| יש משהו מגי במציאות שלא נותנת לנו להיתקרב לחלומות שלנו כל כך מעט צריך אדם כדי להרגיש מאושר.. וכל כך רחוקים מזה.. אולי האושר בתוכיינו.. וכמו שאומרים וחייבים להיות אופטימים זה קורה ברגע של געגוע לאהבה.. ברגע של רצון להעניק וגם לחוש אז תירגמתי רגש במילים וזה מה שיצא. כל פעם שזה קורה לי אני מעלה את היצירה על הנייר ושומרת במגירה חולמת ש....... יופיע שם.. יחפש אותי.. ברגע של מבט הוא פשוט ינחש את המילים שרציתי להגיד לו: ''ידעתי שתבוא''... ואתן לו את ידי , הוא יחבק ויוביל אותי ואז נלך שניינו לאיבוד.. ולא משנה לאן. העיקר שנפרוק את העומס מהנפש. נדבר על שטויות נצחק בקול נתפרע נקפוץ מסלע לסלע.. מפרח לפרח.. נשבע שניינו מהמבט המסקרן מצחוק המרגש ומזמין עפים בייחד עעעעעעד השמיים. עד העננים..נחלוף על פני כל האכזבות...נעקוף את כל העצבות בעולם.. נדלג מדמעה של ילד, לדמעה של זקן ערירי...נקפץ על כל הפרחים... נקטוף את כל החיוכים...לא שמנו לב וכבר הגענו לכוחב המזלות... נתרגש וניטרף מהתשוקה המתפרצת וממגנטת את שנינו מהרצון לגעת ולהעיז יותר.. להיתחבר,להיסתכל בעניים, ללטף את השער, ולאהוב פשוט לאהוב.. להיתמזג לתוך הרגש פנימה ולאהוב.. פשוט לאהוב ולשכוח מהכל.. עכשיו שואלת את עצמי: האם זאת מציאות או חלום?
|