זהו פוסט שנכתב עבור כל מי שעובר בחיי נישואיו משבר כזה או אחר
קשה לה הו כמה אף אחד לא יודע בלילות הכרית סופגת את דימעותיה כולה תפילה לשמים ומתפללת שהנס יגיע כמה אפשר? הוא מקשה עליה נפשית הוא מדכא כל נשיות שבה הילדים נפגעים כעסים נשמעים ומושמעים הוא מצוטט, מקשיב לא מאפשר לה לצאת החוצה לא בכוח כי אם במוסריות ובמצפון הוא משתמש ללמוד היא רוצה אך לא יכולה כי אין מי שיעזור וישמור על הילדים לצאת לטייל אי אפשר ללכת לרקודי עם ?מה פתאום שחלילה לא תכיר גבר לדבר עם גבר בטלפון? אין על מה לדבר אין לה חברים הוא מנתק אותה בסיבות שונות ומשונות היא כועסת נלחמת מנסה לשמור על שפיות מרגישה שהיא השפויה היחידה בבית היא קמה כל בוקר ב-6.00 .מארגנת הילדים לביה"ס הולכת לעבודה כשעל פניה חיוך ואומרת לכולם ברוך השם הכל טוב חוזרת הביתה לטיפול בבית ובילדים לומדת איתם משתתפת ופעילה בועד ההורים מארגנת מפגשי חברה בבית למען הילדים דואגת שיהיו בתנועת נוער שתהיה להם חברה והיא מצליחה דואגת היא לו מטפלת בו לא נחה לרגע כי הרי אסור לה לנוח אחרת תחשב לעצלנית אך אין לה עזרה אין לה גיבוי לדרך חינוכה היא מקבלת מכולם מכתבי הערכה מורים מנהלים על חינוך ילדיה על התרומה שלה בביה"ס ממדריכי התנועה מכולם אך לא ממנו וככל שהיא מצליחה הוא פוגע בה יותר וככל שהיא מנסה להצטדק הוא מקבל אישור וחיזוק להמשך מעשיו היא מתנצלת על שקשה לה אז הוא חובט בה עוד היא מבקשת ממנו עזרה כי גם היא עובדת אך הוא לא רוצה מתלונן מי אמר לך לצאת לעבוד? חלתה היא פתאום אינה יכולה עוד להתאמץ כאילו אות משמים שאמרו לה עד כאן אך הוא כועס עליה מה עשית שאת חולה? והוא לא עוזר לה גם אז היא מתגאה בסלחנותה לא מספרת את שעובר עליה לבסוף פונה היא לגורמים מקצועיים אך לאף אחד אין את הכלים להתמודד עם בעיה שכזאת היא לא יכלה לספר כי זה לא היה נתפס הוא המושלם, נדבן, עוזר לכל אחד מי יאמין? ההפך כולם יאמרו לה תביני הוא טרוד עייף קשה לו אולי תשתדלי יותר
ופתאום הוא נחמד מתחשב ואז ספקות עולים בליבה מה זה? איך יכולתי לחשוב ככה עליו? אולי אני לא בסדר בטחונה העצמי מתחיל להתערער אך זה מצב זמני בשניה מצב רוחו משתנה והתוקפנות ואיבוד השליטה חוזר וכך עוברת לה שנה ועוד שנה ועוד שנה עד שהכל מתפוצץ אין יותר פטיש על הראש שלה ואז היא מסתכלת על עצמה במבט לאחור בתדהמה ושואלת האם הכל היה שווה בשביל שלמות חיי הנישואין? לא זה לא היה שווה כי נפשה היתה פגועה שמחת החיים נעלמה הכל היה מסיכה זה היה מצב בלתי נסבל שהלך רק והחמיר ולא תמיד ניתן לתקן ולפתור זאת ילדיה היו פגועים היא חיה סוף סוף ולא מאמינה והאבסורד שהוא זה שהציל אותה כי הוא ביקש לסיים את נישואיהם ולא היא היא עשתה מאמץ נוסף לשמור את נישואיהם עד שהרימה ידיים אך עכשיו יש שקט שלוה היא חיה אופטימית מקווה רק לטוב ומאמינה שכל דבר שצריך לקרות קורה ולכל דבר יש את העיתוי שלו "האושר לא ממרחקים כי אם מליבו של האדם" וזהו אושרה היום אושר על החיים החדשים שניתנו לה
|