פרק ראשון ובו יסופר איך החל הכל...

רצה לדבר.

נכנסנו לחדר השינה, עדיין איני צופה את הבאות.

אמר שרוצה חופש, להתרחק מעט.

הבטתי, לא ממש הבנתי.

בקשתי שיסביר את עצמו.

אמר שרוצה ללכת, לקחת פסק זמן.

לאחר דקה דומיה...

השבתי, אין בעיה.

קום ולך.

ניפרד.

לא, רק פסק זמן, לחשוב, אני לא בטוח.. לא סגור.. לא יודע..

אמרתי, במקום שיש היסוס, אין היסוס.

מי שנמצא איתי נמצא מכוח האהבה ולא מכוח ההרגל.

הוספתי, תרשה לי להקל עליך, בוא ניפרד.

יצא מחדר השינה.

התיישבתי על המיטה הזוגית.

חשבתי לעצמי, גברת נכבדה יש לך שתי אפשרויות,

ליפול, להתרסק, לומר כמה את מסכנה ואומללה..

או...

לומר -

יללה... נפלת, עכשיו קומי ותתחילי לטפס.

בחרתי באפשרות השניה.

וכבר שש שנים שאני מטפסת.