נפגשתי עם ידידה שלי - והיתה לידה עוד אישה - "תכיר אותה היא גם מושתלת כמוך."

אז מושתלים זה נדיר לפגוש באקראי - רק אחד  מ- 5,000 מושתל - אז התחלנו קצת לדבר..

 אני דיברתי קצת ואחרי זמן קצר היא אמרה שצריכה למהר והלכה.

במהלך השיחה עם הידידה - שאלתי אותה: אני לא מבין את התנהגותה  - אינני מבין למה היא רצתה לברוח   בדרך כלל שמושתלים ניתקלים אחד בשני  - הם רוצים לספר אחד לשני אודות השתל...

 אז הידידה שלי חיכה ואמרה - היא פשוט לא שומעת, ולא הבינה אותך, אז לא היה נעים לה לומר את זה...

  בהמשך היא סיפרה לי עליה - היא עושה שיעורי דיבור ואימוני שמיעה אבל היא מתקדמת לאט . כרגע שומעת צלילים בעיקר.

סיפור הזה אותי מלא הירהורים - זה לא רק בעיה של מושתלת שעוד לא שומעת כמו שהיא רוצה - אני יודע מסיפורים של חירשים וכבדי שמיעה אחרים שלפעמים קשה להגיד לאחרים - אני לא שומע - ולפעמים אפילו  גם קשה להם להודות בינם ובין עצמם שהם לא שומעים...

ולפעמים מגיעים לאשליה עצמית - לא נורא בסך הכול אני מסתדר מצוין....

אז מותר לומר אני לא שומע - גם אמירה זאת זה כוח...