – פשוט אני חושב שיש בורות בתחום הבחירות – אנשים לא מודעים עד כמה זה משפיע (לשלילה) על הישראל. ולגבי ליברמן – עד כמה שאני יודע למרות כל הבלאגן הוא שוב באחד מ"החופשות" המפורסמות שלו בחול - נקווה שהוא לא יתגלה כבלוף J
היי יאיר,
כותרת הפוסט הייתה לי כ- "בד אדום", לו ליברמן היה או יהיה ראש ממשלה, חיים קשים אעשה לו.
כן, כן, אני! גם בי עדינת הנפש מסתתרת לביאה המחכה להתפרץ.
לא אתן לזה המטיל ספק בנאמנותי למדינה בה נולדתי, לזה הרואה בי סוס טרויאני או גייס חמישי ( תבחר את שבא לך, בשניהם מצטיירת אני כיצור מפלצתי המזיק לארץ זו ) להיות לי לראש ממשלה.
שינאה היא המובילה אותו ולא הרצון לשנות ולקדם את מצבה ההולך ומדרדר של מדינתי, מדינתנו ( ואולי גם מדינתו שלו... ).
האם הוא יודע את שאני יודעת אודות מדינה זו? האם יודע הוא לחבר משפט אחד בעברית ללא טעות תחבירית אחת?! האם שמע הוא או טרח לשמוע את קולם של ערביי ישראל? האם מכיר הוא את ערביי ישראל? ( ולא אני לא מדברת על זה שהכין לו חומוס או צבע לו הבית ).
ראש ממשלה, הוא ראש מדינה וכדי להיות בראשה של מדינה זו הוא צריך לדעת לכבד ולקבל את כל אזרחי המדינה אשר עומד הוא בראשה, הוא אבי המדינה ואב אמור לקבל את ילדיו- אלו שיצאו מהארון, אלו הדוברים בשפה אחרת ואלו המעוניינים לחיות חייהם בצורה אחרת ולא בדרך שבה הוא גדל.
תודה רבה על הזמנתך ועל פוסט זה.
שבוע קל ונעים,
רולין