![]()
זה לא סוד שאני אוהבת את היוגה, יותר מזה שאני אוהבת את מה שזה עושה לגוף, אני אוהבת את מה שזה עושה לנשמה, לראש לתודעה.
לוקח כמה שיעורים עד שזה קורה, החיבור הזה בין הגוף לנפש, ולוקח כמה חודשים עד שמתחילים להטמיע את זה בחיים, זה חודר ליום יום בלי להרגיש, ויהיו אף כאלה שלא ידעו לחבר בין הדברים.
יש מס חוקים ליוגה לכל חוק יש משמעות פיסית ונפשית, רוצה להביא לפניכם מתוך הספר "שבעת החוקים הרוחניים של היוגה"
את חוק מס 2 "חוק הנתינה והקבלה"
ההכרה הגוף והיקום נמצאים בחילופין מתמידים ודינמיים, הפסקת זרימת האנרגיה בין שלושתם מסוכנת כמו דם המפסיק לזרום, המתחיל להצטבר ולהיקרש.
לכן צריך להיפתח אל הנתינה והקבלה כדי לשמור על זרימת החיים.
הכוונה שמאחורי הנתינה והקבלה היא העיקר, הכוונה חייבת תמיד להעניק אושר הן לנותן והן למקבל, משום שאושר תומך בחיים ומקיים אותם, זאת הסיבה שמעשה הנתינה משמח כל כך.
בתרגול היוגה בכל שאיפה ונשיפה מתקיים תהליך של נתינה וקבלה, כשאנו לוקחים נשימה ומחזיקים אותה קצת יותר מידי, מיד עולה תחושה של אי נוחות, ככה זה כשנאחזים בדבר מה בחיים שנועד להשתחרר.
אותו הדבר ההפך, כשאנו עוצרים את הנשימה בריאות ריקות לגמרי בלי חמצן בכלל, שוב תעלה תחושה של אי נוחות כאשר אנחנו מתנגדים לקחת לעצמנו דבר מה שאנו זקוקים לו. בעת ההתנגדות לחוק הנתינה והקבלה ההכרה מפתחת חרדה והגוף חש אי נוחות.
זרימה חופשית של אנרגיית החיים בגופנפש משמעה תיאום טבעי עם הנדיבות ועם הקבלה של היקום.
לרבים מאיתנו קשה לקבל ויותר קל לתת, מוזר.... אבל אנחנו צריכים לשאוף לאיזון,להבין שזה חשוב, אפילו חשוב מאוד.
מידע נוסף בפורטל ספורטלי
|
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה דיוק ורכות גם יחד בפוספ.
תשמעי אבל יש בעיה,
אין לי ספק בדיוק דבריך כל סדנא שהייתי בה
שעסקה בנשימה יצרה חיבור מדהים.
בנושא הנתינה והקבלה יש סדנת חיבוקים שאני
יצרתי שמראה את נושא הניתינה והקבלה בעוצמה גדולה
הבעיה:
עד כמה שאני מבין את תרומת היוגה, כמי שאוהב ספורט אתגרי
איך אומר בעדינות
זה נתפס לי משעמם :(
אשמח למצוא את דרך הענין לשם, הרי ברור שזו אך ורק
זוית ההתבוננות הנוכחית שלי
אבל זה מה שיש....
אחת מכמה
ברשותך אני מוסיפה לינק לפוסט המעולה שלך.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=588834
חוק האי היאחזות מצויין כאן כחוק השישי
אם את שואלץ אותי הוא צריך להיות ראשון :)
הוא מדבר כאן שעלינו לאמץ את הלא נודע,
את הממלכה של חוסר הוודאות.
אנחנו תמיד נאחזים בדבר שידוע
וכך מתקשים להשתחרר מהעבר.
(שהרי ידוע שהעבר אשם בהכל
)
תודה לך.
מכירה את זה שמאד קשה לקבל.
לא יודעת מהיכן זה בא,
מניחה שזה סוג של אגו/גאווה...
בהחלט תכונה "נעלה" שקיבלנו.. :-)
מקסים, כתבתי לפני זמן משלי על אומנות האי האחזות, והגבת בקצר וכל כך בחוכמה כדרכך, שמחה לקרוא את הגרסה היותר ארוכה
עונג להגיע אליך, עונג לגוף ולנפש
יקירתי כמו תמיד נגעת בנקודה חשובה,
אין משמעות לנתינה/קבלה בלי הכוונה שעומדת מאחוריה.
גם אני אוהבת את הדוגמה של הנשימה,
היא ממחישה בצורה הכי פשוטה את חשיבות העניין.
הכי קל זה לתת, יש בזה שליטה מוחלטת,
עברתי תהליך השנה בו בין השאר למדתי לקבל,
תחושה מוזרה שמגיע לי גם,
מרגישה יותר חשופה מצד אחד,
מצד שני במקום שאני לא מקבלת
פתאום קל לי לקום וללכת בלי הירהורי חרטה,
החיים פתאום זורמים יותר, שווה לנסות
"הכוונה שמאחורי הנתינה והקבלה היא העיקר,
הכוונה חייבת תמיד להעניק אושר הן לנותן והן למקבל".
כוונה זאת מילה חזקה וגדולה.
וכן, צדקת בכל מה שכתבת. צריך לדעת לקבל. הכול צריך להיות באיזון. הדוגמה של הנשימה מצויינת.
את צודקת, גם לי כמו לרבים אחרים מאוד קשה לקבל.
שיעור חשוב מאוד בחיים.
את מוזמנת יקירה
צודק ואוסיף ואומר
משמעת עצמית לבחירה אמיתית
ולא מתוך פחד
------
מה ראית אותי בפארק עם האופניים ביום שישי?
הסיכום שלך כל כך נכון.
יש לקושי שבקבלה כל הרבה סיבות ותירוצים, רובם לא באמת מוצדקים. אבל בשביל להגיע לאיזון שאת מדברת עליו, ביוגה כמו בחיים, צריך לאמץ משמעת עצמית - וזה משהו שלרבים הוא הוא הקושי האמיתי.
[אבל זה שלא אמרת שלום ביום שישי, עכשיו יש לך חשבון אצלי...
)