מיומנו של נכה מצוי
בבלוג זה אני אספר את הסיפור שלי,נכה פיזית שמנסה להשתלב בתוך החברה \"הרגילה\" אך זו דחתה אותו ועודנה וכך דחתה ועודנה דוחה גם את מכריו הנכים.
אבל היומן הזה,הרבה דפים נסתרים יש בו,ואתם מגלים כל פעם טפח.............
פוסטים פופולאריים
-
מכתב אהבה
7/10/11 | 28525 צפיות
-
אבוד בלעדייך
14/5/13 | 955 צפיות
-
למה?
26/12/08 | 648 צפיות
-
גם אתן מרעידות את הקיר!!!!!!!!!!!
8/1/09 | 584 צפיות
-
כביש החיים
8/2/08 | 411 צפיות
-
ההפסד כולו שלי
14/2/11 | 1319 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתנה שבורה 17/11/16
- קשר מיוחד 24/10/16
- פחד 15/10/16
- להתקרב,שוב......... 13/10/16
- "לשמן את הצירים" 2/9/13
- אבוד בלעדייך 14/5/13
0
אמא,הו אמא
לכבוד יום הולדתה ה58 של אמא שלי החלטתי לכתוב לה מכתב,למרות שהיא לעולם לא תקרא אותו,כי לא אתן לה לקרוא אותו,כמו את שאר הבלוג הזה.אבל אולי בכל זאת אדפיס ואתן לה לקרוא...... אמא, היחס שלי אליך ומה שאני מרגיש אליך מאוד אמביוולנטי, מחד את מעצבנת אותי בנכוחתך המרגיזה והמעושנת ועם ההערות המעצבנות והביקורת הבלתי נפסקת, ומאידך נוכחותך משרה עלי ביטחון. את לא האמא הכי טובה בעולם,וצריך לקלף ממך הרבה שכבות,עד שמוצאים ממך רגש כלשהו.. נדמה כאילו אין לך יכולת לשבת ולדבר על מה שאת מרגישה,ולהתמודד עם מה שהסביבה שלך חשה אליך לטוב ולרע. מעטות הפעמים שבהם היית מוכנה לדבר איתי שיחה מלב אל לב,אולי כי פחדת להתעמת עם טעיות שעשית בעבר בקשר אלי. את אומרת לי לדבר עם הפסיכולוג,כי בשביל זה את משלמת. לי נדמה כי יותר חשוב לך אם אכלתי או אם היה קר לי עם הסווצר מאשר האם אני מרגיש רע או עצוב קצת. אבל אני יודע שמאז ומתמיד היה קשה לך לחשוף רגשות. את החיים שלך את הקרבת למעני,אז נכון סבלתי בגלל זה ועדיין אני סובל פה ושם,אבל אני מעריך זאת. גם אני לא בן טוב,צועק ומתפרץ,ופורק,לעיתים לא בצדק,ועשה לך,לכם את המוות. לעיתים את מגלה הבנה,לעתים פשוט מתעלמת ונותנת לזה לחלוף מעצמו. לא פעם שאלתי אותך מה היה דחוף לכם להביא ילד נוסף לפני 21 שנה אמרת לי שרציתם שיהיה איתכם מישהו בערוב ימכם. כאשר שאר הילדים כבר יהיו גדולים מדי..... אמרת לי שעשית הרבה טעיות בחייך בקשר אלי... ונגרם לי הרבה עוול. מעניין שהיום את מודה בטעוית,אך לא נותנת לעצמך חופש להתנצל. והטעיות,על חלקן את חוזרת. כמו למשל שאת מתענינת בי רק כשאת רחוקה בטענה מוזרה שכשאת קרובה את רואה אותי כל הזמן ולכן אין לך צורך לדרוש בשלומי. או שהעדפת לברוח ברגעים קשיים שחוותי אל מחוזות בטוחים כמו העבודה בטענה שאי אפשר להשאיר כיתה בלי מורה. אבל אני יודע שברגע האמת את תייהי שם לצידי ... אמא, יותר מ20 שנה ואנחנו לא יודעים לאכול זה את זו. מה לעשות, כשארצה תמיכה לא אבוא אליך בעדיפות ראשונה, את לא יודעת עלי הכל,וטוב שכך. קשה להקדיש את חייך לגידול של ילד נכה,מדובר במסירות טוטאלית,ריצות מאבקים,שבירות התמודדות ודאגה בלתי פוסקת שאלתי אותך רבות אם כל כך קשה, מדוע לא ויתרת עלי?,כמו הורים רבים אחרים לילדים כמוני. ולא ענית בטענה שהשאלה מטומטמת או שאני שואל אם אווהבת אותי גם על זה את אומרת שהשאלה מטומטמת. אולי את צודקת..... אני יודע בליבך עמוק שם בתוכו,שם בצד שאת לא מראה לי ולעולם כולו. שיש צד שדואג וחרד,בעיקר לי ולעתידי אמא,את סברס,צריך לקלף אותך ולהישאר עם קוצים בידיים עד שמגעים אל החלק הטוב החם החרד והאוהב. אבל הוא שם,תמיד,ניתן לראות אותו מבצבץ מבעד למעטה הקשיחות,הקרירות,והביקורתיות. גם אם לעיתים את אדישה אלי,אל סבלי,אל מצוקתי. אני יודע שלא כך הדבר ואת שוב מעדיפה להתחבא מאוחרי מעטה כלשהו....... והמעטה נשבר כשהקטנים באים לסבתא,אם ככה אז מזל שיש גחנונים. חחחחחחחח אין ספור פעמים בא לי לחנוק ולהרוג אותך. כשאת פשוט שוברת אותי ושאני בוכה בסתר בלי קשר המון, לעיתם בין הייתר בגללך,ואת לא מבינה,למה על הסדיין יש דמעות ונזלת..... אבל אחרי הכל את אמא. יותר חשוב לך ולאבא מהכל שאשתלב חברתית בנוסף להתקדמות שאני חווה עכשיו,את זו שלחצת עלי מאוד ללכת לאירע ביום חמישי האחרון,ועל כך אני לא יודע אם להודות לך או לכעוס עליך. ניסת לשלב אותי בכוח חברתית עם ילדים ואנשים שלכאורה הם כמוני,אבל הם לא,ובכך גרמת לי עוול,אבל כוונותיך היו טובות וטהורות,תמיד הן טובות,גם כשאת עושה רע,וגם אם אני לא יודע שהן טובות . כמה אירוני שאישה אשר קצת מתקשה להראות אהבה נולדה ביום האהבה. נכון שיכול להיות שיש לך אשמה קטנה בהיותי נכה,למרות שברור לכל שהייתה כאן רשלנות מצד רופאים,אבל אני לא מאשים אותך. אני גם לא מאשים אותך בזה http://cafe.themarker.com/view.php?t=798823 כי את אמא. אגוז קשה,אבל אמא. הבוקר,כאשר אחלתי לך מזל טוב אמרת: "גם לך,שיהיה רק טוב למרות הכל,אני אוהב אותך,כאילו שיש לי ברירה אחרת...... מזל טוב ליום ההולדת. מקווה שתראי ממני נחת ביום מן היימים. |
תגובות אחרונות
-
הקשתית
בתגובה על קשר מיוחד
-
נערת ליווי
בתגובה על מוש
-
אריאל, חיפה
בתגובה על "לשמן את הצירים"
-
נהר גועש
בתגובה על מכתב אהבה
-
or1503
בתגובה על זה לא סתם אולי.. אתה האור בחיי...
-
נהר גועש
בתגובה על אבוד בלעדייך
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את לא האמא הכי טובה בעולם,וצריך לקלף ממך הרבה שכבות,עד שמוצאים ממך רגש כלשהו..
OR,
דומה ש- 90% מהאמהות היהודיות הן כאלה.
ולא יכולתי לנסח זאת טוב ויפה ממך.
רגש "האשמה", הינו הקשה ביותר להתמודדות
ועימות.
ובמקרים כמו שלך ורבים וטובים אחרים,
עושה רושם שאנו במפגיע מסרבים להתעמת
עם רגש האשמה.
נוח לנו איתו פשוט. זה מקל עלינו את המשא הכבד.
זה המקלט שלנו, אליו אנו בורחים.
וזהו הסצנריו ההזוי, בו נער אמור לגלות "הבנה",
למצוקות המבוגר הימנו. להבין אותו מה שנקרא.
תמשיך לאהוב OR.
פוסט מרגש, ניכר לפי דברייך ותחושותייך שיחסך עם אימך חשוב לך מאד.
הורים הרי עושים טעויות .... ובכל זאת אף אחד איננו מושלם.
אני בעד הידברות ותקשורת פתוחה (ניתן לאמץ זאת לעיתים קרובות).
מזל טוב בכל.
התקרבתם אני מתכוונת לא בקרבה אלא בלב.. בנשמה...
נכון שנכות פיזית היא עובדה שאי אפשר להתווכח איתה.
מה שכן אפשרי זה תמיד לשאול מה אני יכול לעשות כדי להיטיב עם עצמי, אפילו משהו קטן. ולהתקדם בכיוון שהצבת לך.
לא פשוט - אבל האמת "הכל בראש."
ובאשר לאמא שלך, כואב לקרוא מה שאתה מרגיש. יחד עם זאת זה לא יוביל אותך לשום מקום -רחמים עצמיים. מציעה לך להגדיל ראש גם אם אמא שלך לא מבינה - אתה עשוי לקדם את עצמך ולהעזר בכל מי שרק תוכל, אנשים טובים, ספורט, חברים ואולי אפילו פסיכולוג.
אם הילד שלי היה נכה הייתי עושה הכל - הכל בשביל שלא ירגיש נכה ושהוא מסוגל להשיג כל שחפצה נפשו.
אני מכירה מספר אנשים נכים שעשו את הבלתי אפשרי.
אחת מהם נדמה לי קוראים לה תמר בורר, רקדנית שנפגעה בתאונת דרכים קשה- נכה והיא ממשיכה לרקוד על כיסא והעמידה תכנית מרשימה באיכותה.
יש סיפור על ילד שנולד פגוע מוחין בן של איש ספרות , ברח לי השם שלמד באוניברסיטה, עומד בראש אגודת נכים כלשהו- והגיע להישגים אישיים מרשימים. נדמה לי ששמו קרוי משהו...
תמיד יש אופציה לפעול...כדאי להתחבר לערוצים הנכונים
בהצלחה
כתבת כך שגרמת גם לי להתרגש.
אני מסכים עם רוב המגיבים שמעלי.
האחריות הפנימית של אמך שולטת בהתנהגותה. יתכן שלא רק אתה "הבעיה" שלה. היא ממשיכה את אחדות המשפחה מתוך רגשות החובה שלה. ייתכן שהסתרת הרגשות והאיפוק בהבעתם באים מהחינוך בילדותה וביחסים עם הוריה וסביבתה. הדברים מאוד מסובכים.
בהיותך בתהליך התבגרות אמיתית, פתח לה פתחים של רגש.
תן לה לקרוא, כולל התגובות, בתוספת חיבוק ונשיקה.
ספר לנו על התוצאות...
בהצלחה,
רמי
אנחנו לא רחוקים כל כך אני פשוט מקווה למערכת יחסים בריאה יותר,שלא אדבר רק עם הפסיכולוג או עם עצמי או כל אחד אחר שלא יכול באמת להבין אותי.
מה שהיא אמרה, כי אולי המכתב הזה יפשיר את רגשי האשם שבה
ויפתח אותה אליך, אם לא, לפחות היא תדע שאתה לא מאשים אותה
במצבך ואז לאט לאט תפתח אליך.
הורה נולד תינוק גדל להיות פתאום הורה, לא תמיד יודע איך להתמודד
עם עצמו ועם ילדו במיוחד כשנעשה לך עוול כזה.
אשמח לשמוע שהתקרבתם.
איש יקר, יש בי תחושה שלקחת וציטטת אותי אךלקחת את תגובתי למקום אחר.
כתבתי שחרה לי לקרוא זאת לא כתבתי שאינני מבינה זאת, זה כואב לקרוא כזה דבר והפער בין כאב להבנה הינו עצום
לגבי הפסקה השניה אני עדיין סמוכה שהיכולת שלנו להכיל הורות ומשמעותה לגמרי הינה בשלב שאנו הופכים להורים, על הרוב המשתמע מכך ולא כפי שהצגת את דבריי.
כתבתה יפה ומרגש..
אמא -
לעיתים יוצא שהיא שק האיגרוף התלוי במרכז הבית.
אבל בלעדיה אין אור בבית..
תחשוב על זה לעומק
ובינתיים
קבל חיבוק ענק מאמא אחת..
רק טוב..
אור....
אין לך מושג איך צמררת אותי עכשיו התאפקתי, שלא לבכות ליד אחי שהסתובב לידי וגם אמא...
אתה כותב מדהים, אתה בחור כ"כ נבון וחכם...
אתה לא צריך להתייחס לכל מה שאומרים גם אם הם האנשים הכי קרובים אלייך....
בכל מקרה... היא באמת אימא שלך ועלייך לכבד אותה לא משנה מה
תמסור יום הולדת שמח גם ממני עם שפע ברכות לבביות
ותהיה חזק! אוהבת אותך המון!
חן.
אור-
אתה חייב לקרוא את "התיקונים" של ג'ונתן פרנזן ואז את "על היופי" של זיידי סמית. אם יש לך זמן אחרי כל זה- את "the virgin suicide" של יוג'ינדס
כתוב באומץ. מעולה. אל תתן לא לקרוא את זה. קח אותה לקפה ותאמר לה את הדברים.
*
אורי
אור נורא ריגשת אותי עד דמעות
אור,
תודה, תודה ענקית על השיתוף.
אני חושבת שאתה חייב להראות לאמך את המכתב. מבלי לדעת פרטים רבים, אוכל לומר שיש אנשים שמתקשים להביע כאב, מתקשים לבכות, הרגש מתבטא חיצונית אינו הרגש אותו הוא חש באמת.
כפי שהגיבו מעליי, אתה חייב להעלות בפניה את הדברים. זה ישחרר אותך, ואולי תיפתח דלת למשהו חדש.
you can do it!
*
את מציגה זאת כאילו אנחנו בנתק,ולא כך הדבר.
אור, אני אוהבת לקרוא את הדברים האישיים שאתה כותב, כי הם מראים שמתחת לציניות שאתה מתגאה בה קיימת נפש רגישה ומדהימה שמתבגרת ולומדת.
מכבדת את ההחלטה לא להראות לה את המכתב, אבל בתור אחת שהיחסים עם אמא לא היו טובים ועברו הרבה עליות ומורדות, אני ממליצה לומר דברים. אצלנו זה הציל את היחסים ואין לי בוקר בלי שיחה עם אמא.
שבוע נפלא וחיובי :)
אור,
מכתב מרגש מאד וכואב. קראתי אותו ולא יכולתי להמנע מהמחשבה מה ילדי היו כותבים עלי. בטוחה שגם להם היו טענות כלפי ואני בטוחה שגם עשיתי טעויות במשך השנים למרות שניסיתי לעשות את המיטב.
נסה להעביר לאמך מה אתה מרגיש בתקווה לזה יתרום לשיפור יחסיכם. בהצלחה ומזל טוב לאמך!!
אמא שלי לעולם לא בכתה
אין סיכיו שתבכה ממכתב כזה
כתבת פוסט..
בדומה לסברס..
צריך לקלף אותו להשאר עם קוצים בידיים
ולהבין כמה רוך ואהבה יש שם..
אור נעריכה מאוד את השיתוף והכנות שלך
חרה לי מאוד לקרוא שפעמים רבות בא לך לחנוק את אימך ולהרוג אותך
לא תבין את אימך לחלוטין עד שתהיה הורה לילדים
ובכל זאת..
מציעה לך להראות לאימך את המכתב
מאמינה שזה יגע בליבה
לא ניתן לשפוט אדם בלי להיות במקומו
ובסך הכל נראה שהיא עברה דברים לא פשוטים
מאחלת לכם רק טוב
חיבוק
נוגע ללב וגורם להרבה מחשבות על האמהות ועל מגבלות האדם.
מקווה שתמצאו דרך קלה יותר אחד אל השנייה ולהפך.
קרן
אור אתה מקסים ומרגש ...
אור
...כתבת בדרך כל כך פשוטה, כל כך עמוקה, רגישה וכנה שישנו רצון לגעת ולחבק אותך.
ממש ניתן לחוש בעצב שלך ולהבין שיש שמה מערכת יחסים מאד מורכבת. הרצון שלך לקבל אהבה ותשומת לב,
ממקור החום הבלתי נלאה שנקרא "אמא".
הפתיחות שלך והיכולת שלך לתקשר היא עובדה, השתמש בה.
ניראה כי אתה חושב/יודע שאמך אפילו לא מכירה אותך או יודעת שיש בך יכולות כאלה, לכתיבה, להתנהלות חברתית (ולראיה, האתר הזה והבלוגים שלך) שתף אותה, חדש איתה את הקשר, למד אותה מי אתה. יכולה להתפתח שם מערכת יחסים מופלאה.
אמא זו אמא, מגדלת דואגת חוששת חוסה תחת כנפה. זה משהו מובנה. אנחנו מעצם היותנו ילדים של...., נוטים לבוא בטענות אין סופיות להורינו ולחשוב כי הם לא יבינו אותנו....
אור, יבוא יום ותגלה שזה לא ממש ככה.
תן לה את מה שכתבת, אל תצפה לכלום, היא תפנים, אולי אפילו תשאל... אולי תבכה, אולי לא תגיב... אתה יכול לבדוק את הכרית שלה בבוקר אולי גם אצלה תהיינה שאריות לחלוחית של הלילה. אין לי ספק בכלל.
אשמח לשמוע מה עשית.
מסור לה מזל טוב
אור, וואו אור!
אוהבת את הפוסטים האלה שלך, אתה מתחיל להראות צד אחר, את הצד היפה בך אותו רבים צריכים להכיר.
הראה לאמא את שכתבת, האמן לי כי את רגשותיה לא תוכל היא להסתיר, לא הפעם אור!
יהיה קשה להישאר אדישה לזה, לך על זה איש יקר, לך על זה!
בהצלחה, אשמח לשמוע על שהיה.
רולין
אור,
מאוד מרגש לקרוא מה שכתבת.
היטבת לתאר את הרגשות השונים, הקונפליקטים.
זה לא קל כלל,
אבל יפה שאתה מסוגל לראות את שני חצאי הכוס
אנסה,תודה
אור ....
המכתב הזה לאמא הוכיח לי את מה שידעתי כל הזמן מהקריאה אותך...
אתה רגיש עד דקויות, אתה מבחין עד נימי השערה...אתה טוב. אתה טוב!....
מוזר לך שזה מה שאני כותבת בעקבות הפוסט? אתה מסוגל לשים עצמך במקום אחרים ולא רק להאשים אותם ואת "הרצפה", אתה מסוגל להרגיש אותם גם כשהרגשות שלהם פוגעים בך, אתה יודע לסלוח ולהבין...
ולאהוב....
ממליצה לך להדפיס ולהראות לה את זה.אולי היא רק תגיד "נחמד" ותמשיך להתעטף ברגשותיה...ואולי...זו תהיה תחילתה של "ידידות מופלאה"...שווה לנסות...